[התמונה המקורית היא תמונה חופשית שעוצבה והועלתה על ידי stevepb לאתר Pixabay]

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

*  *  *

לאחרונה נמצאה התרופה האולטימטיבית לבעיות קיומנו: איפה שלא הולך, נפרדים... כך הולך אחוז הזוגות המתגרשים ועולה; בשיח הישראלי פלסטיני מוצגת הפרדיגמה של "שתי מדינות לשני עמים" כהצלת הציונות; והשבוע הגדיל לעשות יואב רוזנברג, שטען כי הגיע הרגע לחלק בין מדינת יהודה וישראל... לא פחות!

סוג הפתרון המבוסס על הגיון ההפרדה, שייך למגמה סדרנית שמתקשה להתנהל במערכת מתחים, בסבך כוחות מנוגדים. הניסיון לפתור מתחים על ידי הפרדה, דומה לניסיון לפתור דיסוננס הרמוני במוזיקה על ידי מחיקת שורות התווים המחוללים את המתח, הנראה לכאורה כדיס-הרמוני. ככה אפשר לחסל את המוזיקה של בך וגם של מוצרט...

מרגע שרעיון השלמות המתמטי הפך למודל אידאלי לעיצוב תפיסות והשקפת עולם, אין לאדם תבוני דרך להרמוניה קוהרנטית, בלי מכניזם ברוטלי של סדרנות מפרידה. ההבנה - שחיי אדם שונים ממודלים סדרניים, הכופים עליו השתלבות ב'מיטת הסדום הלוגית מתמטית' - היא מפתח להתנהלות אחרת, בהגיון המערכת האקולוגית - האקו-סיסטם. זו נקודת הפיצול בין סדרנות כפייתית מודרניסטית, לבין השתלבות בחיכוך החיים, בסבך המתחים המעשירים את תופעת האדם, ואת שיעור קומתו המעשי והרוחני. על התשתית הרעיונית הזו התקיימה מגמת ה״פשרה המפא״יניקית״. נוטים להציג אותה כחמיקה שיטתית מהכרעה לטובת האמת, בעוד שהיא, לא רק מכוונת אל דרך האמת, היא האמת בהתגלמותה בהגיון ״אמת מארץ תצמח״. בצומת הדרכים הזו נמצאות המחלוקות הגדולות שלנו:

• המחלוקת שבין ההלכה האשכנזית הליטאית, לבין חכמת רבניי ארצות האסלאם;
• המחלוקת על עתיד הארץ בשאלת חלוקתה;
• וזו תשתית המחלוקת, בין מגמת המהפכה החוקתית של אהרון ברק לבין אלו המאמינים, שיש ממשות ואמת שמעל לחוק ולמשפט.

בתמצית, בפרשת הדרכים הזו שתי דרכים:

• מצד אחד, האמת נתפסת כתוצאת איזונים במערכת מתחים.
• ומצד שני, מבקשים להציג את מגמת ה'פשרה' כמגמה בינונית, שמוותרת על אהבת האמת. כי האמת חייבת על פי דרך זו להיות חדה, וחפה ממתחים ומניגודים.

בתפיסה המודרנית מצפים ממחוקקים ומשופטים - כמו גם ממשרתי ציבור ומ'מומחים מקצועיים', להציב כללי יסוד, שיסלקו מדרכם של מנהיגים את הכורח להתמודד במתחים בלתי פתורים.

בתפיסה האחרת - שהיא הרבה יותר פרה מודרנית מפוסט מודרנית - מונחת הנחת יסוד, שמתחים הם מצב היסוד של תופעת האדם, ובדיוק לשם כך נדרשת הנהגה ציבורית בעלת שיעור קומה, להצבה מחודשת מידי יום של נקודת האיזון, שמחר תידרש להיבחן מחדש.

בגישה כזו הגיון ההסדרה המפרידה הוא פגיעה כפייתית בתופעת האדם!

בין ההלכה לקבלה...

בין היתר כאן שוכן גם המתח בין ההלכה היהודית כמוכוונת הפרדות לבין התורה הקבלית במיוחד כפי שהתפתחה בהשפעת האר״י הקדוש. ההלכה בפרקטיקה שלה מפרידה בין אסור למותר, בין טמא לטהור, בין חול לקודש. השיח התלמודי מיסודי מכונן סדר לוגי של הבחנות והפרדות. הקבלה לעומת זאת מיוסדת על תשתית כוללנית -הוליסטית- הטהור והטמא הקדושה והחולין באים ממקור אחד של ההוייה. לא במקרה עסקה תורת הקבלה והחסידות בבניית תפיסה אמונית שמחייבת גישה כוללנית במיוחד במקום ממנו צומחת גאולת היחיד וגאולת האומה. בהיבט זה תורת הקבלה היטיבה לגלות עד כמה מגמת ההפרדות הפכה בחיי עם ישראל למכשול בדרכה של הגאולה.