האם נכון לחקור ראש ממשלה מכהן?

[תמונתו של סטנלי בולדווין היא נחלת הכלל]

סטנלי בולדווין (Baldwin) - פוליטיקאי בריטי מהמפלגה השמרנית - היה אחד מראשי הממשלה הבולטים בבריטניה, וכיהן בתפקיד שלוש פעמים (בין מאי 1923 לינואר 1924, בין נובמבר 1924 ליוני 1929, ולבסוף בין יוני 1935 למאי 1937), כך שאין מומחה ממנו לרגישות של תפקיד ראש הממשלה. לכן, אין פלא שדווקא הוא טבע את המשפט האלמותי: "יש שלושה מעמדות הזקוקים למקומות מקלט בטוחים יותר מאשר אחרים – ציפורים, פרחי בר וראשי ממשלה"...

בישראל ראשי ממשלה רחוקים מלהיות "פרח מוגן". ניסיון עשרים השנים האחרונות מלמד שחקירת ראש ממשלה מכהן הפכה לדפוס של קבע במדינת ישראל (רבין, שרון, ברק, אולמרט ונתניהו; החקירה הובילה לסיום הכהונה של שניים מהם, רבין ואולמרט; ועוד היד נטויה...).

מה כל זה מלמד אותנו?

  • שהשיטה בישראל כה בעייתית, עד שאינה מאפשרת להגיע לתפקיד מבלי 'להתלכלך'.
  • שהתרבות הפוליטית בישראל הפנימה, שהכלי של חקירת משטרה הוא כלי אפקטיבי בניסיונות להיפטר ממנו (את כמות המשתתפים באמת בסבלו של נתניהו - גם במחנהו - ניתן למנות על יד אחת...). ראש ממשלה בישראל היה ויהיה תמיד מטרה מידית, נמשכת וברורה לתלונות וחיפוש אחר מגרעות, טעויות, שחיתויות, רכילויות ובוודאי ראיות (פכטר, 2013). כשמחפשים בנרות, תמיד מוצאים (ופעמים רבות לא ממש צריך להתאמץ... ראו את הסעיף הראשון). לכן, גם ראשי הממשלה הבאים יגיעו לשם...
  • העיסוק בחריגות הוא תהליך מתמשך, בין היתר בשל הצורך המוצדק ברף גבוה יותר, של חקירה ושל ראיות בנוגע לראש ממשלה מכהן (פכטר, 2013). גם החקירות - כשכבר נפתחו - לוקחות זמן מסיבות שונות (הרבה מעבר למה שצריך להיות!).
  • אם אולץ ראש ממשלה להתפטר, טרם שהוכחה האשמה או תשתית ראייתית מוגברת, שיש לה סבירות גבוהה להרשעה, היא בעלת נזק בלתי הפיך (פכטר, 2013).

אם מבקשים להרפות מהפוליטיקה ולהתמקד בתחום של מדע המדינה, עובר המיקוד מראש הממשלה לצרכיה של המדינה ולצורכיהם של האזרחים. מה עדיף למדינה ולאזרחיה: לאפשר חקירה של ראש ממשלה במהלך מילוי תפקידו, או לחכות ולחקור בסופה?

כשמסתכלים על הנושא דרך האינטרס המדינתי, מתחילים להבין את סטנלי בולדווין: נאמר שאנו נוסעים באוטובוס או טסים במטוס, והנהג / הטייס שלנו אמור לקבל בשורה קשה. מה היינו מעדיפים, שיבשרו לו אותה כשנגיע בשלום, או שיופרע במהלך עבודתו? ואם חיינו בסכנה והציבו עלינו מאבטח. מה נעדיף? לבשר לו בשורה קשר - שבגינה תנדוד דעתו מאיתנו ומתפקידו - או לספר לו בתום המשמרת?

ראש ממשלה תחת חקירה הוא ראש ממשלה טרוד, רגיז ולחיץ, על ידי סביבתו הקרובה והקואליציה שלו. ראשו נתון, בראש ובראשונה, בחקירותיו; וניהול המדינה נשאר, במקרה הטוב, בידי סביבתו. במקרה הרע, הוא עלול להתפתות לרתום את תהליכי קבלת ההחלטות לאג'נדה האישית שלו. תקופת החקירות של ראש הממשלה אהוד אולמרט - שהובילה לבסוף לסיום כפוי של כהונתו - עוד ממתינה לחוקר שינסה להציף לעומק את הנזק המצרפי שנגרם לישראל - ושעלול היה להיגרם - בימי הדמדומים הללו...

המודל האופטימלי של שוללי החקירה, הוא השיטה הצרפתית / איטלקית, לפיה נשיא (ולא ראש ממשלה) מכהן, אינו נחקר ואינו עומד לדיון במהלך כהונתו, אבל ה'חשבון' מוגש לו לאחר סיום הכהונה. תקופה זו אינה נחשבת במניין תקופת ההתיישנות של העבירה, וכך ניתן לחקור אותו בעניינה לאחר תום תקופת כהונתו.

מי מתנגד להצעה ולמה?

שני נימוקים אובייקטיבי 'חזקים' מצאתי - בתוך בליל הססמאות והדקלומים - מדוע לא לאסור חקירה של ראש ממשלה מכהן:

  • הנימוק האחד הוא של 'חוכמת ההמון': אם למרות ההיגיון הרב של הטיעונים שהובאו לעיל, היא לא נקלטה ברוב המדינות המערביות, למעט צרפת ואיטליה , אזי יש כפי הנראה בעייתיות בטיעונים הללו, מעבר למה שבולט לעין (אם כי חשוב לציין, שאף אחת מהמדינות הללו לא עומדת בפני איום מתמשך כמדינת ישראל...).
  • מרגע שנוצרת פרצה בעיקרון, היא נוטה להתרחב, ואחרים יבקשו לחתור ולחסות בצלו של המקלט מידו הארוכה של החוק.
  • ויש גם שיקולי העוצמה של הממסד המשפטי - הנכונים מבחינתו - המבקש לשמר אותה.

[תמונת יצחק רבין היא תמונה חופשית שהועלתה לאתר Flickr על ידי צבא ההגנה לישראלתמונת בנימין נתניהו נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי U.S. Department of State, והיא נחלת הכללתמונת אהוד ברק נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Adi Cohen Zedek. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0תמונת אהוד אולמרט היא נחלת הכללתמונת אריאל שרון נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Helene C. Stikkel - DoD photo, והיא נחלת הכלל]

כל יתר הנימוקים אינם ענייניים ואינם מתמודדים עם הבעיה גופא. מדובר במשפטים האופייניים לשיח הפוליטי בישראל, כמו: 

  • "ההצעה מגוחכת, מסוכנת ומדיפה ריח רע";
  • "חוק תפור מטרה" (למרות שברור שראש הממשלה הנוכחי לא יכלל בו).
  • ראש ממשלה, הוא כאחד האזרחים, וחל עליו "מבחן בוזגלו" (פכטר, 2013), שהרי ראש הממשלה ממש איננו אחד האזרחים (כמו שנהג האוטובוס איננו סתם נוסע...), ומבחן בוזגלו' מת מזמן...
  • "ההצעה מתווספת לאווירה כללית של ניסיונות פגיעה ורמיסה במערכת שלטון החוק בישראל".
  • "העובדה שמדינת חוק מסוגלת לחקור חשדות נגד ראש ממשלה מכהן היא תעודת כבוד" (אבל 'אין ארוחות חינם'...).
  • "מי שמנהל את חיינו כאן צריך להיות נקי כפיים. אם לא, שייחקר וייתן את הדין על מעשיו" (אבל אין מחלוקת על הצורך שייחקר. השאלנה היא למה שייחקר דווקא בעת שהוא צריך לעשות משהו עבורנו, ולהיות מרוכז בו בכל מאת אחוזים...)
  • "האם מסוגלים היינו לחיות עם עם ראש ממשלה שסרח? בצדק אומרים שאור השמש הוא המחטא הטוב ביותר".
  •  "מדינת ישראל היא מדינת חוק, יש לסמוך ידינו על המשטרה ועל בתי המשפט, ולחדול מהרמיזה המסוכנת כאילו חקירת ראש ממשלה, יהיה אשר יהיה, היא מעשה פוליטי, או להיגרר לרמיזות והאשמות כאילו הכול ותמיד הוא קונספירציה של התקשורת, השמאל או המשטרה כנגד מאן דהו."
    • ראשות הממשלה תהווה 'עיר מקלט' לעבריינים (מה, לא סומכים על האזרחים שלא יבחרו ראשי ממשלה המבקשים מקלט?)

והכל בעיני המתבונן...

מקורות והעשרה

2 thoughts on “האם נכון לחקור ראש ממשלה מכהן?

    • לא התכוונתי לתת סדרי עדיפות אלא להציג את האפשרויות, והכל בהקשר.
      במצב הזה אין תשובה חד משמעית.
      אי אפשר לנתק את זה למשל מגורמי השחתה מובנים בשיטה הדמוקרטית שלנו כמו פריימריז למשל.
      אבל אני יכול לזהותיתרון קל וממש לא מוחלט לשיטה הגורסת: נסגור את החשבונות אחרי הקדנציה, ולא על חשבון הציבור…

להגיב על מאיר גלבוע לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *