[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי ThePixelman לאתר Pixabay]

[לסדרת מאמרי עצמאות וזיכרון, לחצו כאן]

המאמר עודכן ב- 1 במאי 2022

האם אנו פוחדים מקצינים חדורי להט פנימי? הסוגיה הזו עלתה בדברים שנשא האלוף גרשון הכהן באזכרה ל"דוב הבלונדיני" (כהן, 2007) - יעקב גרנק, איש הלח"י שהיה למפקד נועז בצה"ל ונפל בקרב האחרון של מלחמת העצמאות על עוג'ה אל-חפיר (ניצנה של היום).

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

*  *  *

כילד קראתי על סרן דוב הבלונדי בעיתון, זו הייתה כתבה ארוכה באחד מעיתוני השבת, שהותירה בי רושם בלתי נשכח.

בהתכנסות פורום מטכ"ל לפני כשבוע בבה"ד 1 הרצה לפנינו מפקד בה"ד 1 על חינוך למנהיגות. בדבריו הציג קטע מכתבי קלאוזביץ' והדגיש מתוכו את "המאור הפנימי" כתכונת יסוד מהותית הנדרשת ממנהיגותו של קצין. את המילים "מאור- פנימי" הציג כמבטאות את הדרישה למקצועיות עילאית.

הגבתי כמו קפיץ דרוך וחלקתי עליו במקום. הסברתי שאת המילים "מאור-פנימי" יש לפרש אחרת. המאור הפנימי בא לביטוי ברוח ובאופן בו קצין דבק במשימתו לאור מטרת על, במסירות ובהקרבה.

[בתמונה: סרן יעקב גרנק (דוב הבלונדיני). התמונה היא נחלת הכלל]

מדוע אם כן, בחר מפקד בה"ד 1 להתמקד דווקא בפן המקצועי? 

כי כנראה, לפחות במידה מסוימת, נוטים לפחד מקצינים עם להט פנימי, זה נראה סיכון הכרוך באמביציית יתר.

את עוצמתו של מאור פנימי כפי שאני מבין אותו היטיב לבטא יענקל'ה רוטבליט בשירו "מול הר נבו":

"בן אדם כמו עץ שתול על מים

שורש מבקש

בן אדם כמו סנה מול השמים

בו בוערת אש"

[תמונתו של יענקלה רוטבליט נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי יעקב סודרי. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

 

*  *  *

היה זה חנן פורת שלימד אותי על העומק הגלום בשיר זה.

הוא הצביע לאורו על העוצמה הפנימית שהניעה גיבורים כטרומפלדור, יאיר, דוב הבלונדי וגם חנה סנש (בתמונה משמאל) כפי שביטאה בשירה:

"קול קרא והלכתי

הלכתי כי קרא הקול "

זה בדיוק כוחו של המאור הפנימי.

מי שנאמן לקולו הפנימי המצווה עליו לקום וללכת בהתמסרות והקרבה למען רעיון גדול, לא מגיע למשמרת באסטרטגיית "שומר המאהל". כל ציפיותיו של שומר המאהל ממוקדות, כפי שמוכר לכולנו, בשאיפה לעבור את המשמרת בשלום, בלי צורך להסביר אחר כך למה קרה מה שקרה ולמה דווקא אצלו קרה.

[בתמונה: חנה סנש בקיבוץ שדות ים. תמונה זו היא נחלת הכלל]

לאדם המגיע למשמרת כשבוערת בו אש שליחות, קיימת שאיפה אחרת: הוא מבקש בכל רגע למצוא הזדמנות לממש את שליחותו. הוא הרי נאמן לחזון גדול וגם אם לא יצליח במשמרת שלו לממש את החזון במלואו, לא זה מה שירפה את ידיו, הוא רק תחנה בדרך ארוכה והוא נבחן בשאלה כיצד במשמרת שלו, החזון הגדול התקדם עוד צעד.

בימים בהם הנהיגו אותנו אנשי שליחות, בשנות השישים המוקדמות ביקר בארץ אינטלקטואל איראני, ג'לאל אי אל-אחמד, (Jalal Al-e-Ahmad; ראו תמונה משמאל), והוא סיכם את רשמיו במאמר מכונן שנקרא : Valayat – e- Israed

[תמונתו של ג'לאל אי אל-אחמד, משמאל, היא נחלת הכלל]

בפרסית למילה – "Valeyat" כרוך צרור תכנים המציין מולדת, רפובליקה – קדושה, הנהגה של נביאים.

מאמרו הוא שיר הלל לפרויקט הציוני כמקור השראה ומודל לחיקוי עבור האסלאם.

גם חסאן אל בנה -  ממייסדי האחים המוסלמים זיהה בציונות מקור השראה. בעיניי שניהם, מנהיגותם של מנהיגי הציונות גילמה בשנים ההן מנהיגות מוכוונת חזון שמצליחה להתעלות מעל עניינים של סיפוק צורכי האזרחים ואינה משועבדת בהתנהלותה רק לשיקולי עלות תועלת כלכלית.

כן, פעם היינו באמת כאלה, ובמידה רבה, כוחות מנהיגות כאלה ממשיכים להימצא בתוכנו.

הדבר שאני מדגיש אינו מתווכח עם הדרישה למקצועיות אלא עם המחשבה, שלצערי השתרשה, שמניחה כי מקצועיות משוכללת יכולה להיות תחליף לתודעת השליחות ולאמונה בצו השליחות, כאן לב הדיון.

מהו, אם כן, ה"מאור הפנימי"?

שירת יאיר שטרן העניקה ביטוי לסוג של מאור פנימי במלוא מובהקותו כמו בהמנון הלח"י :

"חיילים אלמונים

הננו בלי מדים

וסביבנו אימה וצלמות

כולנו גויסנו לכל החיים

משורה משחרר רק המוות...

לא גויסנו בשוט כהמון עבדים

רצוננו להיות לעולם בני חורין"

[בתמונה משמאל: אברהם שטרן (יאיר). נרצח על ידי הבולשת הבריטית בדירה בשכונת פלורנטין בתל אביב, ב- 1942. התמונה: ארכיון הארווארד]

יש להדגיש, לא בכוח החוק גויסנו, לא בשם השוויון בנטל.

גויסנו כבני חורין מבחירה אישית, לא בשוט כהמון עבדים אלא מתודעת צו השליחות.

.

בפרוט תפקידי הארגון, בדיבורו על ערך האחדות שאף יאיר: "לשימוש בגאוניותם מעמדם ומאודם של יחידים וכיוון מרצם מסירותם ולהטם של ההמונים למלחמת השחרור". כך ראה בעיני רוחו את העומדים בשורה, כיחידים העומדים שם מבחירתם, בלהטם האישי. זו הדרישה ללהט של הלוחם היחיד שאינו בא למשמרת רק על מנת לעבור אותה בשלום.

זהו המאור הפנימי שפיעם בהולכים בדרכו של יאיר בהם דוב הבלונדי שהפך בהליכותיו ובמעשיו למבטאה המובהק של נאמנות למולדת.

ככתוב בשירו התמציתי של יאיר :

"הרי את מקודשת שלי מולדת

כדת משה וישראל ...

אני לך בעל וגואל"

*  *  *

כשאני מביט בלאה – אשתו של דוב -  אני מתחיל להבין עד היכן מגיעים עוצמתו של מאור פנימי וכוחו של להט אישי.

בפעם הבאה כשאדון בעניין עם מפקד בה"ד 1 אומר לו : אם יש צורך במופת של מאור פנימי, צא ולמד אותו מסיפורו של דוב הבלונדיני.

[צילום רפרודוקציה: יהונתן שאול; אתר עמותת יד לשריון]

[לסדרת מאמרי עצמאות וזיכרון, לחצו כאן]

העשרה

• שמעון כהן (2007), 59 שנים אחורה: מי היה 'דב הבלונדיני'?, ערוץ 7, 28/12/07.