גרשון הכהן: דוד, במתח המתמיד בין הבטחת האל לבין המציאות 

[בתמונה: דוד יוצא אל שאול, אחרי ש'סחב' את ציודו במערה... בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: [email protected]]

[מאמר זה ראה אור לראשונה באתר 929, והוא מופיע פה באישורם ובאישור המחבר] [לאוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות, לחצו כאן]

929

המאמר עודכן ב- 22 במאי 2021

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

מאמר זה הוא אחד משלושה מאמרים על מפגש שאול ודוד במערה. שני המאמרים האחרים הם:

*  *  *

מנקודת מבט תבונית נאורה, נוטים לזלזל בתהליכי קבלת החלטות של אנשים מאמינים. מיחסים להם ביטחון פטאלי בהבטחה אלוהית, שכביכול חוסכת מהם את הכורח לשקול לעומק את צעדיהם, לנוכח תנאי המציאות. בתוך כך מצביעים על דפוס חשיבה אמוני, כפוטנציאל סיכון. התנהלות דוד מול שאול, מלמדת, עד כמה דעה זו רחוקה מהיגיון הסיפור התנכי.

השאלה מתעוררת במלוא החדות במקום בו דוד היה יכול להרוג את שאול במערה. הוא מנע זאת בנחישות מנהיגותית מופלאה, והרוויח!

אנשי דוד, שסבלו יחד עמו את ייסורי הבריחה המתמדת מחרב שאול, זיהו בהתרחשות האקראית, סוג של הזדמנות הנראית כמוכוונת במובהק באצבע אלוהים. על כך אמרו מפורשות: "הנה היום אשר אמר ה' אלוהיך אליך, הנה אנוכי נותן את אויבך בידיך ועשית לו כאשר יטב בעינך" (שמואל א', כ"ד, ד').

[לאוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות, לחצו כאן]

[בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: [email protected]]

בהזדמנות השנייה שנקרתה לידם, בהגיעם אל המלך בחניית הלילה כאשר כולם ישנו, אמר אבישי לדוד דברים דומים: "סיגר אלוהים היום את אויבך בידך ועתה אכנו נא בחנית ובארץ פעם אחת ולא אשנה לו" (כ"ו, ח'). אנשי דוד ידעו, כמו שידעו כנראה רבים אחרים, כי לדוד הבטחה אלוהית להימשח למלך. על פי הדימוי השטחי, על מתכונת קבלת החלטות של אדם מאמין - כזה המתהלך עם תודעת ייעוד והבטחה כמו שהייתה לדוד - להזדמנויות שנפלו לידי דוד ואנשיו להרוג את שאול, יש פרוש מעשי אחד ברור: חובה קדושה למיצוי ההזדמנות, ברוח הבטחת האל.

מהיכן אם כן מצא דוד את העוצמה לפרש אחרת? מהיכן גייס את הכוח לעמוד איתן כנגד אנשיו כפי שמתואר: "וישסע דוד את אנשיו בדברים ולא נתנם לקום אל שאול"? (כ"ד, ז').

כאן מתגלה שוב כוח הרעיון הטמון בדבר האלוהים לאברהם: "אני אל שדי התהלך לפני והיה תמים" (בראשית,י"ז, א'). האל, שאמר די לבריאת העולם - צמצם עצמו ואפשר לאדם את בחירתו החופשית - מחייב את המתהלך לפניו במאמץ פרשני מתמיד. גם בענייננו, דוד יודע כי חובה עליו לפרש את רצון האל, מתוך המקום המיוחד בו הוא ניצב. הכורח לפרש, מוביל אל הכורח להימצא ולהתמצא בנסיבות המעשיות על מלוא משמעויותיהן.

[בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: [email protected]]

דוד גילה כאן הבנה עמוקה לרעיון, שאכן הובטחה לו המלוכה, אבל בידיו לפרש ולהחליט כיצד יגיע אליה. המטרה הנעלה למלוך, נבחנת בהתנהלותו, על ידי הדרך בה יגיע אליה. המטרה אינה מצדיקה כל אמצעי. השיקול המוסרי מעורב כאן בשיקול הפרגמטי, ולשניהם תפקיד בברור ציווי האל, למתהלך לפני ה' בארצות החיים.

ר' חיים בן עטר, בפירושו "אור-החיים" (ראו תמונה למטה) לפתיחת פרשת מקץ, אמר אמירה נועזת: כאן בפתיחת הפרשה, עם הגעת יוסף אל פרעה מתחיל שיעבוד מצרים. על השאלה: והרי שעבוד מצרים התחיל כבר באמירת הקב"ה לאברהם בברית בין הבתרים ,"ידוע תדע כי גר יהיה זרעך ועבדום ועינו אותם", הוא עונה בבהירות: אכן גזירת האל לשעבוד נגזרה כבר בברית בין הבתרים. אבל מבחינת התכנית האלוהית, צורת המימוש נותרה פתוחה. זה שהשעבוד מתרחש דווקא במצרים, השעבוד הקשה מכל נוצר בידי אדם, בידי האחים שמכרו את יוסף.

[לאוסף המאמרים על פרשת מקץ, לחצו כאן]

[אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

ר' חיים בן עטר, מטיל בכך אחריות עצומה על האדם ומעשיו. גם בהתנהלות דוד, ההבטחה להגיע למלוכה אינה מתווה לכשעצמה, את סיפור הדרך לשם. על דוד מוטלת האחריות לפרש ולכוון כהלכה את דרכו.

מעצם ההחלטה של דוד להימנע מלהרוג את שאול ניתן ללמוד, כיצד גם הזדמנויות מחייבות פירוש בדרך הנכונה. דוד בחר למצות את ההזדמנויות להעצמת אפקט תודעתי, המוכיח - כמו בגזירת כנף מעיל שאול - עד כמה היה ביכולתו להרוג את שאול, ועד כמה נמנע מכך במודעות של ירא אלוהים.

דוד הרוויח בכך לגיטימציה; ובנוסף לכך, באופן נסיבתי ובתבונה רבה, העצים את מצבו הנפשי המעורער של שאול. לפנינו מופת המלמד כי אמנם נאמר "הקם להרגך השכם להורגו", אבל כשבאים לישומו של עיקרון זה, ראוי תמיד לבחון ביקורתית, האם באמת כדאי לממש אותו כפשוטו.

גרשון הכהן - דוד ושאול

[הכרזה: 'ייצור ידע']

אכן, לדוד הייתה הבטחת האל למלוך. כאשר לפתע הכל השתבש, מיד עם הסתלקותו מן הארמון מבעד לחלון, הלך לברר את השיבוש עם שמואל הנביא ברמה: "ויגד לו את כל אשר עשה שאול" (י"ט,כ'). הוא נמלט משם, מחוזק כנראה בתוקף הבטחה נבואית, בכל זאת, בכל צמתי ההחלטה בחן את החלטותיו בהתייחסות מלאת אחריות לתנאי המציאות.

כך לדוגמה, לאחר הפעם השנייה שבה הוכיח לשאול כי נמנע מלממש הזדמנות להורגו, שינה מגמה ככתוב: "ויאמר דוד אל ליבו, עתה אספה יום אחד ביד שאול, אין לי טוב כי המלט אמלט אל ארץ פלישתים ונואש ממני שאול לבקשני עוד בכל גבול ישראל"(כ"ז, א'). בעומק הערכת המצב המעשית, בלי לסמוך באורח נאיבי על הבטחה נבואית, הבין כי מיצה את פוטנציאל החמיקה במרחבי מדבר יהודה, וחובה עליו לעבור לדפוס חמיקה בהגיון חדש.

לאורך מסע ההמלטות, כוח האמונה עודד אותו ובוודאי סייע בידו להמשיך לפעול לאורה של תקוה בייעודו למלוך, אולם לכל אורך הדרך בקבלת החלטותיו, מימש את חובתו לתבונת המעשה.

[לאוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

6 thoughts on “גרשון הכהן: דוד, במתח המתמיד בין הבטחת האל לבין המציאות 

  1. Pingback: עופר בורין: תהילים, פרק נד – זבח נדבה - ייצור ידע

  2. Pingback: עופר בורין: תהילים, פרק נז – אלוהים מסייע למאבק בייצר - ייצור ידע

  3. Pingback: גרשון הכהן: משופטים למלכים: מבוא לתאוריה פוליטית תנ"כית - ייצור ידע

  4. אריאל דר:
    דוד, מאניפולטור מן המעלה העליונה.
    דאג ששאול ימות במלחמה עם האויב, טקטיקה ששירתה אותו גם עם אוריה, ומעת מות שאול, דאג להכרית את כל משפחתו.
    הבטחה אלהית עלק. כולה נקמנות של שמואל.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.