עמיקם הרפז: סקירת ספרות – מה עובד במניעת פשיעה ושיקום?

[לחזור לכתב העת משטרה וחברה לחץ כאן]  [לאוסף המאמרים בנושא שיקום, לחצו כאן]

מאמר קצר זה מסכם מאמר מפורט יותר שאף הוא בבחינת מועט המחזיק את המרובה והוא עצמו פותח צוהר לתוכנו של ספר שיצא בשנה האחרונה בשם What Works in Crime Prevention and Rehabilitation: Lessons From Systematic Reviews בהוצאת ספרינגר ניו יורק. בעיניי, חשיבותה של הסקירה היא בגירוי המתעניינים והמחפשים תכניות טיפול ושיקום בעלות אפקט מוכח לצורך עיצוב מדיניות מבוססת ממצאים.

בחודש מאי 2017 התפרסם מאמרם של דויד וייסבורד, דויד פרינגטון ושרלוט ג'יל ועוד 17 קרימינולוגים שערכו סקירות ספרות שיטתיות של הידע המעודכן שהצטבר עד כה בהתערבויות למניעת פשיעה ושיקום. המאמר סוקר 7 תחומי התערבות ובוחן את הראיות שהצטברו במחקר על אודות האפקטיביות של תכניות שונות. תחומי הידע שנסקרו הם: מניעה התפתחותית וחברתית, התערבויות קהילתיות, תכניות מניעה מצבית, שיטור, שפיטה, התערבויות במוסדות תקון, תכניות גמילה.

[בתמונה למעלה: כריכת הספר שבבסיס המאמר]

מה המיוחד בסקירת ספרות שיטתית (Systematic Review)? שיטת מחקר זו המוכרת גם כמטא- אנליזה (Meta-Analysis) מספקת לקורא מבט רחב על הידע שהצטבר בתחום ידע מסוים ויתרונה הגדול בכך שהקריטריונים להכללת המחקרים בסקירה מחמירים. בכך מובטח שהניתוח, הערכת הממצאים והסינתזה שלהם מבוססים על שיטות מחקר חזקות, דבר היכול לשמש בסיס לקבלת החלטות בדבר נקיטת מדיניות מבוססת ממצאים (Evidence Based Policy), גישה הקונה לה אחיזה בארגוני שירות ציבורי (משטרת ישראל מגלה סימנים ראשונים לכך בהקימה פורום משותף לאקדמיה ושירות בתי הסהר מפגין גישה מתקדמת בבחירת התערבויות המבוססות על ידע אמפירי).

תכניות מניעה התפתחותית וחברתית

הסקירה כללה תכניות התערבות בקהילה שכוונו למניעת עבריינות בקרב צעירים עד גיל 18 ובהם תכניות למניעה כללית, מניעה ברמת הפרט, ברמת המשפחה וברמת בית הספר. באופן כללי, התכניות הצביעו על הצלחה במניעת עבריינות ותוקפנות. לתכניות מניעה כלליות בעלות אורך נשימה ארוך יש אפקטיביות דומה לאלה של תכניות הממוקדות בנוער הנמצא בסיכון.

התערבויות קהילתיות

מנעד רחב של התערבויות שבאופן מפתיע שבחלקן הגדול לא נמצאו ראיות לאפקטיביות שלהן. התערבויות של מניעה ראשונית כמו חונכות והסטה (מפשיעה) נמצאו אפקטיביות, אך בהתערבויות מסדר של מניעה שניונית (הממוקדות בגורמים קרימינוגנים) הממצאים היו עמומים. באופן כללי נמצא כי תכניות המיועדות לחיזוק ושימור קשרים חברתיים חיוביים בקרב נוער בסיכון נמצאו אפקטיביות. ממצאי תכניות תקון בקהילה נמצאו מעורבות, אך האפקטיביות ביותר היו תכניות הממוקדות בגורמי סיכון ושיקום של עבריינים בקהילה. תכניות המבוססות על הרתעה והענשה נמצאו בלתי אפקטיביות ואף מזיקות במקרה הגרוע. להערכת הסוקרים, תכניות יזומות המשתפות משטרה וגורמי קהילה להגברת לגיטימיות המשטרה ובניית לכידות חברתית עשויות להיות בעלות אפקטיביות רבה במניעת פשיעה. גורם המפתח לאפקטיביות התכנית נמצא בהגברה ותמיכה במנגנוני פיקוח חברתי והשתלבות חזרה בחברה, כמו גם תיקון ושימור קשרים חברתיים.

תכניות מניעה מצבית

באופן כללי לתכניות אלה יש אפקטיביות מובהקת, אם כי צנועה במניעת עבריינות וקורבנות. תכניות אלה כוללות 5 תחומים: הגברת מאמצי העבריין, הגברת הסיכון לעבריין, הפחתת הרווח מעבירה, הפחתת תירוצים לעבריינות והפחתת גירויים לעבריינות. ב-7 תחומים נמצאו אפקטים חיוביים למניעת עבריינות: שיפור תאורה ברחובות, מצלמות במעגל סגור, תכניות מניעה לקורבנות חוזרת, אזורים בפיקוח ציבורי, משמר שכונה, אמצעי ביטחון נגד טרור ויוזמות למניעת נהיגה תחת השפעת אלכוהול.

שיטור

מספר התערבויות בשיטור נמצאו אפקטיביות: שיטור נקודות חמות, שיטור לפתרון בעיות, סיורי מניעה ממוקדים לטיפול באלימות עם נשק, טקטיקות להגברת ההרתעה ושימוש בראיות דנ"א בחקירה. נמצאו מעט ראיות לנדידת פשיעה מאזורי טיפול משטרתי לאזורים סמוכים. נמצא גם כי חקירות המכוונות לאיסוף ראיות שיטתי (ישירות ונסיבתיות) מצמצמות את הודאות השווא. תכניות להגברת ההוגנות בשיטור משפרות את שביעות הרצון בין האזרחים, הציות לחוק ותפיסת המשטרה כלגיטימית. תכניות שיטור קהילתי נמצאו כתומכות בלגיטימיות המשטרה והגברת שביעות הרצון ממנה. תכניות שלא נמצאו ראיות לאפקטיביות שלהן: טיפול ומעקב משולבים עם עובדים סוציאליים למניעת אלימות במשפחה ותכניות לחנוך למניעת שימוש בסמים.

שיפוט/הרתעה

הסקירה בדקה את השפעת הענישה בבית המשפט על מניעת עבריינות. ענישה שכללה מאסר וחלופות מאסר נמצאה אפקטיבית בהפחתת התנהגות עבריינית. עם זאת, לחומרת הענישה או לא נמצאה תמיכה במחקר.  לתכניות שכללו חובת השתתפות בתכנית מניעת שימוש בסמים, בתי משפט לנוער ועונשי מוות לא נמצאה השפעה ברורה. תכניות המיועדות להרתיע נערים עבריינים (Scared Straight programs)מפני תוצאות העבריינות נמצאו בלתי אפקטיביות ולעיתים אף מזיקות. בתכניות אלה מפגישים (בצו בית המשפט, כחלק מתכנית טיפול בנער עבריין) נערים עם אסירים בבית הסהר עצמו על מנת שישמעו ממקור ראשון על חיי היומיום שלהם בבית הסהר. התכנית כוללת סיור בבית הסהר ומתקניו, חיים יום שלם יחד עם אסיר שיחות אחד על אחד ועוד.

התערבויות במוסדות תקון

תכניות שיקום אישיות לעבריין נמצאו בעבר (על ידי מרטינסון, 1974) כבלתי אפקטיביות. גם כיום לא בכל התכניות נמצאו ראיות לאפקטיביות ובחלק מהן הראיות קלושות. התכניות שהצביעו על האפקטיביות הרבה ביותר הן: תכניות קבוצתיות לכלל העבריינים (cognitive-behavioral programs), תכניות קבוצתיות לעברייני מין, טיפול תרופתי הורמונלי לעברייני מין (עליהן יש מחלוקת מבחינה מוסרית כיון שמשמעותן סירוס כימי) וקהילות תרפויטיות למניעת שימוש בסמים. תכניות שנמצאו מבטיחות מבחינת האפקטיביות שלהן הן חינוך לאסירים מבוגרים ותכניות לימוד מקצוע.

טיפול תרופתי

סקירת הממצאים מתכניות טיפול תרופתי בעבריינים היו בלתי עקביים מבחינת האפקטיביות על הפחתת התנהגות עבריינית. הממצא הבולט ביותר קשור לשימוש בנלטרקסון (naltrexone) לטיפולי גמילה יחד עם קבוצת טיפול תרפויטית. הטיפול בתרופות בפני עצמו אינו מספיק אפקטיבי אלא אם בנוסף נעשה הדבר בקבוצת טיפול תומכת.

[לאוסף המאמרים בנושא שיקום, לחצו כאן]

   

2 thoughts on “עמיקם הרפז: סקירת ספרות – מה עובד במניעת פשיעה ושיקום?

  1. שלום,
    האם הספר או המאמר המורחב המוזכרים בפתיח יצאו בתרגום לעברית? ואם כן היכן ניתן להשיגם?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.