ההיגיון הפרדוקסלי של הסיוע לפליטים

אונרא

[לאוסף המאמרים על ההיגיון הפרדוקסלי של מערכת מורכבת, לחצו כאן]

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

במבצע צוק איתן נחשף הציבור הישראלי לנזק המתמשך של פעילות אונרא, כפי שהדבר בא לידי ביטוי, בין היתר, בהסלקת נשק ותחמושת במתקני סוכנות הסעד והתעסוקה של האום, אונרא (UNRWA) ובירי מתוכם. אולם הנזק של פעילות אונרא גדולה ומשמעותית וקשורה לסוגיה רחבה יותר של תפקיד פעולות הסעד ההומניטריות בכלל באסטרטגיה. היא חלק ממה שמכנה חוקר הביטחון הלאומי האמריקני, אדוארד לוטוואק (Luttwak), בספרו אסטרטגיה של מלחמה ושלום (The Logic of War and Peace), בשם: ההיגיון הפרדוקסלי של האסטרטגיה. אם תרצו במקרה זה - ההיגיון הפרדוקסלי של הסיוע לפליטים. היגיון זה גורס כי (לוטאאק, 2002, ע' 94):

ארגונים לא ממשלתיים מסייעים בפעילותם להאריך את המלחמות אשר את נזקיהן הם מבקשים לתקן, כיוון שהם אינם מאפשרים את המעבר ממלחמה לשלום שנוצר כתוצאה מתשישות הדדית

האנטרופיה המזינה את המלחמה אינה מתרוקנת, כיוון שארגוני הסיוע "מייצרים" עבור הצדדים הלוחמים עוד ועוד אנטרופיה חדשה לליבוי הסכסוך!

מעניין לראות סוגיה זו דווקא בעיניו של חוקר אמריקני (לוטוואק, 2002, ע' 92):

אונר"א הוא מבצע הסיוע הגדול והממושך ביותר שנרשם בהיסטוריה האנושית. הוא נוסד במהלך מלחמת העצמאות (1949-1948) והוקם על פי הדגם של "סוכנות הסעד והשיקום" שפעלה באותה עת המחנות העקורים באירופה. מטרתו הייתה לספק צרכים בסיסיים (מזון, מחסה, חינוך ושירותי בריאות) לפליטים הערבים שנסו מהאזורים שכבשה ישראל לחלקים שהיו בשליטה ערבית, ואל הארצות השכנות - עבר הירדן (לימים, ממלכת ירדן, סוריה ולבנון).

סוכנות הסעד והשיקום באירופה עשתה הכל על מנת לעודד את העקורים להגר או למצוא, מהר ככל האפשר, מקום מגורים בסביבתם, ובכך, לספוג ולשכך את תחושות הכעס והנקם הנוצרות עקב המלחמה. בני לאומים שונים שוכנו ביחד, כדי למנוע את היווצרותן של קבוצות נקם תחת הנהגתם של מנהיגים מימי המלחמה.

לעומת זאת, מחנות אונר"א במזרח התיכון היו עד מהרה למקומות מגורים מבוקשים. זאת כיוון שסיפקו רמת חיים גבוהה יותר מאשר הייתה לרוב הכפריים הערבים בעבר: היה להם מזון מובטח ומגוון, חינוך מאורגן, טיפול רפואי טוב לאין ערוך, ללא צורך בעבודה מפרכת של חקלאות בשדות טרשים. התוצאה: אזרחים נמלטים הפכו מצב זמני לקבוע - הם הפכו פליטים לכל חייהם! הם הולידו ילדים פליטים ואלה בתורם הולידו דור נוסף של פליטים.

כך הצליח אונר"א להנציח במהלך יותר מחצי מאה, את קיומה של אומת פליטים פלסטינית. הוא שימר את כעסיה ואת רגשי הנקם שלה במצב "טרי", כפי שהיו ב- 1948. הנוער לא הורשה לחפש לעצמו חיים חדשים. הוא נאלץ להישאר תחת שליטתם של האבות המייסדים וללמוד מגיל צעיר, במוסדות אונר"א, את הצורך בנקמה ובכיבוש מחדש.

אדוארד לוטוואק

[בתמונה: אדוארד לוטוואק וספרו "אסטרטגיה של מלחמה ושלום", שראה אור בהוצאה מערכות ב- 2002. תמונתו של לוטוואק נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידו. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

לוטוואק מדגיש כי עצם קיומו של אונר"א מונע שילוב בחברה הקיימת ומקשה על הגירה. יתר על כן, עצם ריכוזם של הפליטים במחנות תמיד הקל על גיוסם - מרצון או בכוח - לשורות ארגונים מזויינים שנלחמו בישראל, כמו גם זה בזה. בדרכים המגוונות הללו תרם אונר"א רבות לאלימות הערבית-ישראלית, ועד היום הוא מההוה מכשול רציני לשלום! אילו כל מלחמה באירופה הייתה מסתיימת בהקמת ארגון כמו אונר"א, אירופה הייתה מלאה כיום במחנות פליטים ענקיים, ובהם עשרות מליוני אנשים והנלחמים כל העת בסכסוכים בלתי פתורים (לוטוואק, 2002, עמ' 93-92).

הגופים, שתורמים היום יותר מכל להעמקת תוצאות "ההיגיון הפרדוקסלי של הסיוע לפליטים", הם הארגונים החוץ-ממשלתיים (NGOs), הפועלים בזירה הבינלאומית, כמו למשל, "הוועד הבינלאומי" של הצלב האדום והסהר האדום ו"רופאים ללא גבולות". על פי לוטוואק, כדרכם של ארגונים המבקשים להגדיל את עוצמתם, מטרת הארגונים הללו להמשיך ולמשוך אליהם תרומות, שהן החמצן לקיומם. הדרך העיקרית לעשות זאת היא להיראות פעילים ככל האפשר במצבים שמופנים אליהם אורות הזרקורים. פליטי המלחמה - בניגוד לאסונות טבע שהעניין בהם הוא זמני עד לאסון הבא - לעומת זאת, יכולים לשמור על תשומת ליבה של התקשורת לאורך זמן, אם רק ירוכזו במחנות, שניתן להגיע אליהם בקלות. באיזורים מוכים כמו באפריקה, הצרכים המסופקים לפליטים, למרות עליבותם על פי סטנדרטים גלובאליים, היא ברמה המספיקה להשאירם במחנות לעד. דוגמה מובהקת לכך היא המחנות העצומים שנבנו לאורך הגבול שבין זאיר ורואנדה, לאחר רצח העם שביצעו, בשנת 1994, בני שבט הוטו בבני שבט הטוטסי, שבעקבותיו כבשו הטוטסי את רואנדה.

פליטים ברואנדה

[תמונה חופשית שהועלתה על ידי Cliff לאתר flickr]

כך, מציין לוטוואק, ארגונים לא ממשלתיים אשר אינם אחראים בפני סמכות כלשהי, משמרים עד היום אומת הוטו גולה. ללא נוכחותם, היא הייתה מתפזרת כבר מזמן, ובניה היו מוצאים אין סוף פתרונות פרטיים לחייהם, במרחבים העצומים של זאיר. נוכחותם של כמליון בני הוטו, עדיין בהנהגת מנהיגיהם הרצחניים, הופכת את ייצובה של רואנדה למשימה בלתי אפשרית. פעילים חמושים של שבט ההוטו, הניזונים (כמו כולם) מן הארגונים הלא ממשלתיים, מחזיקים את הפליטים האחרים במשטר של דיכוי: הם מגייסים, מכשירים ומחמשים את הצעירים, כדי שאלה יקיימו פשיטות מתמידות אל מעבר לגבול עם רואנדה, ויהרגו עוד ועוד בני טוטסי (לוטוואק, 2002, עמ' 94-93).

לוטוואק מסכם כך:

המעשים הללו - שימורן של אומות פליטים לאורך זמן, ועידוד סכסוכים עד אין קץ באמצעות תחושות איבה, המלובות באופן מלאכותי - הם חמורים כשלעצמם, אך החדרת סיוע חומרי אל תוך מצבי לחימה, משמע, ייצור אנטרופיה המשמשת להנצחת הלחימה - זה גרוע אף יותר. ארגונים לא ממשלתיים רבים, הפועלים בתחושה של שליחות קדושה, מספקים (כדבר שבשגרה) צורכי מלחמה.  ארגונים אלה הם בעצמם מחוסרי הגנה: אין הם יכולים למנוע מאת לוחמים פעילים את הגישה אל תחנות המזון והסיוע הרפואי שלהם, ואל המחסה שהם מספקים. בדרך כלל, פליטים הם בצד המפסיד של המלחמה והלוחמים שביניהם מצויים בנסיגה. הסיוע שארגונים לא ממשלתיים מגישים להם מונעת מהצד השני להשיג ניצחון מכריע, אשר יכול לשים קץ למלחמה. ארגונים אלה הם ניטראליים עד כדי כך, שהם לעתים מסייעים לשני הצדדים. בכך הם מונעים מעבר ממלחמה לשלום שנוצר כתוצאה מהתכלות האנטרופיה ומתשישות הדדית.

יתר על כן, כאשר ארגונים לא ממשלתיים מצויים בצילו של איום - כפי שקרה בסומליה במהלך העשורים האחרונים - הם קונים את ביטחונם מידי הכנופיות הלוחמות המקומיות. [ אין צורך בחישובים אסטרטגיים מפולפלים כדי להבין את התוצאה: הם מסייעים להאריך את המלחמה שאת נזקיה הם מבקשים לתקן!

כל הופכות כל המלחמות בימינו לסכסוכים תמידיים שאין להם סוף - מכיוון שהתערבות חיצונית חוסמת את השינויים שאמורים להתחולל, אם עקבות ניצחונות ואם בעקבות תשישות. לכן, פגעי המלחמה ממשיכים, אך לא נוצר מצב שהם כופים בסופו של תהליך את השלום.

[לאוסף המאמרים על ההיגיון הפרדוקסלי של מערכת מורכבת, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

 

7 thoughts on “ההיגיון הפרדוקסלי של הסיוע לפליטים

  1. Pingback: ההיגיון הפרדוקסלי של המורכבות באתר 'ייצור ידע' - ייצור ידע

  2. Pingback: 'ייצור אנטרופיה' ו'שריפת אנטרופיה' – כלים לתיאור השבחת ערך וירידת ערך ארגונית - ייצור ידע

  3. Pingback: 'ייצור אנטרופיה' ו'שריפת אנטרופיה' – כלים לתיאור 'השבחת ערך' ו'ירידת ערך' ארגונית - ייצור ידע

  4. Pingback: נושא לימוד: אנטרופיה, ייצורה ושריפתה - ייצור ידע

  5. Pingback: "ייצור אנטרופיה" ו"שריפת אנטרופיה" – כלים לתיאור "השבחת ערך" ו"ירידת ערך" ארגונית - ייצור ידע

  6. פיני אני נהנה כל פעם מחדש מהמאמרים שלך,לגופו של עניין ארגונים אלה מספקים הכנסה נאותה למנהליהם,כך שיש להם עניין להמשיך ולהתקיים,חיסול הבעייה הינה התאבדות ארגונית

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.