אלעד רזניק: האם סוריה תחולק?

מטרות הסכם הפסקת האש בסוריה

[בתמונה: ג'ון קרי ושר החוץ הרוסי לברוב. לתמונת המקור לחץ]

את הסקירה הקודמת סיימתי בתסכולו של ארדואן, ואכן, יש לו סיבה טובה לכך:

לנוכח עיניו, הכוחות הכורדים הפכו למודל לשיתוף פעולה רוסי-אמריקאי מחד גיסא; ולדוגמה לחוסר העקביות במדיניות האמריקאית מאידך גיסא: בקרבות שנוהלו סביב שדה התעופה בצפון חאלב, הסתייעו הכורדים בתקיפות אוויר רוסיות. אין ספק שתקיפות אלו בוצעו בידיעת והסכמת האמריקאים, והיוו דוגמה לשיתוף פעולה אמריקאי-רוסי בסוריה אך אליה וקוץ בה... את שדה התעופה החזיקו קבוצות אחרות של מורדים שנתמכו על ידי האמריקאים. האמריקאים למעשה סייעו לקבוצה אחת שנתמכת על ידם להילחם בקבוצה אחרת שנתמכת על ידם!

מה יקרה אחרי שיתברר מעבר לכל ספק שהסכם הפסקת האש חדל מלהתקיים?

הרעיון, של אזור אסור לטיסה, יחזור למרכז הבמה הבינלאומית רק אם יתברר, שהרוסים לא כיבדו את הסכם הפסקת האש; או שכוחות הממשלה הסורית הפרו את ההסכם במתכוון. המדינות שאמורות לערוב להקמתו ולקיומו של האזור האסור לטיסה יהיו הטורקים ומדינות ערב הסוניות, שישלחו כוחות אל תוך סוריה, בחיפוי המטרייה האווירית של כוחות נאט"ו.

אין ספק בנחיצותו של האזור האסור לטיסה. הקמתו תאפשר שלושה דברים עיקריים:

  • הפסקת זרם הפליטים לתוך אירופה.
  • הקלת הלחץ מעל טורקיה
  • הגנה מידית לחלק מהאזרחים הנמצאים בסוריה

יחד עם זאת הקמת אזור אסור לטיסה בצפון סוריה איננה פותרת את המשבר בסוריה בכללותו.

הנחת העבודה של המערב הינה שהסכם הפסקת האש לא יחזיק מעמד, בעוד שלרוסים יש אינטרס מסוים לשימורו. לשני הזרועות האחרות במשולש רוסיה-איראן-סוריה יש אינטרס בהתמוטטות ההסכם, אבל, בלי שהאשמה תיפול עליהם.

ההצהרות של בכירי מערכת הביטחון בוושינגטון מעלות שאלה אחת מהותית: למה לחתום על הסכם להפסקת אש שאתם לא מאמינים שיזכה למימוש בשטח, למה לא לשאוף לשינוי המצב האסטרטגי בסוריה שיאפשר הגעה להסכם פוליטי טוב יותר והגיוני יותר מתוך עמדת יתרון?

את השאלה הזאת צריך להפנות לממשל אובאמה. הוא זה שסירב כבר ב- 2011 לחמש את ארגוני האופוזיציה הסורים, וניסה למנוע מכל בעלות בריתו באזור להעניק להם סיוע...

מאמצים דיפלומטיים, סביב אזורי סכסוך צבאיים, דורשים שלושה דברים עיקריים: 

  1. הכרעה צבאית בשדה המערכה, שמייצרת קווים ברורים של מנצח ומפסיד, ללא הכרעה, דינה של המערכה הצבאית להימשך, ודינם של המאמצים הדיפלומטים הנוגעים להפסקת הלחימה - להיכשל.
  2. כל הסכם דיפלומטי - ובמיוחד הסכם דיפלומטי הנוגע לזירות לחימה - דורש הגדרה מדויקת של המנופים השונים של הצדדים המעורבים.
  3. ניתוח מבוסס של תוצאות כישלונו של ההסכם המושג, בכל נקודת זמן.

אף אחד מהתנאים המקדמיים לקיומה של הפסקת אש לא התקיים. לאור זאת, נראה שההסכם שהשיגו קרי-ולברוב נועד להשיג מטרה אחרת, ולא הפסקת אש:

כיוון שהצדדים המעורבים לא יצליחו לממש את ההסכם, שעליו הם חתמו; וכיוון שחלוקתה של סוריה סוריה לא עולה בקנה אחד עם האינטרסים השונים של הצירים המעורבים בלחימה, יימצא פתרון ביניים עד לשינוי המצב הצבאי בשטח.

קרי ולברוב 2

הסכם קרי-לברוב למעשה מחלק את סוריה למספר אזורים:  

האזור המערבי - דרום-מערבי: אזור בשליטת הציר הרוסי 

אזור זה יכלול בשאיפה את חאלב, אם מדינות הציר יצליחו להשלים את כיבושה בזמן סביר. לברוב ביקש לדחות את מועד מימוש ההסכם - כולל הסכם הפסקת האש - עד לאחר כיבושה של חאלב, אבל כיוון שפרק הזמן הדרוש לכיבוש חאלב עומד על כמה חודשים, בקשתו נדחתה. הציר הרוסי ינסה לחזק את אחיזתו בשטחי מערב סוריה, אבל לא יזנח את שאיפתו המוצהרת לאיחודה מחדש של סוריה, תחת שליטונו של אסד (או בובה אחרת), דבר שיאפשר לו להמשיך את התקיפות האוויריות כלפי מי שהם ירצו היכן שהם ירצו. מבחן החוק הבין-לאומי עומד לצ הציר הרוסי. אחרי הכל, סוריה היא עדיין מדינה ריבונית בעלת גבולות מוגדרים ואסד הוא עדיין השליט הלגיטימי.

האזור המזרחי - אזור בשליטת המדינות הסוניות   

מדינות אלה תנסנה להתערב בנעשה בסוריה תחת חסות ההסכם להפסקת אש ומנדט האו"ם, ותשלחנה, כפי הנראה, כוח משלוח למזרחה של סוריה.

לכוח הזה יהיו שתי מטרות עיקריות:

  1. ניתוק הרצף הגאוגרפי שבין טהרן לחופי לטקיה.
  2. הקמת החלק הקרקעי של האזור האסור לטיסה, שיבטיח את שלומם של אזרחי סוריה החפצים בכך, ויקל את הלחץ מעל אירופה.

הפיקוד על הכוח הזה יהיה פורמלית ערבי-סוני, אבל מעשית, הכוח יסור למרותה של נאט"ו, דבר שיאפשר ניידות גדולה יותר שלו, מתוך התעלמות מקווי החלוקה האתנים-גאוגרפים בסוריה.

עדיין לא ברור באיזה צעדים ינקטו הטורקים אל מול הכוחות הכורדים בצפון מזרח סוריה, בעיקר בגלל המחויבויות המנוגדות שלהם למה שהם רואים כאינטרס הלאומי הטורקי מחד גיסא; והחברות שלהם בנאט"ו מאידך גיסא.

הצעדים של הברית הסונית לא יתרחשו לפני ייצוב הקווים של הציר הרוסי, כיוון שנאט"ו - תחת הנהגת הממשל האמריקאי הנוכחי - איננה חפצה בהגדלת המתח מול הרוסים, וודאי שאיננה חפצה בעימות צבאי.

רעיון המעורבות הסונית מתאים להבנות שהושגו בין קרי-ללברוב. במוקד ההסכם עומדת ההבנה, שלאחר ייצוב הקווים במערב סוריה, תגדל המעורבות של כוחות נאט"ו, ובכללם כוח המשימה במזרח סוריה. זאת, מתוך כוונה להשמיד את כוחות דאע"ש ולהקל את לחץ הפליטים על מדינות אירופה.

לאחר השלמת המשימות של הכוח האמריקאי-סוני, יחודש המשא ומתן הדיפלומטי מתוך כוונה להגיע לפיתרון ארוך טווח התואם את קווי החלוקה הצבאיים על הקרקע.

העשרה

מי ומי בסוריה
  • .

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *