אלעד ארד: מוכן ומזומן

%d7%91%d7%99%d7%98%d7%a7%d7%95%d7%99%d7%9f

[בתמונה: המטבע הדיגיטלי - הביטקוין. תמונה חופשית שהועלתה על ידיZach Copley לאתר flickr]

profile

אלעד ארד (ראו בתמונה משמאל) הוא צייר ומוסיקאי חובב, בוגר אוניברסיטת בן גוריון בכימיה ובפילוסופיה.

*  *  *

בשנים האחרונות רב העיסוק בכסף. כוונתי לסוגיות מטא-פיננסיות, אשר נדונו עד לא מזמן בפני קהל מצומצם למדי של כלכלנים, פילוסופים וכיו"ב.

בעבר, עלו השאלות הללו לסדר היום הציבורי מדי משבר פיננסי, כשמתפוצצת 'בועת-אשראי', או כשחווינו יום של 'מסכים אדומים'. הן שבן לרגע לתודעה הציבורית, עולה ונשכח במהרה.

אבל בשנים האחרונות, שאלות רבות - הנוגעות לטיבו של הכסף, מהותו, מוסריותו ועוד... - צצות, שוב ושוב, כתוצאה מהשימוש התכוף באשראי ובשיטות התשלום הדיגיטלי, מהשימוש בטביעת-אצבע בפרט ובזיהוי ביומטרי בכלל כאישור לתשלום, מטכנולוגיות NFC לתשלום (Near Field Communications). שאלות אלה הועצמו עם הופעת מטבעות דיגיטליים דוגמת הביטקוין (ראו בתמונה שבראש המאמר).

לא יסולא בפז

%d7%a7%d7%99%d7%a6%d7%95%d7%a8-%d7%aa%d7%95%d7%9c%d7%93%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%90%d7%a0%d7%95%d7%a9%d7%95%d7%aa

היטיב לתאר את הכסף הסופר יובל נח הררי בספרו 'קיצור תולדות האנושות' (ראו תמונת כריכה משמאל). הררי תיאר כיצד סיפורים, רעיונות ואידאות הופכים למיתוסים ומתגשמים הלכה למעשה, הגם שאינם דברים ממשיים. באותו חלק היטיב לתאר מדינות, גבולות, מוסדות, אידאולוגיות וכיוצא באלו, כשייכים לקבוצת הדברים אשר אנו מעניקים להם משמעות, והיא תוצר של הסכמה חברתית רחבה. כך גם הכסף, שערכו "יסולא בפז" כשאנו מעניקים לו שווי רעיוני וערך.

מכאן מתבקשת השאלה, מה מעמדו של הכסף החדש אשר ההתחקות אחריו קשה יותר וגשמית פחות?

מקדמת דנא היה סחר החליפין בסיס הכלכלה: חקלאי אחד החליף את תוצרתו עם זולתו וכך שניהם חלקו משתי התבואות ונהנו זה מעמלו של זה.

כפי שיודע כל בור בכלכלה, שווי הסחורות נקבע כבר אז לפי היצע וביקוש, וגם לפי נדירות המוצר או הקושי להפיק אותו: כך ברור שיקר יותר יהיה לגדל שה למאכל לעומת זית על העץ. עוד ברור כי שמן הזית יהיה יקר יותר מן הזית עצמו, כיוון שמישהו נדרש להפיקו.

מאוחר יותר - ועל מנת להרחיב את המסחר עם גורמים שלישיים, רביעיים ועוד - החל השימוש בכסף: לדוגמה, צדפים ששימשו מטבע ראשיתי. הצדפים, והמטבעות שהחליפו אותם, היוו חפץ אשר הוענק לו ערך נטול תכלית קבועה מראש. זאת, להבדיל מתשלום בתבואה או בתוצרת מוגדרת. לכסף יש ערך משולל קשר לרווח המסוים אשר לשמו ישמש. הוא מאפשר מידת חופש גדולה יותר בשימוש בו, ויתרה מזאת – באגירתו.

לאורך השנים החלו להשתמש במטבעות טבועים, אשר מהווים עצם עמיד ונוח לשימוש, ואשר ניתן להטביע בו ערך נקוב. יש לציין כי פעמים רבות הערך הנקוב קשור בקשר רופף למדי לערך הייצור של המטבע.

באופן זה נפתח שוק הכסף לעולם של פשיעה וזיופים: באם עלות המטבע שונה מערכו הנקוב ניתן לנצל את הפער, כדי לייצר מטבעות, כאשר עלות הייצור נמוכה מהערך הנקוב; או להתיך מטבעות כאשר ערך המתכת עולה על הערך הנקוב.

כך אכן קורה חדשות לבקרים בעולם הפשע המאורגן. בנקים מרכזיים במדינות רבות עסוקים בתחרות "חתול ועכבר", מי ישיג את מי: יצרני ומחדשי המטבעות, הבנקים הלאומיים או ארגוני הפשע המזייפים אותם.

יש לציין כי במקרה של שטרות כסף ההבדל בין הערך הנקוב לבין שווי השטר נגלה ביתר שאת, וגם במקרה זה המגמה דומה למטבעות המתכת.

%d7%9e%d7%98%d7%91%d7%a2%d7%95%d7%aa-%d7%98%d7%91%d7%95%d7%a2%d7%99%d7%9d

[בתמונה: המעבר למטבעות טבועים. תמונה חופשית שהועלתה על ידי Jean-Michel Moullec לאתר flickr]

   טבע טבוע או טבע טובע?

בשנים האחרונות מתבקשת השאלה, לאיזה צורך מתמידה האנושות בשימוש בכסף מזומן? צרכי נוחיות, הרגל או ראיה מוחשית הינם טענות בסיסיות לטובת הישארותו. אבל, בעולם של כרטיסי אשראי והעברות בנקאיות הן ברור כי התלות בחפץ טבוע הולכת ומתגמדת, ויכולות הזיוף עולות במקביל, וכמותן גם סכנת הגניבה והאיבוד.

התבוננות בהיסטוריה וב"אבולוציה" של הכסף מצביעה על כמה מגמות: הכסף הולך ונעשה מופשט יותר ויותר. סימונו הולך ונהיה דל, יכולת אגירתו עולה משמעותית והעברתו קלה לאין ערוך. אלה משפרים את יכולת השימוש בו, ואגירתו איננה לזמן שאול כמו במקרה של סחר החליפין.

עם זאת "לכסף אין ריח": יותר מתמיד – קשה לעקוב אחר כסף מזומן שמחליף ידיים. נדמה היה כי השימוש בכרטיסי האשראי והעברות הבנקאיות סתם את הגולל על חוסר היכולת של רשויות החוק לעקוב אחר זרימת הכסף. קושי זה - הגם שנדמה לזניח ביותר לעין בלתי מזוינת - הינו צרה של ממש לארגוני אכיפת חוק, שכן הלבנת הון, שחיתות וסחר בלתי חוקי, כולם עושים שימוש בהעברות כספים כאלו; והיעדר היכולת לסמן כסף מסוים - ככזה שנעשה בו שימוש בפשיעה - מאפשר את קיום ענפי פשע אלו. זאת ועוד, מדינות המערב יצאו לקרב - שנדמה כאבוד מראש - כנגד מטבעות דיגיטליים דוגמת הביטקוין, עקב היעדר סימון המובנה בצופן המגדיר אותו. משטרי המערב חוששים מכך שהמטבע הערטילאי יהיה כלי שרת להלבנת הון, הקשה למעקב אף יותר מהדרכים המוכרות.

יתרונו של הכסף הדיגיטלי החדש הוא בהגדרתו: הוא איננו תלוי כלל בערך חיצוני פרט לחוקי המשק. שוויו הוא תולדה יחידה של מסחר, היצע וביקוש. יתרה מזאת, הוא גלובלי בהגדרה ואיננו תלוי בגחמותיה של מדינה כלשהי או בהשפעת אמירותיו של נגיד בנק מרכזי זה או אחר. המטבעות הדיגיטליים הינם הצעד המתבקש להפיכת העולם ל"כפר גלובלי", לזירת מסחר אחידה בין משתתפיה. זהו הצעד המתבקש בסביבה קפיטליסטית השואפת לכלכלה חופשית.

כיום נדמה כי הקרב נגד הכסף הדיגיטלי אבוד מראש: קיומו הוא עובדה מוגמרת, השימוש בו הוא כורח הקדמה, ותצדקנה מדינות המערב אם תאמצנה את הרעיון בהתאמות שונות. התאמות אלו - כמו הנפקת מטבעות דיגיטליים בחסות בנקים מרכזיים, - יאפשרו מעקב באמצעות מערכת סליקה בינלאומית פתוחה וגלויה.

הדרך למטבע מושלם שכזה עוד ארוכה, ושאלות רבות נדרשות למענה, דוגמת ההתמודדות עם מתקפות סייבר וזיוף והונאה, או "הדפסת מטבעות" דיגיטלית. אומנם אלו שאלות פתוחות בשעה זו, אך המציאות מוכיחה, כי הפתרון הטכנולוגי למניעת זיוף - או הצפנה ראויה לשמה - אפשריים הרבה יותר בעולמות התוכן הדיגיטליים לעומת השימוש במוצרים גשמיים מסורתיים, דוגמת שטרות מזומנים.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.