[בתמונה: 'כאבי המאסר' של הסוהרים... התמונה היא צילום מסך]
המאמר עודכן ב- 24 באוקטובר 2021
ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.
זהו מאמר שנין מתוך שלושה, העוסק בכאבי המאסר בבתי הסוהר. המאמרים האחרים:
* * *
קבוצת הסוהרים (כל קבוצת סוהרים בכל מערכת כליאה בעולם) - 'מחזיקת מפתחות הכלא' - נושאת על גבה את אחד התפקידים כפויי הטובה והמפרכים, פיזית ונפשית, בשירות הציבורי. היא הממונה על תרגום המדיניות העונשתית הלכה למעשה, על האסירים. בשל כך, היא גם החשובה ביותר מבחינת השפעתה על האסירים ומהווה את הנדבך החשוב ביותר עליו מושתתת המערכת הביורוקרטית של בית הכלא.
אבל, קבוצת הסוהרים לכודה כבמלקחיים: בין ההנהלה מצד אחד והאסירים מצד שני, כאשר שתי הקבוצות מפעילות עליה לחץ רב ומקדמי שחיקה משמעותיים. כתוצאה מכך, היא מרגישה במידה רבה כלואה, כמו האסירים, וכמוהם היא סובלת מ'כאבי מאסר'.
קבוצת הסוהרים כפופה למבנה ארגוני היררכי, שפועל על פי נהלים וכללים ונתונה לביקורת פנימית וציבורית. למרות זאת, מתאפשר לה חופש פעולה רחב, תוך שליטה גבוהה על חיי האסיר ברמת היום יום, עד כדי אפשרויות של ניצולו לרעה. היא מחזיקה בכוח ובסמכות שאינם ניתנים לערעור, ובידה אמצעי כפייה לגיטימיים.
[בתמונה: קבוצת הסוהרים כפופה למבנה ארגוני היררכי, שפועל על פי נהלים וכללים ונתונה לביקורת פנימית וציבורית. למרות זאת, מתאפשר לה חופש פעולה רחב, תוך שליטה גבוהה על חיי האסיר ברמת היום יום, עד כדי אפשרויות של ניצולו לרעה. היא מחזיקה בכוח ובסמכות שאינם ניתנים לערעור, ובידה אמצעי כפייה לגיטימיים... התמונה היא צילום מסך]
תנאי העבודה שלהם קשים: עייפות מצטברת ובעיות תפקוד, מחסור קבוע בכוח אדם, שעות נוספות ושכר נמוך. העבודה במשמרות יוצרת בעיה של התאמה בין מעגל חיי העבודה (משמרות) לבין מעגל חיים ביולוגי שעל פיו מתנהג גוף האדם (גולדברג, 2015, עמ' 49-48) (Schaufeli & Peeters, 2000) (Finn, 1998) (Carpentier & Cazamain, 1977).
למרות האתגרים המשמעותיים הללו, הסטטוס של קבוצת הסוהרים נמוך, ודימויה ירוד מכל היבט שהוא. זה משתקף לא רק מתוך הדיווחים על תחלופה גבוהה של סוהרים בבתי הכלא; אלא גם בהערכה הנמוכה שרוחש להם הציבור, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בסקרי דעת קהל (Cheek & Miller, 1982). (הוד, לא פורסם) (Shamir & Drory, 1982) (Philliber, 1987) (Brodsky, 1982) (גולדברג, 2015, עמ' 48).
מערכת היחסים הבעייתית עם הרמה הממונה
- קבוצת הסוהרים מתמודדת עם דרישות סותרות מצד הפיקוד, דבר שמגביר את הקונפליקט בתפקיד, שכן מצד אחד הם נדרשים לכלוא את האסירים; ומצד שני לטפל בהם, לספק את מחסורם ולשקם אותם (גולדברג, 2015, עמ' 47) (Schaufeli & Peeters, 2000) (Cheek & Miller, 1982).
- הם מדווחים על תחושת הזנחה מצד הפיקוד לעומת תשומת הלב לה 'זוכים' האסירים באמצעות פעילויות הפגה, חינוך ותרבות, קונפליקטים; על חוסר הבנה ועל העדר תמיכה (גולדברג, 2015, עמ' 47) (Schaufeli & Peeters, 2000) (Peeters, Schaufeli, & Bunk, 1995).
- הם מדווחים על מדיניות של סגירות ניהולית מצד ההנהלה: חוסר עצמאות, אי-שיתוף בקבלת החלטות וחוסר גיוון בעבודה (גולדברג, 2015, עמ' 47) (Lasky, Gordon, & Srebalus, 1986) (Slate & Vogel, 1997).
[בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]
מערכת היחסים המורכבת והטעונה עם האסירים
אחת האמירות הקולעות באשר ליחסי האסירים והסוהרים הינה של שהם (2010): "בכלא מתקיימות שתי קהילות דומות שמקיימות ביניהן מערכות יחסים מורכבות: שתיהן נדרשות להפרדה ביניהן גם מתוקף הכללים הפורמאליים וגם מתוקף קוד ההתנהגות של התרבות שלהם, שתיהן מתקיימות בתוך מתקן סגור, מגביל בתנועה, שנשען על תנאי מחייה קשים (לא בהכרח תנאים מחייה פיזיים). גם הסוהרים וגם האסירים מבטאים מצוקה בתוך הכלא (שהם, 2010) (גולדברג, 2015, עמ' 49-48).
לסוהרים קשרים אינטנסיביים וטעונים רגשית עם האסירים. מחד גיסא, האסירים נאלצים לציית להם, בגין הסטטוס שהם מייצגים בעבורם, ועוצמת הכוח שברשותם.
למרות זאת, הם נמצאים, לא אחת, כשידם על התחתונה, בניסיונם המתמיד להשליט סדר ומשמעת בקרב האסירים. כוח לבדו יעיל ורצוי להשגת ציות עד רמה מסוימת. לעתים, שימוש לא מחושב בכוח או שימוש עודף בכוח עלולים להצית בערה גדולה, ונדרשת תבונה של שילוב חיזוקים חיוביים, ביחד עם שליליים, ובמינונים הנכונים שבלחץ העבודה, קשה מאוד לאמוד מראש (הוד, לא פורסם).
[בתמונה: לסוהרים קשרים אינטנסיביים וטעונים רגשית עם האסירים. התמונה היא צילום מסך]
האסירים חשופים לחוסר משמעת, לתובענות בלתי פוסקת ומניפולציות, לסחיטה רגשית, לאיומים, ואף לאיום מתמיד באלימות פיזית. גולדברג מדווחת כי 33.5% מתקיפות של אסירים הם נגד סגל, וכל סוהר חווה בקריירה של 20 שנים בממוצע 2 תקיפות חמורות (גולדברג, 2015, עמ' 48).
לא אחת משכילה המערכת החברתית של האסירים לפתח טכניקות הבאות לנצל את הפגיעות הפסיכולוגית שלו, ולהוריד את ה'דיסטאנס' המגן על תפקידו כשומר, ולגרום לו להתרשל במתכוון בתפקידו.
המתח הקבוע הזה בין תפקיד 'השומר' לתפקיד 'הנשמר' גורמים ללחץ רגשי, לפחד ולתחושת עומס יתר – כמותי ואיכותי – בעבודה. הוא הופך את הסוהרים, בעיניהם, לאסירים בבית הכלא שאותו הם מאבטחים (Cornelius, 1994); (Peeters, Schaufeli, & Bunk, 1995) (הוד, לא פורסם) (גולדברג, 2015, עמ' 47) (Pool & Regoli, 1980).
מחיר השחיקה
כתוצאה מכל אלה, גם הסוהרים מפתחים לעצמם 'כאבי מאסר' (גימשי, 2007, עמ' 543). מקורות רבים מצביעים על המחיר שהשחיקה הזו גובה מאוכלוסיית הסוהרים:
- תגובות גופניות בעקבות הלחץ הפנימי לרבות מחלות פסיכוסומאטיות (גולדברג, 2015, עמ' 48) (Schaufeli & Peeters, 2000) (Cheek & Miller, 1982) (Finn, 1998).
- תגובות נפשיות כמו: עצבנות, חרדה, כעס, מצוקה נפשית ומה שמכונה כולל סינדרום "ג'והן ויין", קרי, שמירה על חזות של הסוהר הקשוח המתכחש לרגשותיו (גולדברג, 2015, עמ' 48) (Schaufeli & Peeters, 2000) (Cheek & Miller, 1982) (Finn, 1998); ניכור, חוסר אונים, ציניות, סקפטיות, פסימיות וראיית עולם נוקשה במושגים של כוח (גולדברג, 2015, עמ' 48) (Philliber, 1987).
[בתמונה: גם הסוהרים מפתחים כאבי מאסר... התמונה היא צילום מסך]
- תגובות התנהגותיות כמו: תחלופה גבוהה, היעדרויות ויציאה מוקדמת לגמלאות ירידה באיכות ביצוע העבודה, שימוש בסמים ובעיות בזוגיות ובמשפחה, כשסוהרים מדווחים על קונפליקט בין משפחה ועבדה כאשר העבודה משפיעה לרעה על היחסים במשפחה (גולדברג, 2015, עמ' 48), (סולימן, ברמן, & עמית, 2014) (Schaufeli & Peeters, 2000) (Brodsky, 1982) (Finn, 1998) (Slate & Vogel, 1997).
- התגובה ההתנהגותית הקיצונית ביותר היא התאבדויות. כך למשל, שיעור ההתאבדויות בקרב סוהרי ביטחון בארצות הברית גבוה ב- 39% מאשר בקרב אנשי מקצועות אחרים (גולדברג, 2015, עמ' 48) (Black, 1982) (Stack & Tsoudis, 1997).