אבי הראל: מכיבוש יריחו ועד הירי במחבל בחברון – מה נשתנה?

חומת יריחו

[התמונה: צילום מסך מתוך סרטון היו-טיוב של ירום ויהונתן: כיבוש יריחו]

אבי הראל 5

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם שלושה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

ספר יהושע, הוא הספר הראשון בסדר נביאים ראשונים בתנ"ך, והוא עוסק בעיקר בכיבוש הארץ ובהתנחלות בה. הספר נחלק לארבע חלקים ראשיים כדלקמן:

  • פרקים א'-ה': כניסת עם ישראל והכנות לקראת כיבוש הארץ;
  • פרקים ו'-י"ב: כיבוש ארץ ישראל;
  • פרקים י"ג-כ"ב: חלוקת הארץ לשבטי ישראל;
  • פרקים כ"ג-כ"ד: חתימת הספר ומות יהושע.

היות והספר עוסק בסוגיה אקטואלית לימינו אנו, הרי שמעת לעת, הוא שימש מצע לדעות קוטביות בענייני כיבוש, התנחלות ושחרור של שטחי  ארץ ישראל.

אחד המחקרים המפורסמים ביותר בתחום זה בערך בשנת 1966, בידי ג'ורג' טמרין, אודות סיפור הקרב על יריחו, המתואר באופן הבא:

א וִירִיחוֹ סֹגֶרֶת וּמְסֻגֶּרֶת, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:  אֵין יוֹצֵא, וְאֵין בָּא.  ב וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-יְהוֹשֻׁעַ, רְאֵה נָתַתִּי בְיָדְךָ, אֶת-יְרִיחוֹ וְאֶת-מַלְכָּהּ--גִּבּוֹרֵי, הֶחָיִל.  ג וְסַבֹּתֶם אֶת-הָעִיר, כֹּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה--הַקֵּיף אֶת-הָעִיר, פַּעַם אֶחָת; כֹּה תַעֲשֶׂה, שֵׁשֶׁת יָמִים.  ד וְשִׁבְעָה כֹהֲנִים יִשְׂאוּ שִׁבְעָה שׁוֹפְרוֹת הַיּוֹבְלִים, לִפְנֵי הָאָרוֹן, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, תָּסֹבּוּ אֶת-הָעִיר שֶׁבַע פְּעָמִים; וְהַכֹּהֲנִים, יִתְקְעוּ בַּשּׁוֹפָרוֹת.  ה וְהָיָה בִּמְשֹׁךְ בְּקֶרֶן הַיּוֹבֵל, בשמעכם (כְּשָׁמְעֲכֶם) אֶת-קוֹל הַשּׁוֹפָר, יָרִיעוּ כָל-הָעָם, תְּרוּעָה גְדוֹלָה; וְנָפְלָה חוֹמַת הָעִיר, תַּחְתֶּיהָ, וְעָלוּ הָעָם, אִישׁ נֶגְדּוֹ...

... טו וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, וַיַּשְׁכִּמוּ כַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר, וַיָּסֹבּוּ אֶת-הָעִיר כַּמִּשְׁפָּט הַזֶּה, שֶׁבַע פְּעָמִים:  רַק בַּיּוֹם הַהוּא, סָבְבוּ אֶת-הָעִיר שֶׁבַע פְּעָמִים.  טז וַיְהִי בַּפַּעַם הַשְּׁבִיעִית, תָּקְעוּ הַכֹּהֲנִים בַּשּׁוֹפָרוֹת; וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל-הָעָם הָרִיעוּ, כִּי-נָתַן יְהוָה לָכֶם אֶת-הָעִיר.  יז וְהָיְתָה הָעִיר חֵרֶם הִיא וְכָל-אֲשֶׁר-בָּהּ, לַיהוָה:  רַק רָחָב הַזּוֹנָה תִּחְיֶה, הִיא וְכָל-אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבַּיִת--כִּי הֶחְבְּאַתָה, אֶת-הַמַּלְאָכִים אֲשֶׁר שָׁלָחְנוּ.  יח וְרַק-אַתֶּם שִׁמְרוּ מִן-הַחֵרֶם, פֶּן-תַּחֲרִימוּ וּלְקַחְתֶּם מִן-הַחֵרֶם; וְשַׂמְתֶּם אֶת-מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל, לְחֵרֶם, וַעֲכַרְתֶּם, אוֹתוֹ.  יט וְכֹל כֶּסֶף וְזָהָב, וּכְלֵי נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל--קֹדֶשׁ הוּא, לַיהוָה:  אוֹצַר יְהוָה, יָבוֹא.  כ וַיָּרַע הָעָם, וַיִּתְקְעוּ בַּשֹּׁפָרוֹת; וַיְהִי כִשְׁמֹעַ הָעָם אֶת-קוֹל הַשּׁוֹפָר, וַיָּרִיעוּ הָעָם תְּרוּעָה גְדוֹלָה, וַתִּפֹּל הַחוֹמָה תַּחְתֶּיהָ וַיַּעַל הָעָם הָעִירָה אִישׁ נֶגְדּוֹ, וַיִּלְכְּדוּ אֶת-הָעִיר.  כא וַיַּחֲרִימוּ, אֶת-כָּל-אֲשֶׁר בָּעִיר, מֵאִישׁ וְעַד-אִשָּׁה, מִנַּעַר וְעַד-זָקֵן; וְעַד שׁוֹר וָשֶׂה וַחֲמוֹר, לְפִי-חָרֶב.  כב וְלִשְׁנַיִם הָאֲנָשִׁים הַמְרַגְּלִים אֶת-הָאָרֶץ, אָמַר יְהוֹשֻׁעַ, בֹּאוּ, בֵּית-הָאִשָּׁה הַזּוֹנָה; וְהוֹצִיאוּ מִשָּׁם אֶת-הָאִשָּׁה וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר-לָהּ, כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתֶּם לָהּ.  כג וַיָּבֹאוּ הַנְּעָרִים הַמְרַגְּלִים, וַיֹּצִיאוּ אֶת-רָחָב וְאֶת-אָבִיהָ וְאֶת-אִמָּהּ וְאֶת-אַחֶיהָ וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר-לָהּ, וְאֵת כָּל-מִשְׁפְּחוֹתֶיהָ, הוֹצִיאוּ; וַיַּנִּיחוּם--מִחוּץ, לְמַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל.  כד וְהָעִיר שָׂרְפוּ בָאֵשׁ, וְכָל-אֲשֶׁר-בָּהּ:  רַק הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב, וּכְלֵי הַנְּחֹשֶׁת וְהַבַּרְזֶל--נָתְנוּ, אוֹצַר בֵּית-יְהוָה (יהושע פרק ו).

לפי התיאור האמור, העיר יריחו הושמדה כליל על יושביה, ורק אוצרות הזהב הנחושת והברזל הובאו אל בית ה'.

חומת יריחו (2)

[התמונה: הקיף את העיר... ושבעה כהנים ישאו שבעה שופרות (פרק ו, ג-ד); הציירת: נורית צרפתי]

טמרין הציג בפני 1069 תלמידים בני 8 עד 14 את סיפור הקרב, והציג בפניהם שתי שאלות:

  1. האם נהגו יהושע ובני ישראל כשורה במלחמתם ביריחו?
  2. נניח שצה"ל כובש כפר ערבי, מה אתה חושב, האם יהיה טוב או לא טוב שינהגו בתושביו, כפי שיהושע נהג בתושבים של יריחו?

התלמידים התבקשו לבחור בתשובה אחת מתוך שלוש: א- הסכמה מלאה עם מעשה יהושע ועם ישראל; ב- הסכמה חלקית עם המעשה; ג- אי הסכמה מוחלטת.

התוצאות שקיבל טמרין היו מפתיעות: 66 אחוזים מהתלמידים הסכימו באופן מלא למעשה; 26 אחוזים לא הסכימו כלל; ורק שמונה אחוזים מהתלמידים בחרו בדרך הביניים של הסכמה חלקית.

הסברי התלמידים לשלוש האפשרויות היו רבים ומגוונים. אביא ממקצתן כדלהלן:

תשובה של קבוצה א'

  • יהושע ובני-ישראל לפי דעתי נהגו טוב: א) מפני שזה היה ציווי ה', ויהושע ובני ישראל לא יכלו להמרות את דבריו. ב) יהושע ציווה שבני-ישראל לא ילמדו את דרכי הגויים ומנהגם, ועל כן יהושע מוכרח לעשות זאת.
  • צה"ל יעשה טוב אם הוא ינהג בערבים כפי שנהג יהושע בתושבי יריחו. אני חושבת כך, כי אם היו משאירים אנשים ואת העיר, היו הערבים שוב פולשים לעיר ונלחמים בהם.
  • אני חושבת שהיה טוב, מפני שאנו רוצים שאויבינו יפלו בידינו, נרחיב את גבולנו ואת הערבים נהרוג ונשמיד, כמו שעשו יהושע ובני-ישראל.
  • יהושע נהג טוב שעשה את זה, כי העמים שהיו בארץ היו עמים בעלי דת אחרת, וכשיהושע הרג אותם הוא ניקה את דתם מעל פני הארץ.
  • לדעתי יהושע לא נהג טוב, מפני שהוא לא היה צריך להשמיד את כל הרכוש של יריחו. אם לא היה משמיד את הרכוש, היה הרכוש שייך לבני ישראל.
  • זה היה טוב, מפני שזו מלחמה, וגם היום, ערבים הם רעים מאוד ובמלחמה אין מרחמים.
  •  לפי דעתי, על צה"ל לעשות בכפר ערבי כפי שעשה יהושע, מפני שהערבים בדרך-כלל אויבים ליהודים בלב ונפש, ולכן, אפילו שהם יהיו בשבי בכל רגע שיזדמן להם הם יהרגו את הממונים עליהם, כי ערבי נשאר ערבי והם שונאים את היהודים בלבם. לכן, טוב יהיה אם יעשה כזאת צה"ל לערבים.
  • יהושע נהג בסדר שהרג את בני יריחו, כי הוא היה צריך לכבוש עוד ארץ שלמה ולא היה זמן להתעכב על שבויים.

תשובות של קבוצה ב'

  • יהושע לפי פקודת ה' צריך להפיל את חומת יריחו, אבל לא היה צריך להשמיד את כל הצאן והבקר ואת האשה והזקן, כי הם לא נגעו בהם לרעה ויכלו רק את הצבא לקחת בשבי. אבל, זאת היתה פקודת ה', ולכן היו חייבים לעשות זאת. דבר אחד עשו לא בצדק, שהרגו נשים וטף ולא השאירו שריד.
  • לדעתי, אם צה"ל היה נוהג כך, אז מצד אחד היה עושה טוב, מפני שאז ילמדו הערבים לקח, ולא יקומו עלינו מלחמה; אך מצד שני היה עושה רע, מפני שייווצרו לנו שונאים כפולים.

תשובות של קבוצה ג'

  • לא טוב שינהגו באנשים כיהושע, אלא לקחת בשבי ולהתייחס אליהם כבני-אדם ולא כחיות-טרף ולהשמיד ולהרוג.
  • אני חושבת שצה"ל לא אמור לנהוג כך, מפני שלישראל ולעמו יש מקום לגור, ולא צריך להרוג אנשים שקטים שיושבים בכפרים ועובדים את אדמתם.
  • אני חושב שיהושע ובני-ישראל עשו רע בזה שהם הרגו את תושבי יריחו, משום שמה היו אשמים הנערים והנשים? זוהי אכזריות להרוג זקנים חלשים ולשרוף את הערים שבנו בזיעת-אפם אלפי אנשים.
  • אם צה"ל היה כובש כפר ערבי לא טוב היה שינהגו בתושביו כפי שיהושע נהג בתושבי יריחו. מפני שכעת, העם העברי השוכן על אדמתו, לבטח אין לו ממי לחשוש. אם הוא ניצח בקרב הוא צריך לקחת שבויים ולאחר הסכם להחזירם.
  • אם היה נוהג צה"ל בתושבים כפי שנהג יהושע, הרי שהיה הורג את האויב, אבל דבר זה אכזרי מאוד. אם היו עושים זאת לפני ימים מרובים - לפני אלפי שנים בתקופת יהושע - לא היה אכפת לי, כי לא הייתי יכולה לתאר לעצמי זאת. אבל, אם זה נעשה בתקופתנו, הרי שאני יכולה לתאר את ההרג לנגד עיני. לכן אני חושבת, שצה"ל לא היה עושה טוב.
  • זה לא טוב אם היה צה"ל עושה כמעשה יהושע, מפני ש: א) היה מגרה את הערבים שנמצאים סביבנו; ב) זה לא תרבותי. ואם צה"ל יעשה איך שעשה יהושע, זה יהיה בושות גדולות, כמו שיש לעם הנאצי שהרגו יהודים. לכן זה לא כדאי להם.
  • לפי דעתי, מעשהו של יהושע וצבאו לא טובים ובלתי-אביריים בזה שהרג ללא רחם נשים וטף, מאחר והנשים והטף הם חסרי-הגנה וחלשים, ואין זה מן ההגינות להרוג חסרי-מגן, לרבות רשעים ונשי-רשעים וילדי-רשעים, כי לפי תורת משה לא ימותו אבות על בנים ובנים על חטאי אבות.

 *  *  *

טמרין גם העמיד קבוצת ביקורת מרתקת בניסוי שלו: קבוצה של 168 ילדים ישראלים קיבלו לקריאה טקסט דומה על כיבוש יריחו, אולם שמו של יהושע הוחלף לגנרל לין, ובמקום בני ישראל נכתב על ממלכה סינית עתיקת יומין. או אז, נתקבלו תוצאות הפוכות לשאלון המקורי. רק שבעה אחוזים מהתלמידים הצדיקו את התנהגותו של גנרל לין, ואילו כ- 75 אחוזים מהם התנגדו לחלוטין למעשיו.

משמעויות ומסקנות

אין ספק שגיל הילדים הצעיר, ביטא מן הסתם דעות של הוריהם, ו/או את של המסגרת החינוכית בה הם שהו (מעניין מה ילדים פלסטיניים היו עונים, לו נשאלו שאלות דומות).

הפועל היוצא העיקרי ממחקר זה הדגיש לטעמי את השפעתו הרבה של החינוך על השיפוט המוסרי של ילדים ונערים מתבגרים.

החברה בישראל השתנתה מאז מחקרו של טמרין? אם השתנתה, זה לאו דווקא לרעה. בעובדה, למרות התמיכה העממית (שהייתה אולי תגובת נגד להתנערות המידית והמוחלטת של הפיקוד הצבאי), המבוגרים של היום (הילדים של פעם) לא הצדיקו באופן גורף את הירי במחבל של החייל מחטיבת כפיר בחברון (הגיל ממתן?...). דווקא הוויכוח הקוטבי שהתגלע מצביע לדעתי על עוצמה מוסרית פנימית שקיימת בחברה הישראלית. גם הנהגת העם ברובה ומפקדי הצבא הוכיחו מנהיגות בוגרת ויצאו חוצץ כנגד הדעות הקיצוניות.

אחרית דבר. ד"ר טמרין, שהיה מרצה לפסיכולוגיה באוניברסיטת ת"א, סולק ממשרתו בעקבות ממצאי מחקרו. הוא עזב את ישראל בתחילת שנות השבעים של המאה הקודמת. ספרו - שעסק במחקר הנ"ל - ראה אור בהולנד, תחת השם "הדילמה הישראלית".

כיום ספק אם דבר שכזה היה מתרחש בעולם האקדמיה הישראלי.

חומת יריחו 3

[בתמונה: The parade around Jericho, ציור של Schnorr von Carolsfeld, Julius שחי בשנים 1724-1872; הועלה על ידי Ventura Daniel ל- WIKIA]

מקורות

  • Tamarin, G.R. The Israeli Dilemma; Essays on a Warfare Stat. Rotterdam University Press,1973.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.