[המאמר פורסם במקור באתר jokopost]
ניתוח הזירה הבינלאומית מלמד, שהצעד הנבון עתה - מצד ישראל והחמאס גם יחד - הוא חתימה על הסכם ארוך טווח בעזה והכרה ישראלית ברצועה כמדינה פלסטינית, ובחמאס כשליטיה.
למרות הדברת הבלתי פוסקת בתקשורת - על כך, שהסיבוב הבא בעזה הוא רק עניין של זמן, ומה שהיה הוא שיהיה - מבינות ההנהגות של שני הצדדים כי אין הדבר כך:
ישראל הותירה את חמאס בהנהגה מתוך האינטרס הבסיסי שלה לשמר פיצול במחנה הפלסטיני, אולם ההנהגה הישראלית שילמה מחיר פוליטי יקר על כך, וקיים חשש סביר שסבב נוסף שיגמר באופן דומה, עלול לעלות לראש הממשלה בכיסאו. על כן, הוא יבחר בלית ברירה באופציה של מיטוט שלטון החמאס. בית הדין הבינלאומי בהאג החל להידרש לאופן הלחימה הישראלי בעזה, מה שלא יאפשר לישראל להמשיך ב"שיטת הסבבים" בלי למשלם מחיר בינלאומי כבד. הסכם עם חמאס "ישמוט את השטיח" מתחת לרגלי המתלוננים ורגלי אבו מאזן גם יחד. גם יוזמה מדינית חדשה בתקופה שבה הלחץ הבינלאומי מתהדק היא כורח המציאות עבור ישראל, שחייבת למנוע מצב, שאבו מאזן ינצל כל הסכם להישגים מהירים בתחום הדמוגרפי - משמע, להצפת הגדה המערבית ב"עולים" פלסטינים שנפגעו בקרבות במדינות השכנות, על מנת לתקן בדחיפות את הנחיתות הדמוגרפית הגוברת שאליה נקלע (1.8 עד 1.6 מליון פלסטינים בגדה, שניתנים להכלה במדינת ישראל מורחבת, ביחס של שליש ערבים ושני שליש יהודים).
גם חמאס סיים את העימות כש"זנבו בין רגליו": מוכה וחבול, עם התנגדות גוברת מבפנים ככל שהשיקום מתעכב; עם אויב מצרי נחוש בגבלו הדרומי, שרואה בו ארגון טרור לא לגיטימי שיש לסלקו ולהחזיר את שלטון אבו מאזן תחתיו. עובדה זו מגבירה את תלותו ברצונה הטוב של ישראל, שלא לדבר על כך, שבלעדי הסכמה ישראלית - סיכוייו להקים נמל ושדה תעופה אינם ריאליים. דווקא הישגיו הגדולים ביותר של חמאס - יכולתו לשתק את גוש דן, מרכז העצבים הישראלי ואת התעבורה האווירית לישראל - הפכו אותו לסיכון אסטרטגי של ממש, שחשוב לנטרל אותו מהר בכל עימות עתידי. אפילו יחסיו עם האופוזיציה המצרית בסיני - שבטים בדואים שחלקם הביע נאמנות לארגון המדינה האסלאמית (דאעש) - מתערערים, ויעיד על כך ההרג של אנשי דאעש באנשי חמאס במחנות הפליטים בסוריה. גם החתירה של אבו מאזן ללגיטימציה בינלאומית רק מדגישה את חוסר הלגיטימיות הגובר של הממשלה בעזה.
[תמונה חופשית שהועלתה על ידי Physicians for Human Rights - Israel לאתר flickr]
כיצד יכולה ישראל לחתום על הסכם עם אויב מושבע שלא יוותר על מטרתו הסופית - חורבנה? האמת היא שבקלות! בעוד אבו מאזן לכוד בסוגיית "הפתרון הצודק", חמאס גמיש בטווח הקצר וידגיש את ארעיות ההסכם. הוויתור על סופיות הסכסוך מאפשרת לשני הצדדים לייצר ברית זמנית של "כחמש עשרה שנה", שתקל על שני הצדדים בטווח הקצר. כדרכם של הסכמים, הוא יחזיק כמובן רק את פרק הזמן שבו יהיה אינטרס לכל אחד משני הצדדים לקיימו, אבל, זה יכול להספיק על מנת לשנות את המציאות (לטובה או לרעה...).
הקשבה לקולות בזירה הקרובה מעידים גם הם על הסכם קרוב. אבו מאזן - הנפגע העיקרי מהסכם כזה - שינה את הטון ואת הגישה שטענה כי הניסיונות להגיע להסכם עם נתניהו מוצו - ומדבר לפתע על נכונות לחידוש המו"מ עם ישראל "ללא תנאים מוקדמים". הוא טוען, ובצדק, כי "הסיבה שישראל מציעה עכשיו את ההודנה ל-15 שנים עם חמאס היא על מנת להותיר את המצב כמו שהוא - רק כדי לא לאפשר פתרון של שתי מדינות".
[הצילום הועלה לויקיפדיה ע"י Official White House Photo by Lawrence Jackson, והוא נחלת הכלל]
אם כך יהיה, תיווצר תפנית מהותית ומרתקת בזירה שלנו: בנימין נתניהו - שהתנגד להתנתקות - יכול להפוך למדינאי אמתי, שמינף אותה לזרוע פירוד בשורות האויב הפלסטיני, להרגיע לזמן ארוך את הגבול הדרומי ולאתגר את המערכת הבינלאומי בצעד מדיני חריג...
חודש אחרי ועמוס הראל כותב בהארץ:"לפחות עם זרוע אחת, חמאס מתקרב למו"מ עם ישראל" http://goo.gl/373IX0
כנראה שיש עדיין חלקים ליניאריים בביטחון הלאומי שלנו…
אלי כהן כתב בפייסבוק:
ישראל יכולה וצריכה ליזום ולנהל יוזמות שלום עממיות כפי שפרסמתי לאחרונה. השינוי יכול וצריך לבוא מהעמים קודם שיבוא ממנהיגיהם, משיתופי פעולה מהותיים ולא מהצהרות או הסכמים שלא שווים את הנייר… ברצועת עזה התבצע ניסוי שלימד אותנו לקח חשוב. כעת חייבים להתעקש על פירוז תמורת שיקום ולחתור לזה בכל דרך אפשרית.
אריאל, ישראל,
זכרו רק שהמהות של התופעות הבלתי צפויות (תב"צים) הוא ההפתעה. הן ממש לא הגיוניות עד שהן קורות (אחר כך, קל הרבה יותר להסביר אותן…), וכיוון שבדרך כלל הן קורות מהסיבות הלא נכונות, אזי גם נתניהו מועמד להפתיע…
כווני מחשבה מעניינים, גם אם נראים קצת דמיוניים.
מעשית, נראה לי שאלי צודק בדבריו, אך טוב תמיד שיש מי שחושב מחוץ לקופסא, כי המציאות נגררת לעיתים למחוזות דמיוניים.
לו היה נתניהו רוצה לנהוג כמדינאי, היו לו די והותר הזדמנויות לכך בעבר.
אבל הוא פשוט לא בנוי לכך. מזנבות חזיר לא עושים שטריימל.
אז ההצעה ראויה לדיון רציני.
נתניהו לא.
משה בן חור כתב בפייסבוק:
הלוואי שנתבדה ואלו יהיו רק ספינים
משה יקירי, אתה זוכר את הכותרות עד שפרץ הסכם אוסלו? מכיר הפתעה שאיננה הפתעה? זו מהותה של התהוות. שעד הרגע שהיא פורצת עולם כמנהגו נוהג. גם הספינים… שים לב אבל בכתבה שצרפתי, שבניגוד לעיתונאים, אבו מאזן מדבר אחרת…
משה בן-חור כתב בפייסבוק:
פיני יקירי לא שמעת חדשות היום,הועברו לרצועה מיליונים לשיקום המנהרות על ידי איראן ,נא להתעדכן,אז לתת להם אורכה עד שיסימו את שיקום המנהרות מה דעתך?
ג'וש, צודק לגבי יחסי חמאס. ולגבי שיקום יכולותיו – מן הסתם כשיגיח הסכם, אם יגיח – זה יקרה בהפתעה… זו מהותה של התהוות…
שאלה טובה אלי. אבל לכל טיעון יש טיעון מנוגד. מה הצד השני?
אלי כהן כתב בפייסבוק:
מצטער. לא הבנתי את התועלת שתצמח לנו בהסכם כזה עם החמאס אף שאני יכול להבין מדוע יש בזה יתרון מובהק עבורו בנסיבות הקיימות.
הסכם הודנה ( מעין שביתת נשק ) עם אויב אידאולוגי שנשבע להשמידנו, המוכר בעולם כארגון טרור, תמורת שקט מדומה שינוצל להתחפרות והתעצמות נוספת ויופר ממילא מעת לעת ?! ועוד להכיר בו חד צדדית כמדינה פלסטינית ?! האם מי מהפלסטינים כבר הכיר במדינה יהודית ?!
זה לא מתן פרס לטרור ? זה לא יעודד את תושבי יו"ש ללכת בדרכי החמאס ולנקוט באלימות מוגברת גם בגדה המערבית ? זה לא יגרום לפגיעה בחזית הלחימה העולמית בטרור ? זה לא יפגע באמינות טענותינו ועמדותינו עד כה ?
איך אנו היינו מגיבים אילו הוצע הסכם הודנה בין ארה"ב לדאע"ש ? הרי אנו בקושי יכולים להכיל את ההסכם המתרקם עם איראן…
בכל אופן, נראה לי שלא צריך להתרשם מהצהרות "השלום" של אבו מאזן שיותר ויותר מתבהר שתפקידן העיקרי הוא לזרות חול בעינינו ובעיני העולם תוך שהוא פועל בעקביות להגביר את השנאה כלפינו בקרב בני עמו ולפגוע בלגיטימציה לקיומה של ישראל ברחבי הגלובוס.
דווקא דווח בתקשורת שחמאס עסוק בשיקום יכולתיו
http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/687/465.html
אכן, אחד ההישגים המרכזיים של נתניהו, שהתקשורת כמובן לא מדגישה, הוא הפרדת הכוחות והיחס השונה בין עזה-חמאס ויו"ש-פתח.