יואב מזא"ה: תלונות שווא בגין עבירות מין ואלימות במשפחה

[בתמונה: ד"ר יואב מאז"ה. מקור התמונה: פייסבוק][בתמונה: ד"ר יואב מאז"ה. מקור התמונה: פייסבוק]

מחקרו של ד"ר יואב מאז"ה: "תלונות שווא בגין עבירות מין ואלימות במשפחה" בודק את תופעת תלונות השווא בגין עברות מין ואלימות במשפחה; ואת התייחסות המערכת המשפטית לתופעה זו.

[לריכוז המאמרים אודות תופעת ה- MeToo# והשלכותיה, לחצו כאן] [לריכוז המאמרים אודות תופעת תלונות השווא והשלכותיה, לחצו כאן] [להורדת עבודתו של יואב מזא"ה לחץ כאן: יואב מזאה - תלונות שווא]

המאמר עודכן ב- 23 בנובמבר 2021

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר 'ייצור ידע'.

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

מחקר זה - שאנו עוסקים בו - שראה אור במסגרת פורום קהלת במרץ 2016; ומהווה ציון דרך בסוגיית ההתייחסות האקדמית לתופעת תלונות השווא בעבירות שבינו לבינה.

ד"ר יואב מזא"ה (בתמונה משמאל למטה) בודק את תופעת תלונות השווא בגין עברות מין ואלימות במשפחה ואת התייחסות המערכת המשפטית לתופעה זו.

  • פרק א' סוקר את המחקרים שנעשו בנוגע להיקף התופעה. הנתונים ממחקרים אלה מלמדים כי היקף תלונות השווא בגין עברות מין ואלימות במשפחה רחב למדי.
  • פרק ב' עומד על היקף הפגיעה הנגרמת למי שהוגשה נגדו תלונת שווא ("נילון"). כפי שפרק זה מראה, הפגיעה בנילונים כוללת את הפיכתם לחשודים בעברות פליליות, את עלות ההגנה המשפטית שהם נאלצים לשלם, את הפגיעות הקשות בשמם הטוב ובמקרים רבים בתעסוקתם, שלא לדבר על מעצרים והגבלות אחרות המוטלות עליהם. במקרים רבים הנילונים מורחקים מביתם ומילדיהם ונאלצים לקיים קשר עם ילדיהם במרכז קשר או תחת הגבלות קשות אחרות. גם אם יתברר בדיעבד שדובר בתלונת שווא, נזקים אלה אינם ניתנים לתיקון.

[בתמונה משמאל: כריכת מחקרו של ד"ר יואב מאז"ה: "תלונות שווא בגין עבירות מין ואלימות במשפחה", שראה אור בהוצאת פורום קהלת למדיניות, במרץ 2016. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

  • פרק ג' מראה כי יש בחוק כלים לטפל בתופעה, לפצות את הנילונים ולהעניש את מתלונני השווא; אולם בחינה של התנהלות הרשויות מעלה כי השימוש בכלים אלה מצומצם מאוד.
  • פרק ד' בוחן את התנהלות המשטרה ומראה כי פעמים רבות המשטרה אינה מנהלת חקירה מהותית בנוגע למידת האמת שבתלונה, ובמקום זאת מטילה על הנילונים הגבלות באופן כמעט אוטומטי. במקרים רבים הגבלות אלה עשויות לכלול מעצרים, גם כשפעולות חקירה פשוטות היו יכולות לגלות שמדובר בתלונות שווא.
[בתמונה משמאל: כריכת מחקרו של ד"ר יואב מאז"ה: "תלונות שווא בגין עבירות מין ואלימות במשפחה", שראה אור בהוצאת פורום קהלת למדיניות, במרץ 2016. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]
  • פרק ה' בוחן את התנהלות הפרקליטות בהקשר זה. הפרק מראה את השלכותיה של הנחיה 2.5 להנחיות פרקליט המדינה, המציבה סייגים להעמדה לדין של מגישי תלונות שווא. ניתוח הממצאים מלמד כי בעקבות נוסח ההנחיה משנת 2006 עלה כפי הנראה מספרן של תלונות השווא, אך הגשת כתבי האישום נגד התופעה הצטמצמה במידה ניכרת; מצאנו כי ברוב המקרים הפרקליטות אינה מגישה כתבי אישום נגד מתלונני שווא. במקרים המעטים שבהם הפרקליטות מגישה כתבי אישום היא מבקשת ענישה מקלה מאוד, בדרך כלל עבודות שירות או מאסר על תנאי.
  • פרק ו' בוחן את קביעות בתי המשפט בנושא. בתי המשפט עשויים להיתקל בתלונות שווא בכמה מצבים. בחלקם מדובר בהליך שהוגש נגד הנילון בעקבות תלונת השווא, אך הנילון הצליח להוכיח כי מדובר בתלונת שווא. אמנם החוק מעניק לבתי המשפט סמכות לחייב הן את המדינה והן את המתלונן בפיצוי הנילון, אולם בפועל – כשמדובר בהליך פלילי נגד הנילון – בתי המשפט נמנעים מלחייב את מתלונן השווא בהוצאות כלשהן, למעט במקרים יוצאי דופן. כאשר תלונת השווא מתבררת במסגרת בקשה לצו הגנה בבית המשפט לענייני משפחה, לפעמים בתי המשפט מחייבים את מתלונן השווא בהוצאות, בדרך כלל נמוכות מאוד. רק בפסקי דין חריגים בתי המשפט מחייבים את המתלונן בהוצאות ניכרות. עוד עולה מפרק זה, כי כאשר נילונים מגישים תביעה אזרחית נגד מתלונן השווא, בדרך כלל בתי המשפט נמנעים מלחייב את מתלונן השווא בנזקי הנילון. במקרים שבהם הוגש כתב אישום נגד מתלונן שווא הסתפקו בתי המשפט בעונשים סמליים – כמה חודשים של עבודות שירות ופעמים רבות אף פחות מכך.
  • פרק ז' דן בשאלה אם ראוי לפרסם את שמות מתלונני השווא. בפרשת יאנוס קבע בית המשפט העליון שאין לפרסם את שמות המתלוננים בעברות אלה גם אם נקבע חד-משמעית שהגישו תלונת שווא. הפרק שוטח את ההצדקות לפרסום שמותיהם של מתלונני השווא במקרים שבהם נמצא פוזיטיבית כי מדובר בתלונת שווא; הפרק בוחן את הטענה שהטלת סנקציות על מתלונני שווא עלולה לגרום להרתעת יתר של מתלוננים ומגיע למסקנה שאין בה ממש.
  • בפרק ח' מביא מזא"ה את סיכום הממצאים והמסקנות, ובפרק ט' מפרט את ההמלצות והנוסח לתיקוני חקיקה שאלה עיקריהם:
  1. יש לבטל את הנחיה 2.5 להנחיות פרקליט המדינה ובמקומה יש לקבוע כי במקרים שבהם נמצא כי מתלונן הגיש תלונת שווא, או שיש חשד ממשי לכך, תגיש הפרקליטות כתב אישום בגין מעשים אלה, למעט במקרים חריגים. המלצה זו יושמה על ידי פרקליט המדינה בחודש מרץ 2016.
  2. יש לקבוע כי אם הוגשה תלונת השווא עקב שידול מטעם עורך הדין של המתלונן, יוגש כתב אישום אף נגד עורך הדין.
  3. יש לקבוע כי אדם המגיש תלונה על עברת מין או אלימות במשפחה, או מבקש צו נגד הנילון בעניינים אלה, יידרש להצהיר כי הוא מודע לכך שתלונת שווא היא עברה פלילית, ושאם יימצא כי מסר תלונת שווא יינקטו נגדו צעדים והוא יהיה חשוף לתביעה של הנילון בגין הנזקים שנגרמו לו.
  4. יש לקבוע כי השתלמויות מקצועיות לשוטרים, לפרקליטים ולשופטים יהיו מאוזנות ויציגו למשתתפים הן תופעות של עברות מין ואלימות במשפחה והן תופעות של תלונות שווא בנושאים אלה.
  5. יש לקבוע בחקיקה כי אם קבע בית משפט שאדם הגיש תלונת שווא, יהיה הנילון זכאי לפיצוי סטטוטורי מהמתלונן, ללא הוכחת נזק, בסכום שבין 70,000 ל-140,000 ש"ח.
  6. יש לקבוע בחקיקה כי אם קבע בית המשפט שמתלונן הגיש תלונת שווא, יפורסם שמו במרשם שיהיה פתוח לעיון הציבור ויכונה "מרשם מתלונני השווא".
  7. יש לקבוע בחוק פיצוי של 50,000 ש"ח, ללא הוכחת נזק, שאותו יקבל הנילון אם המשטרה לא תמלא תוך זמן סביר את חובתה לבדוק את טענותיו.

[להורדת עבודתו של יואב מזא"ה לחץ כאן: יואב מזאה - תלונות שווא[לריכוז המאמרים אודות תופעת ה- MeToo# והשלכותיה, לחצו כאן] [לריכוז המאמרים אודות תופעת תלונות השווא והשלכותיה, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא דווח לנו!

5 thoughts on “יואב מזא"ה: תלונות שווא בגין עבירות מין ואלימות במשפחה

  1. Pingback: תלונות שווא באתר 'ייצור ידע' - ייצור ידע

  2. Pingback: MeToo# באתר ייצור ידע - ייצור ידע

  3. מאמר נוסף המתחמק מעריכת מחקר אמפירי, אך מרשה לעצמו להמליץ המלצות, ללא בסיס עובדתי, אף כי אין חולקין כי מחקר אמפירי כזה – אינו פשוט כלל. אולם, מחקר כזה אפשרי, למשל על ידי בדיקת מדגם של תיקי חקירה בגין תלונות של נשים על אלימות או על אונס במשפחה. כך, עשו במספר מחקרים בעולם. בישראל מקצרים דרכים, העיקר המסקנות, שלעתים קרובות היו מוכנות מראש.
    כשל אחד גדול ב"מחקר" הזה הוא – שהכותב אינו קובע קריטריון או קריטריונים להחלטה מהי תלונה כוזבת. בהעדר קריטריונים כאלה, אין יכולת להעריך את המחקרים אותם הוא מצטט, שקרוב לוודאי כל חוקר קובע קריטריונים שונים להגדרת תלונה כוזבת.
    אני מסכים שיש תלונות כוזבות, הן על אלימות במשפחה, הן על אונס במשפחה והן על אונס שלא בין מכרים, כמו גם תלונות כוזבות אחרות, למשל הצתת עסק כושל לצורך הונאה הביטוח, קשירת קשר עם גנבי רכב מהשטחים והגשת תלונה על גניבת הרכב ועוד. אך, לטעון ל"תופעה" או לקבוע מסקנות נחרצות (למשל, לביטול הנחיית פרקליטות המדינה) גובל בשרלטנות, בכסות מדעית.

    • לכל אשה מעין זכות להפליל אותך בשקר. די בזה. משטרת ישראל אינה מוסמכת לפתוח תיק נגד נשים שהגישו תלונת שווא אלא באישור פרקליטות מיוחד וזו התגובה הרשמית. אם כבר אתה מטיל ביקורת מדעית, נסה כלפי השקרים בתעמולה הפמיניסטית. שדה עבודה רחב מאוד.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.