[תמונה חופשית שהועלתה על ידי Bart Everson לאתר flickr]
[לאוסף המאמרים על סיכולים ממוקדים והשלכותיהם, לחצו כאן]
"אז ליפא העגלון אומר; שקצת פחות זה קצת יותר; צריך למתוח המושכה; וקצת לקחת חזרה..." ('ליפא העגלון', מילים: יחיאל מוהר)
את מה שידע ליפא העגלון בשיר המיתולוגי של יחיאל מוהר, ח"כ דודו אמסלם לא הפנים כנראה... אחרי סדרת 'סיכולים ממוקדים', אפקטיביים וכואבים, נגד המשטרה, הוא הלך צעד אחד רחוק מידי, והגיע עד לסנדוויצ'ים של השוטרים... (ראו הכתבה למטה). עתה, התקפות נוספת שלו על המשטרה - מוצדקות ככל שתהיינה - לא תיתפסנה יותר כענייניות, אלא כרדיפה לשמה, על רקע חקירות משפחת נתניהו:
עד לפרשית הסנדוויצ'ים, הקפיד אמסלם לייסר את המשטרה בסוגיות רלוונטיות של תפקודה בחברה דמוקרטית:
- אוקטובר 2017: סוגיית המלצות המשטרה בתיקי חקירה [לפירוט, לחץ כאן];
- יולי 2017: הדרישה לאחד את תפקידי החשב במשטרה ובמשרד לביטחון הפנים [לפירוט, לחץ כאן];
- מאי 2017: הדרישה לקיים בדיקות פוליגרף לכל קציני החקירות במשטרה [לפירוט, לחץ כאן].
גם אם הסמיכות הרבה של ההתקפות הללו, להתקדמות חקירות נתניהו ואשתו, העלתה ריח רע, ניתן היה עדיין לראות בה את עבודתו של ראש ועדת הפנים חרוץ של הכנסת, שסוף סוף מממש את אחריותו לפיקוח על המשטרה. אבל הסנדוויצ'ים?
רדיפת משטרה - במהלך חקירות פוליטיקאים בכירים ואחריה - היא תופעה מוכרת, ואף נסבלת, במדינות דמוקרטיות, כל עוד התחושה הציבורית היא שהמשטרה הגזימה, וכל עוד הדברים נעשים במידה, ובחשאי.
כך לדוגמה, מתאר החוקר, עזרא סטודלנד (Stotland, 1981), עדויות רבות ליישומן של שיטות שונות ל'טיפול' בחוקרים בכירים וביחידות למאבק בשחיתות השלטונית בארצות הברית, כמו גם את חששן הממשי של אנשי משטרה מפעולות כאלה. עדויות לכך מצויות גם בכתבי האגודה הלאומית של התובעים הכלליים בארצות הברית (National Association of Attorneys General – NAAG). במאמר קודם הסברתי באריכות את הדרכים ל'סיכול הממוקד' הזה, בארצות הברית ובישראל:
[לסקירה רחבה על יחסי משטרה ופוליטיקה ועל הדרכים שפוליטיקאים 'מטפלים' בגורמי משטרה המסכנים אותם, לחצו כאן]
מי שחושב שרוב בוחרי הליכוד משתגעים אחרי מעלליהם של בני הזוג נתניהו במעון ראש הממשלה (למעט האוהדים השרופים, שיאהבו את נשוא ההזדהות שלהם, מה שלא יהיה, בדומה לאוהדי קבוצת כדור רגל...), כדאי להם שייטלו קורה מבין עיניהם. רוב המצביעים בוחרים בנתניהו בגלל הביטחון שהוא משרה בניהול היחסים הבינלאומיים של ישראל. בשל חששם מהימורי מדיניות נוספים מצד האופוזיציה, הם מוכנים לשלם את המחיר ו'לסתום את האף'. אבל כשרדיפות המשטרה נהפכות לאינטנסיביות ולקטנוניות - כמו בפרשת הסנדוויצ'ים - הבוחרים הללו מבינים שהמצב הנוכחי מסכן את ביטחונם מבפנים, ושהסכנה הזו מוחשית וקרובה. ומי שמערער את הביטחון, משלם...
להזכיר, בשנת 1992 הפסיד הליכוד את השלטון, כאשר פרשיות שחיתות רבות - פליליות ואחרות - יצרו תחושה של מיאוס, וסיאוב, אשר הביאה לססמה הקולעת ששימשה היטב את האופוזיציה בבחירות אלו - "מושחתים - נמאסתם".
אם ימשיכו אמסלם וחבריו בדרך הזו, הם עלולים לגלות שבמו ידיהם יעשו את הבלתי יאומן ויגרמו לחילופי שלטון, דווקא בתקופה שבה מעולם לא הייתה דעת הקהל בישראל ימנית יותר בדעותיה.
[לאוסף המאמרים על סיכולים ממוקדים והשלכותיהם, לחצו כאן]
מקורות והעשרה
- אבי אשכנזי (2017), ח"כ אמסלם נגד המשטרה: "למה שוטר מקבל חמגשית? שיביאו סנדוויצ'ים", חדשות וואלה, 31/10/17.
- פנחס יחזקאלי (2017), סאגת המלצות המשטרה, ייצור ידע, 26/10/17.
- פנחס יחזקאלי (2017), המפכ"ל יוצא להצלת הדמוקרטיה…, ייצור ידע, 7/7/17.
- פנחס יחזקאלי (2017), פוליגרף במשטרה – למה הם נעלבים?, ייצור ידע, 17/5/17.
- פנחס יחזקאלי (2014), יחסי המשטרה עם המדינה והמערכת הפוליטית המנהלת אותה, משטרה וחברה, 24/5/14.
