פנחס יחזקאלי: אי הבנה, אבל שיטתית – קליפורד גירץ והפרשנות של תרבויות

[בתמונה: טעות שיטתית... זוהי תמונה חופשית מאתר Pixabay]

[בתמונה: טעות שיטתית... זוהי תמונה חופשית מאתר Pixabay]

הבריטים לא הבינו את הגרמנים; והאמריקנים לא הבינו את היפנים לפני מלחמת העולם השנייה; העולם הנוצרי וגם אנחנו לא מבינים את שכנינו הערבים, קל וחומר את המוסלמים הרדיקלים כיום... מכלול היחסים הבינלאומיים נגוע באי הבנה שיטתית...

[לקובץ המאמרים אודות 'פרדיגמת החשיבה המזרחית', לחצו כאן]

המאמר עודכן ב- 25 באוקטובר 2021

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר 'ייצור ידע'. ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

הבריטים לא הבינו את הגרמנים; והאמריקנים לא הבינו את היפנים לפני מלחמת העולם השנייה; העולם הנוצרי וגם אנחנו לא מבינים את שכנינו הערבים, קל וחומר את המוסלמים הרדיקלים כיום... מכלול היחסים הבינלאומיים נגוע באי הבנה שיטתית... לדוגמה:

ב-1 במאי 2018 נחת ראש ממשלת יפן, שינזו אבה בישראל לביקור רשמי. על מנת להפתיע את אורחו, הוגש לראש הממשלה היפני בארוחת הערב "קינוח בנעליים".

השף, משה שגב היה גאה מאוד ביצירה, הצטלם איתה ועם המכובדים, ואף העלה את התמונה לחשבון האינסטגרם שלו (ראו התמונה משמאל).

כל מי שמכיר את תרבות המזרח יודע היטב שנעליים נחשבות לדבר טמא, ולא בכדי היפנים מסירים את נעליהם בכניסה לבית מחשש שיטמאו אותו. אין חמור יותר מלהניח נעליים על שולחן ועוד להגיש בהן אוכל! (שניר, 2015).

רק האדיבות היפנית המסורתית שלא להכלים פני האחר בפומבי, היא זו שמנעה מראש ממשלת יפן מלהקיא על השולחן. דבר אחד בטוח, חרף חיוכו, הוא לעולם, אבל לעולם, לא ישכח את העלבון שעלב בו נתניהו, ולא יסלח על כך, שכן מלבד העלבון אישי, זו פגיעה באומה היפנית כולה... הדרך לגיהינום מלאה בכוונות טובות... (שניר, 2015).

[בתמונה: נעליים נחשבות לדבר טמא, ולא בכדי היפנים מסירים את נעליהם בכניסה לבית מחשש שיטמאו אותו. אין חמור יותר מלהניח נעליים על שולחן ועוד להגיש בהן אוכל! צילום: מתוך עמוד הפייסבוק של משה שגב]

[בתמונה: נעליים נחשבות לדבר טמא, ולא בכדי היפנים מסירים את נעליהם בכניסה לבית מחשש שיטמאו אותו. אין חמור יותר מלהניח נעליים על שולחן ועוד להגיש בהן אוכל! צילום: מתוך עמוד הפייסבוק של משה שגב]

אי הבנה שיטתית...

המושג הזה, "אי הבנה שיטתית" (systematic misunderstanding) נטבע על ידי אחד האנתרופולוגים המשפיעים ביותר במחצית השנייה של המאה ה-20 קְלִיפוֹרְד ג'יימס גִירְץ (Clifford James Geertz; ראו תמונה משמאל למטה).

גירץ טען, שתרבות היא "מערכת סדורה של משמעות וסמלים, שעל פיה מתנהלת האינטראקציה החברתית". הבעיה היא שלכל תרבות סמלים משלה, ובני תרבות אחת נוטים לפרש התנהגויות של בני תרבות אחרת באמצעות הסמלים שלהם עצמם. על כן, נגועים היחסים הבין תרבותיים באי הבנה שיטתית!

[המקור לתמונתו של קליפורד גירץ: Wikipedia. אנו מאמינים שאנו עושים בה שימוש הוגן] 

ספרו המפורסם של גירץ (ראו תמונה משמאל) הוא פרשנות של תרבויות (1973) שתורגם גם לעברית ב- 1990, בהוצאת כתר, ושנחשב נכלל על ידי The Times Literary Supplement כאחד מ-100 הפרסומים החשובים ביותר מאז מלחמת העולם השנייה. שם, פרס גירץ את משנתו האנתרופולוגית, המכונה 'האנתרופולוגיה הסמלית (מלשון 'סמלים'), כשבמרכזה עולם הסמלים שמניע את הפרקטיקות האנושיות.

[המקור לתמונתו של קליפורד גירץ משמאל: Wikipedia. אנו מאמינים שאנו עושים בה שימוש הוגן] 

על פי גירץ, מושאה המרכזי של האנתרופולוגיה הוא התרבות, אולם הגדרתה היא איננה מדע מדויק (ניסויי) אלא היא מדע פרשני, ופרשנות חשופה להטיות.

רלוונטיות לנו בספר שאלות כמו:

  • כיצד יכול חוקר שהוא בין בית בתרבות אחת להבין תרבות שונה, זרה ורחוקה מתרבותו?
  • האם אפשר לתאר את אמונותיהם של עמי המזרח הרחוק במושגי הפילוסופיה המערבית?

כדי לנסות ולענות בחיוב על שאלות כגון אלה, אמור החוקר 'לרדת לשטח' ולעשות שימוש בשיטות כמו:

[בתמונה: כריכת הגרסה העברית של ספרו של המפורסם של קליפורד גירץ, פרשנות של תרבויות, שראה אור ב- 1990, בהוצאת כתר. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

  • תצפית משתתפת, שבה חי האנתרופולוג עם הקבוצה, מנהל יומן שדה, בוחר אינפורמנטים ומראיין אותם ומנסה להקיף את השדה אותו בחר לחקור;
  • איסוף סיפורי חיים;
  • ניתוח חפצים תרבותיים;
  • ניתוח היסטורי.

[בתמונה משמאל: כריכת הגרסה העברית של ספרו של המפורסם של קליפורד גירץ, פרשנות של תרבויות, שראה אור ב- 1990, בהוצאת כתר. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

המתודה היא, בעיקר, מחקר איכותי תיאורי הכולל השתתפות דקדקנית על כל פרט ופרט בחברה, בראיה הוליסטית.

לאור החומר שנאסף, אמור החוקר לפתח פרשנות משלו לעובדות שאסף. תיאור זה - שכולל את הפרשנות - מכונה "תיאור גדוש", בניגוד לתיאור 'אובייקטיבי' התנהגותי של העובדות שאיננו כולל פרשנות, המכונה "תיאור מחוק". "התיאור הגדוש" הוא למעשה, שרשרת של פרשנויות, כיוון שגם הנחקרים מביאים פרשנות משלהם לגבי תרבותם, כך שפרשנות האנתרופולוג היא שנייה ולפעמים שלישית...

מכל אלה רק ברור - עד כמה ניסיון להבין תרבות בעיני בן תרבות אחרת - הוא סיפור בעייתי. את הבעייתיות הזו אנחנו חיים עם שכנינו הערבים, יום יום ושעה שעה...

הלוגו של הוצאת הספרים כתר

[לקובץ המאמרים אודות 'פרדיגמת החשיבה המזרחית', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא דווח לנו!

מקורות והעשרה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *