יוסף זהר: על הלאמתה של ההגנה במשפט הפלילי

[תמונה חופשית שהועלתה על ידי Wesley Fryer לאתר flickr]

[לאוסף המאמרים אודות הודאות שווא, הרשעות שווא והשלכותיהן, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על עסקאות טיעון באתר, לחצו כאן]

ד"ר יוסף זהר, הינו עמית מחקר בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן.

מחקרו לתואר שלישי, "משפט פלילי בצל המיקוח – השפעת עסקאות הטיעון על המשפט הפלילי", נערך במסלול הרב-תחומי של אוניברסיטת חיפה, בהנחייתם של הפרופסורים ישראל אומן, אורן גזל-אייל ואלון הראל.

יוסף הואשם ברצח שלא היה, ישב במעצר שלושה חודשים באבו-כביר וארבע וחצי שנים (!) במעצר בית עד שזוכה זיכוי מלא מכל אשמה.

לאחר מאבק של ארבע שנים נוספות, הפרקליטות ומשטרת ישראל פיצו את זוגתו ואותו על הנזק והעוול שגרמו להם.

*  *  *

ביהמ"ש המחוזי בנצרת שחרר אתמול מורה צפון הארץ שהודה בעשרות עבירות מין חמורות בשתי קטינות לאחר שלדבריו, הודה בעצת פרקליטו הקודם - עורך דין פרטי שלקח ממנו, על פי הפרסומים כסף רב - שלחץ עליו לחתום על עסקת טיעון. במהלך המשפט חזרה בה אחת המתלוננות'; ועקב קשיים ראייתיים נוספים, הסכימו בפרקליטות למחוק לבסוף את כל סעיפי האישום.

"אני מורה בבית ספר, לא משפטן", הסביר. "הוא העו"ד. האמנתי לו והוא ניצל את הנקודה הזאת. הוא אמר לי שיעשו עלי תקדים ואקבל 30 שנה בכלא; אמרתי לו שלא עשיתי כלום והוא אמר לי שיש הרבה אנשים שלא עשו כלום בסוף נשפטו וקיבלו את העונש".

"קלונה של הרשעת שווא, גם אם היא נדירה, הוא קלונה של המדינה כולה ולא קלונו הפרטי של המורשע", טוען בצדק פרופ' יורם שחר ברשימה, "ראש לשכת עורכי הדין, אפי נוה, ברצינות?" (הארץ דעות 12.03.2017). כדי לאזן את כוחה של "מערכת תביעה ממלכתית אדירת כוח", מצפה שחר מלשכת עורכי הדין לקרוא להשלמת מהלך הלאמתה של (מרבית) ההגנה באמצעות הסנגוריה הציבורית.

לפני הקמתה של הסנגוריה הציבורית, פחות מ 30% מהנאשמים היו מיוצגים, ואילו כיום בזכותה, שיעור הייצוג עומד על למעלה מ- 90%. נהוג לומר על זכות הייצוג כי היא הזכות החשובה ביותר לנאשם בהליך הפלילי; שכן, המימוש של כל שאר הזכויות בהליך זה תלוי בכך שהנחקר או הנאשם מיוצג. אם לא יהיה מיוצג, לא יהיה מודע לקיומן של שאר הזכויות, וגם אם יהיה מודע – לא ידע כיצד לממש אותן.

כפי שנכתב בדוח הסנגוריה הציבורית, ההגנה על זכות הייצוג נתפסת כמשרתת "אינטרסים ציבוריים חשובים, כגון: שיפור יכולתם של גורמי האכיפה ובתי המשפט להגיע לחקר האמת, הוגנות ההליך, טוהר ההליך השיפוטי ומניעת (או לכל הפחות הפחתת) הסיכון לטעויות ולהרשעות שווא".

בתכנית דין ודברים ברשת ב', 3.04.16, כשנשאל פרופ' קנת מן (בתמונה משמאל) כיצד נולד הרעיון להקמת הסנגוריה הציבורית, השיב:

"... כשראיתי מה שקורה בבית המשפט שלנו זה היה מאוד בולט וקשה היה לראות את זה אפילו. השתתפתי במחקר בשנות השבעים (של המאה הקודמת) עם פרופ' אליהו הרנון מהפקולטה למשפטים בירושלים על עסקות טיעון. עסקת טיעון זה דבר שהסנגור והפרקליט יושבים ומגיעים לסיום מוסכם לגבי תיק פלילי. ואז שאלנו, אז מה קורה אם מישהו לא מיוצג? הוא לא יכול לעשות את זה, התובע לא ידבר איתו אפילו. זה היה כל כך בולט שהמצב הזה לא יכול להמשיך כך."

[תמונתו של קנת מן משמאל נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי אני - אחה. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

בעידוד הסנגוריה הציבורית, תופעת עסקאות הטיעון הולכת ומתפשטת. כיום שיעור הכרעות הדין המבוססות על הודאה שנמסרה בבתי משפט במשפטים פלילים הוא כ-95%, ולרוב מדובר בהודאה, הנמסרת במסגרת עסקת טיעון הנערכת בין הצדדים באישור בית המשפט.

מכוח חזקת החפות, זכאי נאשם שלא להיענש בלא שהוכחה אשמתו במשפט. מכוח הזכות לאי הפללה עצמית רשאי נאשם להימנע מלהודות בביצוע העבירה. הנאשם בהליך פלילי זכאי גם להתעמת עם הראיות נגדו, להביא ראיות להגנתו, ולהותיר לתביעה לעמוד בנטל ההוכחה של אשמתו מעבר לכל ספק סביר. על כל אלה עסקת הטיעון מאפשרת לפסוח, שכן במסגרתה נדרש הנאשם להודות באשמה ולוותר על זכותו למשפט.

המצדיקים מתכונת זו מסבירים, כי האפשרות הניתנת לנאשם העני "לסחור" בזכויות אלו מחוץ לבית המשפט משפרת את מצבו ומקרבת אותו לזה של נאשם עשיר שיכול לשכור את שירותיו של עורך דין מהשורה הראשונה.

הבעיה, כפי שהסבירה חגית לרנאו, סגנית הסנגורית הציבורית הארצית (ראו תמונה משמאל), בדיון בוועדת החוקה חוק ומשפט מתאריך 16.01.12:

"הסדרי טיעון היום בארץ נעשים באווירה של כפייה, עם לחצים. והלחצים האלה הם לחצים מבניים, שהם באמת עניין של יעילות, שהם נורא-נורא קשים. זאת אומרת, זה מגיע למצב שלדעתי סנגור, גם אם הוא ייצג אדם שאומר 'אני חף מפשע', 'אני לא מוכן', אם הוא לא מקיים במקביל למשפט משא-ומתן לקראת הסדר טיעון, הוא כופר בתפקיד שלו. הוא חייב לעשות את זה". חלק מהלחצים נובעים "מהקושי של סנגורים לתת אמון ביכולת של בית המשפט בארץ לזכות", כדבריה בהמשך אותו דיון.

התוצאה היא, כפי שהתגלה שבמחקר שנערך על ידי ד"ר עמי קובו - כיום שופט מחוזי - שחלק ניכר מהטוענים לחפותם מוותרים בפועל על זכותם למשפט. במחקר שערך קובו על כ-400 נאשמים אשר רואיינו בבתי משפט השלום בישראל עם צאתם מאולם הדיונים, מתוך אלו אשר הודו במסגרת עסקת טיעון, כ-30% טענו בריאיון לחפותם, בעוד אף לא אחד מאלו שהודו ללא עסקת טיעון, טען לחפותו!

בשיטות משפט אחרות עשיית משפט - הליך פומבי של בירור האשמה - הינה חובה שלא ניתן לסחור בה. עסקאות הטיעון מבטלות את המשפט ואף אם יתכן כי חלק מהנאשמים נהנים מכך, ללא משפט, הזכות לייצוג עלולה לגרום לנאשמים להודות  בדברים שלא עשו ולפגוע בזכותו של הציבור לכך שהאמת המשפטית תתקרב לאמת העובדתית.

[לאוסף המאמרים אודות הודאות שווא, הרשעות שווא והשלכותיהן, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על עסקאות טיעון באתר, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא דווח לנו!

מקורות והעשרה

4 thoughts on “יוסף זהר: על הלאמתה של ההגנה במשפט הפלילי

  1. Pingback: הודאות שווא והרשעות שווא באתר ייצור ידע - ייצור ידע

  2. Pingback: עסקאות טיעון באתר 'ייצור ידע' - ייצור ידע

  3. מעניין מאוד. אולי צריך לחשוב על פתרון בתוך הסנגוריה הציבורית (יש לי כמה וכמה רעיונות).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *