אילן מור: אבטחת ההילולה במירון – משמעויות ולקחים

אתגר האבטחה במירון

[למקור התמונה לחץ כאן; הצלם: שוקי לרר]

[לסדרת מאמרי ל"ג בעומר, לחצו כאן]

במהלך שירותי במשטרה נתקלתי מעט מאוד בכתיבה מקצועית על איך עושים נכון דברים, מה שמכונה בשפת הניהול בלעז - Best Practice.

אבטחת היללולת רבי שמעון בר יוחאי במירון ב- 2015 הייתה מוצלחת וייחודית (המבצעים שאחריה פחות...). על כן ביקשתי מניצב משנה אילן מור, ראש הזרוע המבצעית של אגף התנועה, שיתאר את אבטחת האירוע מנקודת מבטו. התוצאה לפניכם, כמות שהיא:

מבוא

מדינות, ארגונים צבאיים גדולים, וחברות ענק נוהגות למשב ולתחקר אירועים על מנת ללמוד מהצלחות וכישלונות. הילולת הרשב"י במירון הוא אירוע המתקיים למעלה מ 500 שנה. לאורך השנים ידע המקום מאות אלפי מבקרים, ולא מעט משברים בתחום ניהול הסדר הציבורי.

מבצע אבטחת ההילולה במירון השנה היה המוצלח שבמבצעי האבטחה באתר זה. מטרת המאמר לנתח את הסיבות לכך ואת הלקחים שניתן ללמוד ממנו לגבי מבצעים דומים בעתיד.

אבטחה של אירועים צפופים, רבי משתתפים, הייתה תמיד אתגר מורכב עבור המתכנן המשטרתי בארץ ובעולם, בעיקר אירועים בעלי מאפיינים דתיים. די אם נזכיר את אסון מכה, מחודש ספטמבר 2015, שעלה בחייהם של כאלף איש ועוד כמספר הזה פצועים, כתוצאה מלחץ הקהל.

תקלות באירועי סדר היו גם בישראל. כך למשל, מחצו למוות שלושה בני נוער באסון פסטיבל ערד, ביולי 1995 (ראו בתמונה למטה), ובמסע הלוויה של הרב שמואל הלוי וואזנר השנה בבני ברק, דרס ההמון אדם למוות, שניים נוספים נפצעו קשה, ועוד גבר נפצע בינוני עד קשה. למעלה מ-100 נזקקו לטיפול רפואי, אחרי שהתעלפו או נפגעו מהדוחק.

אסון ערד

[בתמונה: דף הפתיחה של אתר ידיעות אחרונות העוסק באסון ערד, החקוק בתודעתו של כל מתכנן אבטחת אירועי סדר במשטרה...; הצלם: מאיר אזולאי]

אחד האתרים הקשים לאבטחה הוא ההילולה השנתית של רבי שמעון בר יוחאי במירון: במשך ארבעה ימים רצופים מגיעים אליה כחצי מיליון איש ואישה. בערב יומה האחרון של ההילולה מתחילים האירועים המסורתיים של ל"ג בעומר. ההדלקה המרכזית במדינת ישראל – הפותחת את אירועי ההילולה – היא הדלקת "מדורת האש הנצחית".

גם אירוע זה ידע אסון משלו לפני שנים רבות: בליל ל"ג בעומר של שנת 1911, ממש בשעת ההדלקה, קרסה גדר הגג שמעל קבר רשב"י – אותו גג שעד היום מתבצעת עליו ההדלקה הגדולה – ואחד עשר חוגגים נהרגו ורבים נפצעו.

הילולת רבי שמעון בשנות העשרים

[בתמונה: הילולת רבי שמעון בעל הנס בשנות העשרים של המאה הקודמת]

הקשיים שבאבטחת האתר הניעו את המשטרה – עוד בשנת 1956 – להגביל את מספר העולים לרגל אליו, בשל אי-התאמת המקום לקליטתם.

