אבי הראל: עיקרון אי הוודאות בתפיסה הבודהיסטית

 

רנכו - סרילנקה

[בתמונה: פסל בודהה בסרילנקה; מאוסף התמונות של רן כוכב]

אבי הראל אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם שלושה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

החשיבה המערבית הינה חשיבה ליניארית. יש קשר ישיר בין סיבה לתוצאה, ונדמה, כי כאשר לוקחים את כל הנתונים האפשריים בחשבון אזי נוכל תמיד לקדם את פני העתיד ונהיה מוכנים לו. אבל אורח חשיבה זה מתעלם מאי הוודאות: גם תכנון קפדני לא בטוח שיוכל לקדם את פני העתיד, כי הקשר המחשבתי של סיבה תוצאה - שהוא ליניארי אצלנו ביסודו - אינו כזה.

לעומת זאת, בחשיבה הפילוסופית של המזרח הרחוק עיקרון אי הוודאות, נוכח כאלמנט מרכזי. לכן הקשר הישיר של סיבה תוצאה אינו פועל בהכרח בכל מצב. במאמר זה אתייחס למחשבה המזרחית הבודהיסטית, שנשענת על תורתו של בודהה, שנהגתה לראשונה במאה החמישית לפני הספירה.

כפתיח לדברים ניתן לומר בתמצית כי לפי התפיסה הבודהיסטית, אין בנמצא כל מהות שהיא קבועה ובלתי משתנה. דבר אינו עובר מרגע אחד לבא אחריו. כל רגע נחשב להווה, ואין הוא מחייב את מה שיקרה ברגע הבא אחריו. האמת המוחלטת פירושה לפי הבודהיזם הוא, שאין שום דבר מוחלט בעולם. הכול יחסי וארעי, ואין שום מהות קבועה שהיא מתמשכת. זו גישה שהיא זרה לתרבות המערבית בכללה, אולם, היא כאמור גולת הכותרת של החשיבה הבודהיסטית.

היות ותקצר היריעה להציג את עיקרון אי הוודאות בבודהיזם על כל היבטיו, נתמקד בשתי דוגמאות עיקריות המתארות אותו נאמנה.

בודהה

[תמונה חופשית שהועלתה על ידי mhiguera לאתר flickr]

מיתוס הבריאה הבודהיסטי

השאלה - האם העולם נברא יש מאין; או ממצע של חומר קדמון; או לא נברא כלל - העסיקה את מחשבת האדם מימים קדמונים ועד ימינו. שאלה זו יצרה מיתוסים שונים ומגוונים. במיתוסים אלה, קיים, בדרך כלל, חומר קדמון כלשהו, קודם לבריאתו של העולם.

אין תהיות בקשר למוצאו של חומר קדמון זה, וההסבר הרגיל הוא, שהוא קיים - במקביל לקיומו של האל - ואף נובע ממנו, בחלק מן השיטות.

במיתוסים רבים החומר הקדמון הוא מים. זה רעיון שאומץ בידי הפילוסופים הקדם סוקראטיים (תאלס). בין המיתוסים הקדומים אודות הבריאה, אנו מוצאים את המיתוסים המצריים,הבבליים והפרסיים. כאמור, במיתוסים אלו האל יצר את העולם מחומר גולמי שהיה בנמצא.

מים

[תמונה חופשית שהועלתה על ידי avocadogirlfriend לאתר flickr]

המיתוס ההודי הקדום - בניגוד לגרסאות מאוחרות יותר - אינו מדבר אודות בריאה מחזורית. רק בהשפעת כתבי האופנישדות (המאה התשיעית לפני הספירה), השתרש הרעיון שקיום העולם הינו מחזורי, ותקופות של בריאה והרס מחליפות זו את זו. מיתוס זה, תומך בבריאה של אל טרנסדנצטי, המבצע את מלאכתו מחומר קדמון.

ברם, למרות אקלים תרבותי זה התנער בודהה מהמיתוסים ההודים, וביניהם כמובן המיתוס אודות בריאת העולם.

יתרה מזאת. הוא דחה את כל העיסוק בשאלות המטפיסיות, שהתשובה להן אינה חד משמעית, או אינה קיימת כלל. את כיוון מחשבתו זה ניתן לראות בעליל במשל החץ:

"אדם נפגע באורח אנוש מחץ מורעל, וקרוביו מחישים אותו לרופא. אולם קודם שהרופא מתחיל לטפל בו, ולנסות להצילו, מתערב החולה ומודיע כי לא ייתן לרופא להוציא את החץ מגופו,אלא רק לאחר שיענה לו על מספר שאלות וביניהם- מאיזה מעמד היה יורה החץ, האם ממעמד הכוהנים או הלוחמים, מה שמו של יורה החץ, לאיזה משפחה הוא שייך, מה צבע פניו וכך הלאה שאלות רבות ומגוונות. ברם, שאלות אלה מעכבות את הטיפול הרפואי בחולה, שבלעדיו הוא עלול למות בכול רגע" (ראה במקורות, מה שלימד הבודהה).

