גרשון הכהן: ההתנתקות: עוד מהלך כזה ואבדנו

דין נצרים כדין תל חי

[לקובץ המאמרים על ההתנתקות ותוצאותיה, לחצו כאן]

[מאמר זה פורסם בידיעות אחרונות ב- 13/7/15, תחת השם 'דין נצרים כדין תל חי'. הוא מובא כאן באישור מערכת העיתון והמחבר]

ידיעות אחרונות

גרשון הכהן

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

*  *  *

למחלוקת רצינית אין בדרך כלל הכרעה. לפיכך אין דבריי מכוונים אלא לשרטוט קוי יסוד להשקפת עולם עליה מושתתים חיי וחיי חבריי, והיא מובילה כמובן למבט אחר על הסוגיה.

באדר תר"פ (1920), פירסם זאב זבוטינסקי מאמר בשאלת תל-חי והמליץ לעזוב  כי אין סיכוי, החלוצים יהרגו וקורבנם יהיה לשווא. בתגובה, כתב ברל כצנלסון  במאמר מרטיט: "לא מפקדים שולחים אותנו ואבידת חבר אינה קלה בעיננו. הולכים אנו מפני שאת שליחותינו אנו ממלאים. כי בכבוד הישוב ובנפשו הדבר. כי לא שאלה של חלקת אדמה וקצת רכוש יהודי כאן, כי אם שאלת ארץ ישראל. כי הנסיגה והעזיבה הן המופת החותך של רפיונינו ואפסותינו. וכי ההוכחה היחידה של זכותינו על ארצינו, על אחדות ראש פינה ומטולה, היא בעמידה קשת עורף ונואשת, מבלי הביט אחורנית".

בשעה שיהודי בגולת קישינייב עמד מול סכנת פוגרום, עמדה בפניו הברירה לקחת מזוודה ומעט כסף ולמלט נפשו למקום אחר. שם לא היתה ליהודי מולדת. האם אפשר  להתקיים בהגיון כזה גם במקום שהוא מולדת?

כאשר מציגים ומחשבים בפנינו מספרי קורבנות לפני קייץ 2005  ולאחריו מביאים אותנו למעשה אל שיח החשבונאות, כאילו הכל  ניתן לתימחור. והרי נאמר בשיר השירים :"אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו".  מולדת עבור אדם  אוהב אדמתו ובודאי עבור יהודי השב לארצו  היא קודם כל סיפור אהבה. אולי היום כבר לא מתים מאהבה, אבל מה נותר לאדם בחייו בלי אהבה?

בהיבט הפרגמטי: ברגע שמסתמן לאויבינו  כי אחיזתינו במרחב אכן כפופה לחשבונות התועלת, דרכם מוארת בתקוה גדולה .

נעיין לדוגמא  בהבדל בין שני בעלי עסקים שכנים:  האחד מעדיף  לשלם דמי חסות (פרוטקשן)  ולהציל עצמו מסיכון המאבק, השני מתוך השקפת עולם המיחסת חובה מעשית לערכי כבוד וחרות, מעדיף לא לשלם בידיעה שהוא מסתכן במאבק. כל עוד  נשמר מחיר סביר, מתקיים  פיתוי  ממשי לשלם ולא להיקלע לסיכוניי המאבק.  בין האחד שמעדיף לשלם לבין חבירו שמעדיף להאבק, מתקיימת מחלוקת רצינית, והיא אינה ניתנת לישוב רק מתוך ברור שיקוליי תועלת וחישובי ניהול סיכונים.על ההבדל בין שני טיפוסים אלה ניתן לומר בפשטות שהאחד פחדן והשני אמיץ. אולם המחלוקת בצורתה זו אינה מענינת. היא מתחילה לענין בשעה שמזהים  בהבדל המהותי המתקיים בין השניים ביחסם לשאלה: בשביל מה מתקימים? מחלוקת בשאלה זו תגרור במקרים רבים מחלוקת גם בשאלה: כיצד מגינים על הקיום?

גם בממד המקצועי  הצבאי, הנחות היסוד שלנו שונות. שאלת היסוד היא כיצד רצוי לנו לארגן את המרחב ביננו לבין הפלשתינים. לחיים רמון כמו לרבים אחרים, בהם חברי המועצה לשלום ובטחון שהמליצו  בקייץ 2005 שמוטב לנו לקצר את הקוים,  רצוי מרחב המאורגן בינארית :"הם שם ואנחנו כאן". עשר השנים האחרונות לימדו על מגבלות רבות  המתהוות בארגון מרחבי כזה. אני לעומתם בהשראת דוקטרינות צבאיות רוסיות, מעדיף ארגון מרחבי היברידי. דוגמת פריסת ישובינו ביהודה ובשומרון, בשתי וערב ביננו לבין הפלשתינים, מה שמאפשר מידי לילה לצה"ל לפעול בעומק המרחב הפלשתיני , בכוח מצומצם  בשניים עד ארבעה כלים קלים.

עוד בראשית ימי כוח המגן העברי, כמו בפלוגות הלילה של אורד וינגייט, כוחות העילית פעלו בחסות המרקם הישובי העברי וממנו הגיחו לפעולה. ברצועת עזה לעומת זה, במרחב שאורגן בהגיון בינארי "שם וכאן", אין לתאר גיחה מנחל עוז לפאתי בית חנון שאינה כרוכה במבצע חטיבתי. .

גישתי החלוצית אנכרוניסטית כביכול, רואה במתישבים מרכיב הכרחי ביצירת מסת הנוכחות במרחב. לא זו בלבד שכולם מנער ועד זקן נוטלים חלק במאמץ האחיזה בקרקע המולדת, אלא, שמשורה גם המוות אינו משחרר. כך למשל, שוכניי עפר  בהר הזיתים, בהם אימי עליה השלום, מחזיקים במנוחתם שטח חיוני. בנקודת מבט זו יותר מאשר צה"ל מגן על המתישבים, הם מסייעים ותומכים בפעולת צה"ל הנערכת בסדר כוחות מצומצם חסר תקדים, בהשוואה לצבאות אחרים במשימות דומות. זו השקפת עולם  שהיתה נחלת אנשי ההתישבות העובדת והיא מעזה להכיר במאבק כמצב יסוד בחיי אדם.

מבט לאחור על ארועי קייץ 2005, אינו דומה להתכנסות זכרון רגילה. הדיון שלפנינו,  טעון בשאיפות  מעשיות לעתיד. ראוי לפיכך להכיר במלוא עומקה האקטואלי של המחלוקת  ובהשקפות העולם השונות היוצרות אותה.

[לקובץ המאמרים על ההתנתקות ותוצאותיה, לחצו כאן]

One thought on “גרשון הכהן: ההתנתקות: עוד מהלך כזה ואבדנו

  1. Pingback: ההתנתקות והשלכותיה באתר 'ייצור ידע' - ייצור ידע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.