משטרת ישראל ספגה לא מעט ביקורת בגין אבטחת ההילולה בעבר. די אם נזכיר את דוח מבקר המדינה מ- 2008, שמצא, בעיקר, כשלים חוזרים ונשנים בהסדרת התנועה, לאירוע וממנו.

אתגר התכנון

שלושה אתגרים עיקריים צפונים במבצע, הכרוכים ומשפיעים זה על זה:

  • ניהול הסעת ההמונים אל האירוע וממנו; והסדרי חנייה
  • האבטחה עצמה;
  • הבטיחות, באמצעות אינטגרציה נכונה של שילוב – גורמי הפקה, אמצעים טכנולוגים וטכניים המספקים את יכולת ניהול הקהל- קרי, ניהוג הקהל ופיזורו באתר, כיוון שצפיפות עלולה להיות קטלנית. הדבר מחייב, בין היתר, הקמת תשתיות נאותות ומגרשי חנייה.

לצורך כך מתחייב שיתוף פעולה מערכתי בין גורמים רבים, כמו: משרד הפנים ומנהל מחוז הצפון; מחוז הצפון של במשטרה, אגף התנועה , המועצה האזורית, המקומות הקדושים, מגן דוד אדום (להלן - מד"א), שירותי כיבוי אש, חסידויות שונות המארגנות הדלקות ועוד.

קפיצת מדרגה ברמת ההתמודדות עם האתגר הושגה עוד ב- 2014, עת מפקד אגף התנועה דאז, ניצב צ'יקו אדרי – בגיבוי המפכ"ל דאז דנינו והשר לשעבר אהרונוביץ' – החליטו, למרות לחצים משמעותיים – לסגור את האתר לכניסת רכבים פרטיים במהלך ההילולה.

השוני העיקרי בטיפול באירוע היה בשלושה תחומים עיקריים:

  • קליטת הקהל, ניהול הסעות ההמונים, הרחבת חניונים, שליטה על ההגעה לאתר באמצעות שאטלים,
  • הכוונת הקהל בשטח האתר – החל מנקודת הפריקה לקבר הרשב"י ובחזרה
  • פיזור הקהל בתום האירוע; והכוונת ההמון לנקודות ההסעה באמצעות צבעים.

לפניכם תרשים התכנון:

תכנון המבצע במירון

להלן מספר הדגשים לתחומים הללו:

פיזור הקהל בתום האירוע

בעבר נהגו לרכז את הקהל בתום האירוע בחלק המזרחי של "מעגל התנועה", אולם השטח קטן מידי ולא ניתן להרחבה, וההמון חסם את התנועה, תוך סיכון חייו, ולא אפשר הכנסת אוטובוסים וזרימתם בכמות ובתדירות מספקים.

הפעם, הוחלט "לפזר סיכונים", משמע, לפזר את הקהל במספר נקודות הסעה וליצור לחסידיות המאורגנות נקודת הסעה שאינה חלק מהפיזור הכללי של החוגגים.

ניהול הסעת ההמונים

בעבר, המשטרה הייתה הגורם המנחה ואנשי המקצוע במשרד התחבורה ובחברות השונות ביצעו. אולם היה ברור, כי למשטרת ישראל אין את הידע לכך. על כן הוקמה מנהלת בראשות אנשי אגף התחבורה הציבורית במשרד התחבורה, שלהם ניתנה כל הסמכות לתכנון מרחבי ההסעה (טרמינלים) וניהול הסעת ההמונים. העיקרון המנחה היה ליצור "מעגל תנועה" דינמי, שאיננו עוצר ואיננו נסתם בשל צפיפות הקהל.

בנוסף, יושם ושוכלל רעיון של גיל טייכמן – מומחה לתאורה באירועים המוניים– לנהל את הקהל באמצעות שיטת הצבעים, הרעיון הינו חלוקה לצבעים, על פי אזורי הגעה, חברות ההסעים, ומיקום גאוגרפי בארץ. 3 צבעי יסוד הנחו את הקהל החל מרגע קניית הכרטיס, ועד הגעתם לאתר, דרך סימון כרטיסי הנסיעה על פי צבע, סימון על גבי ההסעות, תחנות ההיסעים, תוספות דגלול לסימון השבילים. כל מסלול , חניון, שביל ודרך גישה הוארו באתר בהתאם ובהמשך  לצבע  המנחה, גם כחלק מפסיכולוגית המון תאורה מפחיתה לחץ.

השיטה להכוונת הקהל בוצעה על ידי מספר עקרונות

  1. שילוט אלקטרוני – הצבת מסכי לד במקומות אסטרטגים על גבי גשר אשר הוקם במיוחד בנקודת הפיצול הקריטית ביותר באתר, מסך זה פוצל ל 3 צבעי היסוד ועל גבי כל צבע נכתבו האיזורים אליהם הוכוון הקהל ומקום יציאת ההסעות. מטרה נוספת אשר הושגה באמצעות מגדלים אלו הינה הקמת 2 עמדות תצפית גבוהות מן הקהל לצורך עמדת ניהול לכוחות המשטרה.
  1. מערכות כריזה רב לשוניות- לאורך כל החניונים, מסלולי ההליכה והסובות.

נפרשו כ 100 יח' הגברה נשלטות על פני 6 אזורים (בהתאם לצרכי ניהול קהל של הכוחות בשטח), המערכת אפשרה כריזה אוטומטית במספר שפות המנתבת את הקהל למשך כל האירוע –יום ולילה, בנוסף ניתנה האפשרות לפריצה של מפקדי האירוע  לכל אחד מן האזורים ביחד או לחוד – דרך המירס האישי .

  1. דגלול על פי צבעים - מוצר משלים לשעות היום, דגלול המחולק לפי צבעים אשר נפרש בהמשך לחלוקה שהוגדרה לאורך השבילים עד ההגעה לחניונים.

הצלחת השיטה נבעה משלושה מרכיבים אלו, וסוד השיטה טמון בפנייה למכנה המשותף הרחב ביותר, ניהול קהל ההמונים. 

הכוונה באמצעות צבעים

האתגר העיקרי בהכוונת ההמונים לתחנות ההסעה הוא לגרום להמון לדעת מהר לאן עליו ללכת,  ללא צורך בהתערבות גורם אנושי "הרעיון המחולל", משנה המציאות בתחום זה, הביא ראש אגף התנועה, ירון בארי, לשלוט בכמות גדולה של קהל באמצעות הפרדתו לצבעים שונים ובכך להפחית לחץ בצורה משמעותית, ניתן לנהג את הקהל, איש איש לתחנת ההסעה שלו בעזרת צבעים.

הכוונה בעזרת צבעים

לסיכום

שני לקחים עיקריים הפקנו מן האירוע המורכב הזה:

הראשון נוגע לקלישאה של הצורך בשיתוף פעולה הדוק בין כל הגורמים הרלוונטיים: שיתוף פעולה זה חייב לכלול חלוקה של הובלת התכנון על פי הידע ותחומי האחריות. מתן האחריות על תכנון ניהול הסעת ההמונים למומחי התחבורה הוכיח את עצמו. יש צורך לעיבוי גורמי ההפקה והאינטגרציה בתחום זה, אשר במקרה הזה משטרת ישראל לקחה על עצמה.

השני הוא חשיבות השימוש ב"רעיונות מחוללים", משני מציאות, במהלך התכנון. לצורך ההגעה אליהם נדרשים מומחים ממגוון תחומי עיסוק, גם כאלה שאינם קשורים לסוג התכנון הזה באופן ישיר: כאלה היו ההברקה של הכוונה באמצעות צבעים – יישום ידע, שהיה רלוונטי בתחום שונה, להקשר חדש; וגם הרעיון של הצפת תחנות ההיסעים באור.

והאתגר לעתיד הוא להישאר "פתוחים" ולחפש את אותם שינויים, שיאפשרו "קפיצת מדרגה" בתכנון גם בשנים הבאות.

[לסדרת מאמרי ל"ג בעומר, לחצו כאן]

One thought on “אילן מור: אבטחת ההילולה במירון – משמעויות ולקחים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *