[הפוסטר באדיבות ארכיון משרד הביטחון]
המחבר (ראו תמונה משמאל), רועי צזנה, הוא דוקטור לננו-טכנולוגיה; עמית בסדנת יובל נאמן למדע, טכנולוגיה וביטחון באוניברסיטת תל אביב, ומרצה בפקולטה להנדסה ביו-רפואית בטכניון. בוגר קורס המנהלים של אוניברסיטת הסינגולריות ומחבר הספר המדריך לעתיד.
[התמונה: מאלבום התמונות הפרטי של המחבר]
האתרים של ד"ר רועי צזנה
* * *
רוסיה התנקשה בחייו של מרגל-לשעבר שבגד בה (ופגעה גם בבתו על הדרך), שחי על אדמת אנגליה. המתקפה, שבוצעה באמצעות נשק כימי, קושרה לרוסיה. בריטניה הגיבה בסילוק דיפלומטים רוסיים משטחה, בביתוק קשרים מדיניים בדרגים בכירים עם רוסיה, ובהבטחה שהמתקפה תקבל מענה גלוי וסמוי. מאז הגיבו עוד כמה מדינות לא-קטנות - גרמניה, צרפת, אוסטרליה, וארצות הברית של טראמפ - וגינו בתוקף את השימוש בנשק כימי מצד רוסיה.
ורק ישראל שתקה. כלומר, לא באמת שתקה. לאחר דחיפה מצד בריטניה, משרד החוץ הוציא הודעה רפה שהוא מגנה את "האירוע שאירע בבריטניה". איזה אירוע? מות הכלבלב הפקינזי של המלכה? משרד החוץ נמנע מלפרט. זה נקרא "גינוי רפה" - כזה שאף אחד לא מתייחס אליו באמת.
אז למה כזה גינוי רפה? מה אכפת לישראל מרוסיה שנמצאת במרחק של רבע-עולם ממנה?
בעצם, רוסיה לא כל-כך רחוקה. תגובת ישראל היא רמז עבה לכך שסוריה כבר אינה מדינה העומדת בפני עצמה, אלא שלוחה ישירה של רוסיה. בתקופה בה ישראל כבר אינה החברה הטובה ביותר של ארצות הברית (כן כן, גם אם השגרירות עוברת לירושלים), ורוסיה נמצאת על מפתן הדלת שלנו, ישראל עושה בחכמה כשהיא בוחנת את צעדיה ומתנהלת בזהירות ובשקט בזמן שהדוב הרוסי מרעיד את האדמה.
ואחרון חביב: הפרשיה הזו מהווה תזכורת טובה לכך שאנחנו חיים בעולם של ריאל פוליטיק (Realpolitik), שבו רוב המנהיגים המדיניים אינם פועלים רק לפי שיקולי מוסר ומצפון, אלא לפי הצרכים של מדינותיהם. בהתאם, הם נוקטים בצעדים שישרתו את ביטחון מדינותיהם, גם אם אלו עלולים שלא להתפרש היטב בעיני אחרים. אנחנו - כאנשי מוסר ומצפון - לא חייבים לאהוב את זה (בעצם, אנחנו חייבים -=שלא=- לאהוב את הגישה הזו), אבל העולם כולו מתנהל לפיה, וכדאי להיות מודעים אליה.