חיצים

[תמונה חופשית שהועלתה על ידי Hans Splinter לאתר flickr]

הנמשל: הבודהיזם מעיקרו הוא דוקטרינה של התוויית דרך פעולה להפסיק את הסבל האנושי עלי אדמות, ואין הוא מתעסק בתיאוריות ובשאלות קוסמולוגיות ומטפיזיות עמוקות.

לשם כך, לא נחוץ לאדם לדעת האם העולם נברא או לא, מה גודלו של היקום וכדומה. מתוקף כך, שולל הבודהיזם את האמונה באל טרנסנדנטי השולט בעולם או הבורא אותו.

בודהה מדגיש בעיקר את אחריותו של האדם למתרחש במהלך חייו וסביבתו, תוך הדגישו את חוק ה"קרמה", - שעיקרו - סיבה ותוצאה בגין מעשי האדם.

ככלל, היצורים החיים בעולם, כולל האדם, נמצאים במעגל אין סופי של לידות ומיתות. כפי שלידתו של האדם אינה נקודת ההתחלה של חייו, כך מותו איננו הסוף המוחלט – היות שבעקבותיו תבוא לידה חדשה וחוזר חלילה.

מעגל אין סופי זה, המכונה "סמסארה", אינו יכול להכיל בתוכו אל טרנסנדנטי, הבורא את העולם בנקודת זמן נתונה, מה גם שהקוסמולוגיה הבודהיסטית מדברת על מעגל של לידות במשך עידן ועידנים.

במקרא, בספר בראשית, מתוארת הבריאה כאירוע חד פעמי. בין הבריאה לאחרית הימים, נפתח חלון  בזמן בו פועל האדם. ייצור זה מחולל את ההיסטוריה מעת בריאתו, היסטוריה המוצגת כרצף ליניארי של אירועים הנעים קדימה בזמן. על פי היסטוריה ליניארית זו, ככול שהאדם משכיל יותר, הוא ידע טוב יותר את הקשרים בין סיבה לתוצאה, וכך יוכל בעצם לעצב את עתידו היות וידע באיזה כלים יש להשתמש או כיצד צריך לפעול כדי להשיג את מטרותיו.

הבריאה

[תמונה חופשית שהועלתה על ידי Maureen לאתר flickr]

מיתוס הבריאה הבודהיסטי, מציג סיפור שונה לגמרי מזה המופיע בספר בראשית. המיתוס מתאר כיצד תושביו של עולם שנהרס נולדים מחדש לתוך עולם ההולך ומתהווה. היקום החומרי המתואר ככלי קיבול או מיכל שבו קיימים כל צורות החיים. יקום זה נוצר מהתלכדותם של חמישה יסודות: אדמה, מים, אש, אוויר וחלל המתואר כאין סופי. התלכדות זו יוצרת את העולמות השונים, אשר נמצאים בששת מימדי היקום (צפון, דרום, מזרח, מערב, עילי ותחתי).

עולמות אלה עוברים מחזורים של הרס ויצירה הנמשכים שנים רבות. הם נוצרים, שורדים במשך תקופה מסוימת ואז עוברים תהליך הדרגתי של התפוררות המסתיים בהרס פתאומי. לאחר מכן החיים מתפתחים שוב וכך משלימים מחזור חיים הנקרא בבודהיזם עידן גדול. עולמות אלה, הם עולמות הבנויים על ארעיות מוחלטת, שעיקרון אי הוודאות שולט בהם. לכן, האדם החי בהם לא יכול לפתח חשיבה ליניארית של סיבה תוצאה. הדבר היחיד שעל האדם לעשות כדי לשרוד או להיוולד לחיים טובים יותר, הוא להיות אדם מוסרי, על פי הדרך שבודהה הגה לכל באי עולם. הקשר הליניארי היחיד שבנמצא לפיכך, הוא הקשר המוסרי. ככול שאדם יתנהל באופן מוסרי יותר הוא יזכה לחיים טובים יותר בפעם הבאה. פרט לכך, אין  כל אפשרות להחיל את החשיבה המערבית שלנו של סדר וארגון קוסמי, של סיבה ותוצאה על מיתוס הבריאה הבודהיסטי.

הווה אומר כי הזמן במיתוס הבריאה הבודהיסטי הוא מחזורי ולא ליניארי. להיסטוריה אין כיוון כללי או מטרה, ומתכונת אירועים זהה יכולה לחזור על עצמה עידן ועידנים. 

אנטה – אין אני

ככלל, בתרבות המערב, קיים יסוד באדם (נשמה) שאינו משתנה אשר יש לו חיי נצח. לשון אחר, יש באדם ישות קבועה, נצחית ומוחלטת, שהיא היסוד הבלתי משתנה מאחורי עולם התופעות. ייחודו של הבודהיזם בתולדות המחשבה האנושית הוא בהכחשת קיומה של נשמה כזאת. על פי בודהה, רעיון העצמי הוא אשליה, אמונה מסולפת שאין לה על מה שתסמוך. יתרה מזאת. מציאות אני קבוע ונצחי הוא מקור כל הצרות בעולם, של תאווה אנוכית, תשוקה, יהירות, גאווה ועוד. קיימים שני רעיונות מושרשים בתפיסה האנושית: לשם הגנה עצמית יצר האדם את האל, שבו הוא תלוי להגנתו, ולשם הישרדותו הוא המציא את הרעיון של נפש נצחית וקבועה. תורתו של בודהה שוללת את שניהם כאחד, היות וכל תפקידה להפוך את האדם לנאור על ידי סילוק הבורות, הפחדים והחולשות שאלמנטים אלו יוצרים.

במקום זאת פיתח בודהה את שיטת ההתהוות המותנית. שיטה מורכבת זו - שלא נוכל לדון בה כאן בכל פרטיה - מצביעה על עיקרון פשוט: כל הדברים בעולם אינם מוחלטים, הכול מותנה ותלוי הדדית. היות וכל דבר שמתהווה בעולם לפי שיטה זו מותנה, הרי כל חוליה בשרשרת האמורה אינה יכולה להיחשב מוחלטת או עצמאית כשלעצמה. לכן, אין בבודהיזם שום מיתוס קבוע או ליניארי אודות העולם או קיום האדם. לשון אחר, מכיוון שהמדובר בחוליות לא מוחלטות, הרי אין אפשרות לדעת מראש את תוצאות התהליך. העיקרון המודרני של אי הוודאות נוכח כאן בכל הדרו.

תפיסה זו מביאה בהכרח כפירה בתוקף כל שהוא של קיום של קביעות כלשהי בתופעות המכוננות את הניסיון האנושי. המציאות אינה דבר קבוע או נייח, אלא זורמת ומשתנה בכל רגע. בעצם אנו ניצבים כאן בפני תמונת עולם סוערת, לא יציבה או קבועה, בה אין אפשרות לדעת מה ילד יום.

הגדרתה של ההתהוות המותנית היא כדלקמן: "כאשר ההוא קיים - זה קיים; משום שההוא נוצר - זה נוצר; אם ההוא לא היה נוצר - זה לא היה נוצר". ניסוח מעגלי זה מצביע כי אין האירועים נתפסים כנעים בכיוונה של מטרה כלשהי או תכלית. העולם הוא מקום שבו אין תופעות קבועות או עצמאיות, אלא מקום בו יש שטף מהיר מאוד של אירועים מתחלפים ללא כיוון או מטרה.

אחרית דבר. למרות שהעיסוק ב-אי הוודאות נחשב בתרבות המערבית לחדשני, בתפיסה הבודהיסטית עיקרון שכזה קיים כבר מהמאה החמישית לפני הספירה. מיתוס הבריאה הבודהיסטי, והעיקרון שאין בנמצא גורם נצחי באדם (נשמה), מביאות בהכרח תמונת עולם ארעית, חסרת יציבות ודינאמית. כל התופעות בעולם הם חסרות מהות כיוון או מטרה, ולכן על האדם יקשה לתכנן את צעדיו במציאות שכזאת. הבודהיזם מטיל את כל כובד משקלו על התנהגותו המוסרית של האדם, שהוא אבן הבוחן היחידה היכולה לקדם את כלל האנושות להארה מחשבתית.

בודהא 5

[תמונה חופשית שהועלתה על ידי L. Lenz לאתר flickr]

מקורות

  • קאריתרס, מ.  בודהא  ,ת"א, דביר ,1989.
  • ארן, ל. בודהיזם,ת"א,דביר,1993
  • בידרמן, ש.  ראשית הבודהיזם  אוניברסיטה משודרת, ת"א, משרד הביטחון –ההוצאה לאור,1995.
  • רינפוצה, ס.  ספר המתים והחיים הטיבטי   ,הוצאת גל, 1996
  • רוול ז.פ., ריקאר מ.- הנזיר והפילוסוף חרגול הוצאה לאור,1998
  • בידרמן, ש. מסעות פילוסופיים     ,הוצאת ידיעות אחרונות-ספרי חמד,ת"א,2003
  • ראהולה, ו. מה שלימד הבודהא, הוצאת כתר,ירושלים,2004.
  • טל, א.י. בודהיזם-מבוא קצר    ,מפה הוצאה לאור, אוניברסיטת ת"א הוצאה לאור,2006.
  • קוון, ד. בודהיזם – מבוא קצר מאוד, ידיעות אחרונות- ספרי חמד, ת"א, 2005.
  • A.L Basham.  The wonder that was India    London ,Fontana books,1971
  • H.C. Warren, Buddhism in Translations  ,Delhi, Motil  Banarsidass Publishers,1986
  • H.W. Schumann, The Historical Buddha,London,Arkana,1989
  • P.Harvy ,An Introduction To  Buddhism, Cambridge University Press,1990
  • D.Keown, Buddhism A very Short Introduction, Oxford University Press,1996
  • P.Rinpoche, Words Of My Perfect Teacher ,Altamira Press, New Delhi,1998

One thought on “אבי הראל: עיקרון אי הוודאות בתפיסה הבודהיסטית

  1. Pingback: הכל על אי ודאות והשלכותיה, באתר 'ייצור ידע' - ייצור ידע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *