[תמונה חופשית שהועלתה על ידי Inga Vitola לאתר flickr]
[לאוסף המאמרים אודות תופעת התוצאות הבלתי צפויות (תב"צים), לחצו כאן] [לאוסף המאמרים: 'בין כאוס לסדר', לחצו כאן]
רוב האירועים המכוננים בהיסטוריה היו בלתי צפויים בשעתם, בעוד שבדיעבד אנו מביטים לאחור ומסבירים אותם באמצעות סיבתיות רציונלית. ניקולס נסים טאלב (ראו את כריכת ספרו משמאל) הצמיד לתופעה הזו מטפורה: הברבור השחור. בעבר לא היה ידוע בעולם המערבי על קיום ברבורים שחורים ועל כן הסברה הייתה כי צבעם הוא תמיד לבן. התאוריה הופרכה כאשר אותר הברבור השחור הראשון...
בהיבט התקשורתי בחירתו של טראמפ לנשיאות הייתה ברבור שחור. 'חכמת הרחוב התקשורתי' הכתירה את הילרי קלינטון כנשיאה ה 45 של ארה"ב כבר בקיץ 2015 וחכמת הרחוב הזאת חצתה גבולות גאוגרפיים. בארה"ב, בישראל ובאירופה התגייסה המכונה האדירה המורכבת מהמון אידיוטים שימושיים (ששכחו מה תפקידו של עיתונאי) ופמפמה לציבור בשבחיה של הילרי קלינטון וחסרונותיו של יריבה. החל ממאי 2016, שעה שהבטיח את ניצחונו בפרימריז הרפובליקני, קיבל היריב הזה פנים: דונאלד טראמפ.
בתוך התווך התקשורתי הזה מנהלים הרוסים מבצע של לוחמה פסיכולוגית. לא סביר שהערכה הרוסית בהדבר זהותו של הנשיא ה 45 שונה מהותית מהערכה הרווחת מסיאטל ועד ברלין.
בבואנו לבחון את מטרותיו של המבצע הרוסי, אנחנו צרכים להתחשב בשני דברים:
- המטרה הרוסית מחד גיסא;
- והיכולות הרוסיות להשיג את אותה מטרה, מאידך גיסא.
ביום חמישי שעבר פרסם הוושינגטון פוסט מאמר, בו הוא טוען שהמודיעין האמריקאי יירט מידע שהגיע ממקור כלשהו במוסקווה (טכנולוגי או אנושי) על סמך המידע פוטין אישית הורה לזרועות המודיעין הרוסיות להתערב במערכת הבחירות האמריקאית לטובת טראמפ:
[למאמר בוושינגטון פוסט, לחצו כאן]
אבל, מה הסיכוי שפוטין יפעל בניגוד להערכות שקלינטון תנצח את הבחירות? השאלה הזאת תלויה בעיקר ביכולת הרוסית למימוש המטרות.
מערכת הבחירות האמריקאית היא מערכת מבוזרת טכנית. כל מדינה מנהלת את ספר הבוחרים שלה בהתאם לחוקים המקומיים; כל מדינה בוחרת את האמצעים הטכנולוגים לשימוש; אין מערכת אחת מרכזית. יתרה מזאת, ההבדלים בצורת המימוש בין המחוזות השונים באותה מדינה אדירים, כולל הבדלים חוקיים והבדלים טכנולוגים.
בארה"ב יש 3144 מחוזות בחירה, מי שרוצה להשפיע על תוצאות הבחירות ולהמליך נשיא, צריך לחלק את המפה האמריקאית למחוזות אדומים, כחולים ומתנדנדים, ולנסות להשפיע על מספיק מחוזות מתנדנדים בכדי להשיג את מטרותיו. כיוון שאין מאחד, חוקי או טכנולוגי, בין אותם מחוזות מתנדנדים (הצורה בה מנוהל ספר הבוחרים במחוז מיאמי-דייד בפלורידה שונה מהצורה בה מנוהל ספר הבוחרים במחוז דטרוייט במישיגן) מדובר על פעולה בקנה מידה גדול ורחב, שדורשת - מעבר להבנה החוקית והטכנולוגית הפרטנית - גם הבנה חברתית עמוקה מאוד לגבי המתרחש בכל מחוז ומדינה. על פניו, משהו שהוא קצת רחוק מהיכולות הרוסיות.
הציפייה שהרוסים הצליחו לפענח את ה- DNA ברמת המחוז האמריקאי, בשעה שהתקשורת האמריקאית כשלה בכך, היא מחשבה מנותקת למדי, ומכאן שלא סביר שלרוסים הייתה בזמן אמת יכולת לממש את מטרתם, לו הייתה הגדרת המטרה המלכת טראמפ כנשיא הבא של ארה"ב.
אם הרוסים לא רצו להמליך את טראמפ, מה הם כן רצו להשיג ומה היה באפשרותם להשיג טכנולוגית?
את הפרק הראשון סיימנו עם המסקנה, שמבנה מערכת ההצבעות בארה"ב מנטרל משחקן חסר יכולת השפעה רחבה את היכולת להגיע להשגים ממשים במסגרת קמפיין חיצוני להשפעה על תוצאות הבחירות.
ההבנה - שנדרשת יכולת טכנית רחבת היקף על מנת להשפיע על תוצאות הבחירות בארה"ב - משאירה אותנו עם שתי אפשרויות עיקריות בהתייחס למבצע שניהלו הרוסים:
- המטרה הרוסית הייתה אחרת, דהיינו לא ניסיון להשפיע על תוצאות הבחירות אלא משהו קצת יותר "צנוע".
- כל הסיפור של המעורבות הרוסית בבחירות בארה"ב קרה במקרה ללא שלרוסים יש מטרה מוגדרת כלשהי.
בשנת 2010 התגלה הסטוקסנט. זהו (ע"פ מקורות זרים) וירוס מחשב, שנועד לפגוע בבקרי שליטה ובקרה (שו"ב) מתוצרת סימנס, שהותקנו במתקני העשרת האורניום באיראן. אם הסיפור נכון הצליחו מתכנני המבצע לגשר על הפער שבין רשת המחשב הפנימית במתקן העשרה, שאיננה מחוברת לאינטרנט, לבין העולם החיצוני; ולהדביק את הרשת הפנימית בווירוס שפגם ביכולת העשרה האיראנית בין 2007 ל- 2010 / 2011.
[בתמונה: סטוקסנט. למקור, לחצו כאן]
הלקח מהסיפור האיראני הוא שמבצעים קיברנטיים (שמשלבים תקשורת בין בני אדם למערכות ממוחשבות) אינם מתרחשים במקרה: מושקעים בהם מחשבה ותשומת לב; ועלינו להניח, שהיריב מקדיש לנושא משאבים מחשבתיים באותה רמה לפחות. זה לא אומר שכל מבצע קיברנטי זוכה לאותה תשומת לב, אבל ההנחה שמעצמה תנהל מבצע קיברנטי בשטחה של מעצמה אחרת - ללא שהנושא נבחן ונשקל, ולמעשה התרחש במקרה בגלל גחמה אישית כזו או אחרת - היא הנחה מסוכנת, שמקטינה את פוטנציאל סיכול המבצע הבא.
סביר להניח, שהפעילות הרוסית במהלך קמפיין הבחירות לנשיאות לא קרתה במקרה, הייתה מתוכננת לפרטיה ולא יכולה הייתה להביא להשפעה רחבת היקף על תוצאות הבחירות. מתחייב מזאת שהמטרה הרוסית הייתה קצת אחרת.
מה הייתה המטרה הרוסית? הנחת היסוד במוסקבה הייתה זהה לקונבנציה התקשורתית. הילרי קלינטון עומדת להיות הנשיאה ה- 45 של ארה"ב, ומכאן שהמטרה הרוסית לדעתי הייתה פגיעה במעמדה הבינלאומי של הילארי על ידי שתילת של סיפורים - ברשתות החברתיות בעיקר שנועדו להבאיש את ריחה בעולם. סיפורים מפורסמים כאלה הם, למשל:
- Pizza Gate, שהוביל לירי במסעדה בוושינגטון די סי;
- ה- לוליטה אקספרס המפורסמת, על מעורבותו של ביל קלינטון עם צעירות נאות מראה - בנות למטה מ- 18 - במטוסו של ידידו המיליונר אפשטיין:
- וכדומה.
ההנחה שהרוסים עשו יותר מזה, ובאמת התעסקו במדיניות הפנים האמריקאית ובסוגיות המציקות לאנשים, הופכת את הרוסים לאנשים בעלי יכולות קרובות למאגיות. סתם לצורך השוואה רוב העיתונאים המערביים - שחיים תחת גלגלי הגלובליזציה - לא הצליחו להבין מה מציק לאמריקאי מהארטלאנד USA... אז פוטין הבין?
אינני יודע אם הרוסים חשבו או רצו להכתיר את טראמפ,
ובהחלט יתכן שכל האמור כאן הוא הגיוני מאוד ואף אמת לאמיתה,
ובכל זאת:
ההנחה שמי שרוצה להשפיע על מערכת בחירות כלשהי, חייב שתהיה לו "ההבנה החוקית וטכנולוגית הפרטנית", וגם "הבנה חברתית עמוקה מאוד לגבי המתרחש בכל מחוז ומדינה", וצריך שתהיה לו "יכולת טכנית רחבת היקף", קצת בעייתית.
כפרפרזה קצת פרועה על פרופ' ליבוביץ עליו השלום: לפעמים, כאשר אתה רוצה להסיט אוטובוס ממסלולו, לא נדרשת הבנה והתמצאות בפרטים הטכניים של המנוע, ההגה ומערכת ה- ABS, וגם לא בתכנית התחבורתית ולוח הזמנים של מערכת ההסעה הציבורית, אלא רק להבין מה מניע את הנהג (כידוע, משיכה קלה בהגה תחת ידיו של נהג בלתי ערני כבר הורידה יותר מאוטובוס טכנולוגי ומשוכלל אחד אל התהום, אף שהמחבל לא הבין דבר בטכנולוגיה הזו).
את התעוב שחש הציבור האמריקאי ממשפחת קלינטון (לא בגלל מסג'יסטיות צעירות, אלא בגלל קשרי הון-שלטון שנים רבות לפני כן), אפשר היה להריח עד לכאן (כמובן, לא אצל מי שניזון מכלי התקשורת "הסטנדרטיים", כאן ושם), ויכול להיות בהחלט שמישהו מבחוץ (רוסי או אחר) ניסה להעצים את הרגש הזה ו"לגזור עליו קופון".