אבי הראל: קרואטיה – לא רק כדורגל

[בתמונה: קיר ממחנה יאסנובץ. אנו מאמינים שאנחנו עושים בצילום שימוש הוגן]

[לקובץ המאמרים באתר, 'ייצור ידע' בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן]

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם שלושה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

הצלחתה של נבחרת קרואטיה במונדיאל 2018 ברוסיה, היתה הפתעה גדולה. איש לא הימר או שיער כי נבחרת זו תעפיל לגמר גביע העולם, תגיע למשחק הגמר ותהפוך לסגנית אלופת העולם בכדורגל.

כאשר הושמע ההמנון הקרואטי מולדתנו האהובה, ושחקני הנבחרת הקרואטית עמדו נרגשים לבושים במדי הנבחרת הלאומית בצבע שחור, קשה היה לי אישית שלא להיזכר במה שקרה שם רק לפני שנות דור; כולל העובדה, שהאנטישמיות בקרואטיה מרימה את ראשה בגלוי כאילו לא אירע דבר...

שואת יהודי יוגוסלביה קשורה לאירועים פוליטיים ומדיניים שהתרחשו באזור הבלקן מספר שנים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה.

לצד היהודים שהתיישבו במקום מהעת העתיקה, הגיעו במרוצת הזמן מתיישבים יווניים, סלאבים גותים טורקים ועוד. רב תרבותיות זו הולידה לא מעט מתחים אתניים על רקע דתי ופוליטי.

יוגוסלביה הוקמה לאחר תום מלחמת העולם הראשונה, באחד בדצמבר 1918. המאבק בין הסרבים - שהיוו 43 אחוז מהאוכלוסייה הכללית - לבין הקרואטים, שמנו 40 אחוז ממנה, לא פסקו לרגע, והתגברו לקראת פרוץ מלחמת העולם השנייה.

למרבה האירוניה, רק היהודים ביוגוסלביה ראו עצמם כיוגוסלביים, בניגוד לשאר המיעוטים שגרו באזור. זאת, למרות היותם מיעוט שולי במדינה, פחות מחצי אחוז מהאוכלוסייה. לפי הידוע, ערב המלחמה העולמית השנייה, חיו בממלכה היוגוסלבית כשמונים אלף יהודים. האוכלוסייה היהודית נמנתה על המעמד הבינוני ועסקה במסחר, בתחבורה ובמוסדות מימון וכספים. הקהילות היהודיות היו מאורגנות למשעי, וכללו מוסדות סעד, חינוך ותרבות. עד פרוץ מלחמת העולם השנייה, האווירה כלפי הקהילות היהודיות הייתה סבירה, בניגוד לאנטישמיות הגלויה שהייתה נחלתן של מדינות לא מעטות באירופה.

המהפך החל במהלך שנת 1940. בחודש אוקטובר באותה שנה, חוקק החוק, שלא לקבל יהודים למוסדות השכלה שונים, והחלה להופיע תעמולה אנטישמית ארסית שהושפעה ישירות מגרמניה הנאצית. בתחילת אפריל 1941, פלשו גייסות גרמניים ליוגוסלביה, ללא כל אזהרה או הכרזת מלחמה. הגרמנים השלימו את כיבוש המדינה תוך כשבועיים, והתוצר הנלווה של כיבוש זה היה ריסוקה של הממלכה היוגוסלבית, וחלוקתה בין מעצמות הציר[1].

בדברים הבאים נתייחס לגורל הקהילה היהודית שהתגוררה בתחום מדינת האוסטשה הקרואטית. האוסטשה, היה ארגון לאומני בדלני קרואטי שעסק בטרור. הוא הוקם בשנת 1930, על רקע המתיחות בקרב עמי יוגוסלביה, ובעיקר בגלל היריבות בין הסרבים לקרואטים. העימות ביניהם החריף לאחר רצח הצירים הקרואטים בפרלמנט בשנת 1928, וכינונה של הרודנות של המלך אלכסנדר. האוסטשה פעלה במחתרת, ומספר חבריה היה קטן בעת הקמתה. אולם חזונה, הקמת מדינה קרואטית עצמאית היה חזון שהיה מקובל בשכבות רבות של הציבור. בשנת 1934, עלה בידי מתנקשים מהאוסטשה לרצוח את המלך אלכסנדר, שעה שהיה בביקור מדיני בצרפת.

[בתמונה משמאל: סמל האוסטאשה. הוא הועלה לויקיפדיה על ידי Nanin7 קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

בשנת 1941, לאחר הכיבוש הגרמני והקמת מדינת גרורה קרואטית, הפך הארגון להיות השליט במדינה. הדבר הביא כאמור, לשינוי חד במצב היהודים בקרואטיה. הטרור הגרמני בגזל הרכוש, יושם חיש מהר גם בקרואטיה בידי אנשי הארגון. לאחר מכן, הוחל בחקיקה אנטי יהודית, שהתוצר שלה היה ענידת טלאי צהוב ולקיחתם של יהודיים רבים לעבודות כפייה. ב- 26 ביוני 1941, פורסם צו האומר כי יש לכלוא את האוכלוסייה היהודית בקרואטיה במחנות ריכוז. בעקבות צו זה, החל מצוד נרחב אחר יהודי קרואטיה, והיהודים נשלחו לשלושה מחנות ריכוז עיקריים דאנציה, יאדובנו ופאג.

היהודים היו מיעוט מספרי במחנות אלה, ועיקר הנספים בהם היו צוענים וסרבים. לאחר שמחנות אלה נסגרו, הוקמו תחתיהם חמישה מחנות אחרים, שהגדול והידוע לשמצה מביניהם היה מחנה יאסנובאץ, בו לפי ההערכות נספו למעלה משש מאות אלף איש מתוכם עשרים וחמישה אלף יהודים[2]. מחנה זה, היה ידוע במשמעת החמורה ששררה בו, ובמעשי זוועה מחרידים באסיריו. המתה בירייה או בתלייה היו הוצאות להורג הומניות, בהשוואה למעשי הרצח שבוצעו בין כתליו[3].

[יאסנובאץ מחנה ההשמדה הראשי היחיד שלא היה על אדמת פולין. בתמונה: הרג המוני של אסירי המחנה: אוסטאשים זורקים אסירים סרבים נוצרים אורתודוקסים, בעודם חיים, למה שכונה "בור המוות" בגראדינה. התמונה היא נחלת הכלל]

בסך הכול, הקרואטים רצחו שלושים אלף יהודים, שהיוו שבעים וחמישה אחוז מהקהילה היהודית במדינה. במקביל לאכזריות של שלטון האוסטשה, הגרמנים פיקחו זה מקרוב על התהליך, ואף הם שלחו את ידם בביזה וביצעו מעשי רצח ביהודים. מחנה יאסנובאץ פורק רק בחודש אפריל 1945, לאחר שפעל כאמור, ללא הפוגה, משנת 1941. לאחר תום המלחמה הצליחו רוב מנהיגי האוסטשה, וחלק לא מבוטל של סוהרי מחנות הריכוז בקרואטיה להימלט לדרום אמריקה ולספרד, ושם ניסו לחדש את תנועתם הלאומנית, ללא הצלחה יתרה[4].

[בתמונה: האנדרטה לזכר קורבנות יאסנובאץ. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Petar Milošević קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

מאז ועד ימינו, יש בקרואטיה אנטישמיות גלויה, שהובילה בין השאר בשנת 2016 את הקהילה היהודית בזגרב לעשות אירוע זיכרון נפרד לנספי השואה, בעטייה של אוזלת היד הממשלתית במלחמתה נגד האנטישמיות במדינה. קו פרשת המים הייתה תמיכתו של שר התרבות הקרואטי בסרט דוקומנטרי (ראה כרזה אודות הסרט בנספח), שטען כי מחנה האימים יאסנובאץ, לא היה מחנה השמדה כלל ועיקר, ומספר הנספים בו, נופח לאין שיעור.

[לקובץ המאמרים באתר, 'ייצור ידע' בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן]

מקורות

[1] ולטר מנושק, השמדת היהודים בסרביה, מתוך – מחקר ופולמוס בהיסטוריגרפיה הגרמנית החדשה, יד ושם, 2001, עמודים: 189 – 213.

[2] ג'ני לבל, שואת יהודי יגוסלביה, בשביל הזיכרון, 33, ירושלים, יד ושם, 1999, עמוד 41.

[3] שם, עמוד 42.

[4] האנציקלופדיה של השואה, כרך א', עורך ראשי ישראל גוטמן, יד ושם, ירושלים, 1990, עמודים:30 – 31.

     

One thought on “אבי הראל: קרואטיה – לא רק כדורגל

  1. Pingback: שואה ומלחמה באתר ייצור ידע - ייצור ידע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *