עדנה ארז ואח': הקדמה לגיליון המיוחד בנושא 'שיטור בחברה רב- תרבותית'

[לתמונת המקור לחצו כאן]

[לחזור לכתב העת משטרה וחברה לחץ כאן] [לאוסף המאמרים על שיטור בחברה רב תרבותית, לחצו כאן]

[להורדת המאמר לחץ כאן: הקדמה לגיליון המיוחד בנושא]

כתבו: עדנה ארז*, ג'יימס א. פינקנהאוור** ופיטר ר. איבארה***

 * המחלקה ללימודי אכיפת חוק ב- Kent State University, ארצות-הברית
** בית הספר לאכיפת חוק ב- Rutgers University, והמנהל הקודם של המרכז הבינלאומי של ה- National Institute of Justice NIJ בארצות-הברית
*** המחלקה ללימודי אכיפת חוק ב- Kent State University, ארצות-הברית

מבוא

נפילת מסך הברזל, קונפליקטים אזוריים מתמשכים, מיתון ואי שקט פוליטי, פתיחת גבולות על-ידי חברות, שקודם לכן היו סגורות ומגוון של מגמות הקשורות לגלובליזציה, בלטו בעולם בסוף המאה העשרים ובתחילת המאה העשרים ואחת. התוצאה של מערבולת בינלאומית זו הייתה הגירה של מספר גדול של אנשים ממקום אחד למשנהו. תנועה זו משנה את המגוון התרבותי וההרכב האתני של אזורי המוצא והקליטה גם יחד, ובחלק מן המקרים, משתנה הומוגניות רבת שנים. ארצות, שבאופן היסטורי לא קידמו בברכה זרים, הפכו, לפתע, לרב-תרבותיות ולרב-אתניות. המאפיינים של מוסדות חברתיים, כולל המשטרה, השתנו במדינות, שעברו שינויים פוליטיים משמעותיים, גם אם לא חוו כניסה של גל הגירה משמעותי לשעריהם. מעברים עמוקים אלו שינו את המצופה ממוסדות אלה ואת הנדרש מהם. הם הפכו, בפועל, את ה"משוטרים" למשטרה; עמים, שבאופן היסטורי, היו המושא של פעולות משטרתיות ושירותי משטרה הפכו, בעצמם, למסייעים בפעולות ובשירותים של המשטרה או הוצבו בעמדות של מפקחים, מבקרים ומשפיעים על מדיניות המשטרה ועל פעולותיה.

האתגר

על אף הבדלים קודמים בעמדות של רשויות שונות בנוגע למהגרים ולנושאים שוליים, שאלה משותפת נותרת שרירה ועומדת: מה ההשפעה שיש למגמות מסורתיות אלו על המוסדות שעוסקים בשימור הסדר והיציבות? אכן, המשטרה היא אחד המוסדות הציבוריים, שהתפתחותן של תבניות גלובליות אלו מעמידה בפניהם אתגרים מהותיים. בכל הקהילות, המשטרה ממונה על שמירת הסדר הציבורי ועל בטחון הציבור. בדרך-כלל, משמעות הדבר היא שימור הסטטוס-קוו בכל צורה שבה הוא קיים. מאז ומתמיד, המשטרה שמרנית בפעולותיה ובנטיותיה. המשטרה מייצגת את האינטרסים הכלכליים והפוליטיים, ואת הערכים של החברה שאותה היא משטרת. כאשר ארצות משתנות, ומתווסף להן מגוון של תרבויות וקבוצות אתניות, סביר להניח, שהמשטרה תתייצב לצד התרבות הישנה והמגוון האתני הקיים או שכך היא תיתפס על-ידי קבוצות חדשות או קבוצות, שרק לאחרונה הועצמו.

למעשה, המשטרה היא הסוכנות היחידה, שעמה בא במגע חלק מהציבור, שיש לו קשר כלשהו עם מערכת אכיפת החוק. כתוצאה מכך, למשטרה יש כוח עצום להשפיע על עמדות הציבור ועל דעותיו לגבי יכולתן של ישויות פוליטיות לנהוג באחריות, על-פי חוק ובאופן צודק. יחסי המשטרה עם הקהילה מעוצבים ברחובות ובתחנות המשטרה, ושם, נהוגות דרכי פעולה שנויות במחלוקת כמו "Profiling" – בחינת פרופיל העבריין [1] ו"אפס סובלנות" [2]. באמצעות שימוש בשיקול הדעת שלה בנוגע למעצר, המשטרה היא "השוער" של תהליך אכיפת החוק. השוטרים מחליטים מי יהיה מושא לכוחו של החוק ומי לא. בשל תפקיד ייחודי זה ומעמדה החזק בחברה, המשטרה יכולה להשפיע על ההשלכות החברתיות של ההגירה ועל התנודה בכוחן הפוליטי של קבוצות שונות, ואף להיות מושפעת מהם.

שינויים מהירים בהטרוגניות היחסית של האוכלוסייה והשיח הנלווה בנושא הרב-תרבותיות, יכולים להוביל לשאלות בנוגע לתוקף של הגדרות החוק או הפשיעה עבור קבוצות מסוימות, ובנוגע לתוקף תפיסות של "סדר" ו"אי-סדר" עבור אחרים.

בנוסף, עלייה במספרן של קהילות אתניות, תרבותיות ושל קבוצות בעלות שפה שונה ורקע גזעי אחר, יכולה להעצים מתחים בנוגע ללגיטימיות של סטנדרטים קיימים ושל הגדרות חוקיות, ולפיכך, להציג אתגר עצום לאכיפת החוק ולפעולות של שמירת הסדר.

תגובה

שתיים מן האומות הרבות, שניצבות בפני אתגרים חדשים אלו, הן ישראל וארצות-הברית. במאמץ להבין טוב יותר נושאים אלו, ויתרה מכך, כדי ללמוד את הלקחים מניסיונם של אחרים בתחום חשוב זה, ארגנה משטרת-ישראל (אגף קהילה ומשמר אזרחי) ארגנה כינוס, שכותרתו "שיטור בחברה רב-תרבותית". הכינוס שנתמך על-ידי ה- National Institute Of Justice - NIJ - משרד המשפטים האמריקאי, התקיים בירושלים, ישראל, במרץ 2001.

מומחים ממספר ארצות הוזמנו להציג מאמרים וליטול חלק בסדנה. על מנת להבטיח תפוצה רחבה של תוצרי הסדנה, הושג הסכם עם כתב העת "משטרה וחברה" להפקת גיליון מיוחד שיוקדש לנושא. "משטרה וחברה" (פנחס יחזקאלי ואורית שלו, עורכים) מתפרסם (בדרך-כלל בעברית עם תקצירים באנגלית) בחסות אגף קהילה ומשמר אזרחי במשטרת-ישראל. בשל העניין הנרחב בנושא חשוב זה, גיליון מיוחד זה של "משטרה וחברה" מתפרסם באנגלית (עם תקצירים בעברית), ובנוסף לתפוצה הרגילה של כתב העת, גיליון זה זמין לקהל של NIJ ברחבי העולם, במתכונת אלקטרונית, באמצעות אתר האינטרנט של BIJ. לא כל הכותבים נכחו בסדנה בירושלים, אך כל המאמרים שהוגשו נשקלו בעת הכנת הגיליון המיוחד. החלטות התקבלו על בסיס תהליך של הערכת עמיתים.

הכותבים לגיליון זה של "משטרה וחברה", שבאים מארצות שונות, מתייחסים למגוון רחב של נושאים ושל אומות. המאמרים מציגים את הבעיות, את הסתירות או את הדילמות שעומדות בפני המשטרות בחברות הנדונות ואת דרכי התגובה של מדינות שונות לאתגרים. המחברים באוסף זה נוקטים גישות שונות. האוסף כולל ראייה כללית בנוגע למספר ארצות, הסברים תיאוריים של דרכי עבודה במדינות נוספות, היבטים תיאורטיים בנוגע לבעיות, שקיימות בשיטור רב-תרבותי בארצות אחרות, ולבסוף, מחקרים אמפיריים, שמתארים ומסבירים חלק מן הנושאים שעולים בהקשרים מסוימים בארצות נוספות.

הבעיות, שקשורות לשיטור בחברות בעלות מגוון אתני ופוליטי, אינן ייחודיות לארצות שעברו שינויים דרמטיים בשנים האחרונות (לדוגמא, ראה הדיון על גרמניה ועל דרום אפריקה בגיליון זה). ברור, כי בעיות אלו יכולות לעלות גם בארצות יציבות, יחסית, שקיים בהן מגוון אתני, ושהשינוי שהתרחש בהן היה יותר אבולוציוני ממהפכני (קנדה, אוסטרליה ובריטניה, לדוגמה).

לפי Philip Stenning, קנדה חוותה עלייה דרמטית בהגירה במשך תקופה של 40 שנה, שבמהלכה המשטרה לא ראתה את הצורך לאמץ שינויים בארגונה ובפעולותיה להתמודדות עם אתגרים חדשים. אתגרים חדשים אלו ברורים במיוחד בערים כמו מונטריאול וטורונטו, שבהן עמדות של מהגרים כלפי הממשלה, המשטרה, החוק, הצדק, הסדר החברתי, היחסים הבינאישיים וגידול ילדים, מתנגשים עם הסטנדרטים הקיימים. במאמציהם לעסוק בבעיות של שיטור בחברה רב-תרבותית, אמצו ארגוני משטרה בקנדה מספר דרכי פעולה, שאותם Stenning מפרט. Stenning מצביע על הכשרה משטרתית בתחום "הרגישות התרבותית". הכשרה זו יוצרת "דילמה מושגית" או מצבים עמומים עבור שוטרים, שמקורם בניסיון להפריד בין אפליה "חיובית" לבין אפליה "שלילית". התגובה המשטרתית ה"מתקדמת" היא להכשיר את השוטרים להיות רגישים להבדלים תרבותיים, להיות מודעים אליהם, ולהגיב בהתאם (כולל, לפעמים, בסובלנות ובכבוד). בו בזמן, על-פי עקרון אחר של התגובה המתקדמת, נאמר לשוטרים, שהבדל תרבותי אינו בסיס ראוי לקבלת החלטות על סמך שיקול דעת, וכי מה שנדרש הוא טיפול שווה על-פי חוק. בפועל, ההבחנה אינה יכולה להיות ישימה, והשוטרים מגיבים למסר עמום זה בבלבול, בחוסר סבלנות ובנטייה לשמור על הסטטוס-קוו.

התפתחות של תגובות לא יסודיות כאלו למשימה של שיפור יחסי משטרה-מיעוטים היא חלק מרכזי בניתוחו שלSimon Holdaway , על תפקיד המתח הבין-גזעי בשיטור,

שמתמקד בשני אירועים מחרידים בבריטניה. שני האירועים – פשיטה משטרתית, ובעקבותיה מהומות גזעיות, בבריקסטון, לונדון, בשנת 1981 וחקירה משטרתית של

רצח של נער שחור בשנת 1993. שני אירועים אלה הובילו להתחבטות עצמית ולמאמצים לבצע רפורמה במשטרה. אולם, הולדאווי טוען, כי תגובה משטרתית טיפוסית לאירועים אלו ולדומיהם אינה יעילה ואינה במקומה. לא סביר, שחוקים חדשים, מדיניות חדשה, אסטרטגיות ניהול והכשרות בנושאים רב-תרבותיים יוכלו לשפר את יחסי המשטרה עם בני-מיעוטים. למעשה, הוא טוען, כי מתן דגש יתר לרב-תרבותיות יכול, בפועל, לחזק ולא לשנות לטובה דעות קדומות ביחס לגזע, וכי אפליה (הבאה לידי ביטוי במתן משמעויות שונות ובהבחנות, בפועל, לגבי מהותה של ה"אזרחות"), יכולה לפעול במנותק ממדיניות וממרשמים רב-תרבותיים. אם כך, מה ניתן לעשות? Holdaway טוען, כי "הגזעה" (Racialisation) היא המפתח להבנה (ואולי לשיפור) יחסי המשטרה עם מיעוטים גזעיים. הגזעה אינה מוגבלת לפעולות המבוצעות על-ידי המשטרה או על-ידי סוכנויות מדינה אחרות. זהו תהליך עקבי ומתמשך, שמהווה חלק מהבניית המציאות החברתית, שבא לידי ביטוי בסיווג המתמשך של יחידים לתוך (ומחוץ) לקטגוריות גזעיות, שמהוות בסיס להסקת מסקנות ולנקיטת פעולה או לאי נקיטתה. הולדאווי מציע את הגישה, שלפיה אנשים אינם מפרשים "גזע" או "זהות גזעית" באופן אחיד. למרות שלא ניתן להימנע מזהות קבוצתית וקטלוג, חייבת להיות הכרה, שטבעם של יחסי המשטרה עם מיעוטים גזעיים מעוצב בתהליך אינטראקטיבי, הדדי.

אוסטרליה  מהווה ניגוד מעניין לארצות כגון קנדה ובריטניה, שבהן נושאים של שיטור בחברה רב-תרבותית קשורים להגירה מאוחרת יחסית (כלומר, מצבים שבהם הבעיות נובעות מכך, שכוח שיטור מסורתי מתמודד עם מהגרים). על-פי Mazerolle, Lindsay and Marchetti , האתגרים העיקריים בתחום השיטור הרב-תרבותי באוסטרליה צומחים בקהילות של הילידים האוסטרליים. האבוריג'ינים ואחרים, שמרכיבים קהילות אלו, אינם מהגרים חדשים. למעשה, הם קדמו לאוסטרלים הלבנים, שהחלו להגיע לאוסטרליה לפני כמאתיים שנה. הנושא הבוער הוא אי השוויון הכלכלי, הפוליטי והחברתי, שבין הלבנים לבין הילידים האוסטרליים. Mazerolle, Lindsay and Marchetti מציינים, כי על אף שמרבית העמים הילידים חיים באזורים כפריים, ולפיכך, אין גטאות של  ילידים  בערים  האוסטרליות,   המשטרה  היא  ריכוזית  מאוד.

לפיכך, יש "בסיס מועט לגיוון בשיטור ובגישות שיטור מקומיות עבור קהילות מקומיות". קהילות מקומיות אלו מהוות את הרוב המכריע של הקהילות האבוריג'יניות. התוצאה היא, שעל אף מספר יוזמות לצמצום פערים חברתיים, המשטרה האוסטרלית ממשיכה להחמיר את המתחים ההיסטוריים בינה לבין קהילות הילידים.

במאמרן של Adelman, Erez and Shalhoub-Kevorkian, הן מתמקדות במתחים, שבפניהם עומדת המשטרה בשיטור של אלימות כלפי נשים בחברות רב-תרבותיות. הם מכוונות, בעיקר, בבעיות התיאורטיות והמעשיות, המהוות חלק ממתן כבוד להבדלים בעת אכיפת החוק, באופן לא מפלה. החוקרים בחנו את המשמעות המיננית של "קהילה" בשיטור קהילתי, ומקשרים בין הדגש החדש בשיטור על ערכים מקומיים, על רב-תרבותיות, ועל גיוון ורגישות תרבותית, לבין חוסר הנראות של הבדלי מיגדר בקהילות מיעוטים אלו. שיטור קהילתי מכוון כלפי שיתוף פעולה עם הקהילה וקבלת מידע ממנה, מתוך כוונה לשרת את הצרכים של "קהילות" מובחנות. הוא גם מכוון כלפי אירועים ומגעים, שמתרחשים ברחובות ולא מאוחרי דלתות סגורות. אולם, התמקדות מוגבלת בתדמית הציבורית של אמצעי המחיה והבריאות של הקהילה יכולה לטמון בחובה את הסיכון של התעלמות מרווחתם של חברים בקהילה. כתוצאה מכך, אלימות במשפחה תמוקם מחוץ לטווח ההגעה של שיטור קהילתי. לאור הדחיפה לקרימינליזציה של אלימות במשפחה, שיטור קהילתי יכול להיות בעייתי בחברות רב-תרבותיות, שבהן המשטרה משקפת את האידיאולוגיה של הקהילה הדומיננטית, ומאפיינת כפיפים או קבוצות מיעוט כאלימות או כפרימיטיביות. על בסיס הספרות בנושא השיטור של אלימות כלפי נשים בנות מיעוטים, כולל מחקר בנושא השיטור של אלימות כלפי נשים ערביות בישראל, נטען, שגזענות מגדרית וסקסיזם גזעני מעצבים את תגובת הקורבנות והשוטרים לאלימות במשפחה. התוצאה היא ראייה תרבותית ותת-שיטור של אלימות כלפי נשים בקהילות של בני-מיעוטים. החוקרות ממליצות, שהמשטרה תנסה לאתר בקהילה מנהיגים לא מסורתיים וארגונים שבוחנים מיתוסים וסטריאוטיפים ביחס לנשים בנות מיעוטים ולא מחזקים מיתוסים וסטריאוטיפים אלו.

נושא מרכזי אחר ביחס לשיטור קהילתי בחברה רב-תרבותית הוא משמעות הקהילה עצמה. מאמרו של Ibarra מתייחס לסוגייה זו, באמצעות בחינה של האמצעים ושל הנסיבות, שבאמצעותם יוצרים תושבים של שתי שכונות בלוס אנג'לס, קשר עם המשטרה. בהתבססו על עבודתו האתנוגרפית, הוא מתאר את התפיסות, המנוגדות, לעתים, של "סדר" ושל "אי סדר", שיכולות להתקיים, במקביל, בשכונה רב-תרבותית, קטנה ככל שתהיה, ודן בהן. הנתונים מציגים כיצד זיהוי משהו כבעיה, שראויה לתגובה משטרתית, תלוי ביחסים החברתיים בשכונה וכן במוצא העדתי, במעמד החברתי, בסטטוס ההגירה ו/או בהיסטוריה האישית והפוליטית של התושבים.  לטענת Ibarra, יתכן, כי תפיסות בנוגע לקשר עם המשטרה, שנפוצות בחברות מערביות, לא תהיינה שמישות או אף ישימות לחלקים מסוימים באוכלוסייה או במצבים מסוימים. דרכים חלופיות להתקשרות עם המשטרה, כמו גם תפיסות שונות בנוגע לפשיעה ולאי סדר, צריכות להילקח בחשבון על-ידי המשטרה, על מנת שתהיה אפקטיבית ותשיג את מטרתה. Ibarra מדגיש, כי המשטרה חייבת לשקול, כיצד עבודתה יכולה לטפח יחסי אימון עם הקהילה ובתוכה, בניגוד לגרימת עוינות, התמרמרות וחוסר אמון. תחום נוסף הוא, כיצד יחסים בין חברים בקהילה מעצבים את משמעות הקשר עם המשטרה, וכיצד הם, בתורם, מושפעים מתלונות שכנים למשטרה.

העשור של שנות ה- 90' התאפיין בשינויים חברתיים, כלכליים ופוליטיים עצומים.  בין המדינות שעברו טלטלה פוליטית רבת אירועים היו גרמניה ודרום אפריקה. Ewald and Feltes מתארים כיצד המשמעות של נפילת חומת ברלין, בתשעה בנובמבר 1989, הייתה סוף מסך הברזל ותחילת שינוי בעייתי בגרמניה. בעקבות ביטול הגבולות, שהפרידו בין מזרח גרמניה למערבה במשך חמישה עשורים כמעט, החל שיטפון של אנשים לעבור מהמזרח למערב. החברה, ברפובליקה הדמוקרטית הגרמנית (מזרח גרמניה), שהייתה, בעבר, הומוגנית, עברה מהפך כמעט בין לילה, כשהתוצאה היא עליה בפחד מזרים ובכל המשתמע מכך. מערב גרמניה, לשעבר, חוותה נהירה של מחפשי מקלט, כולל אנשים ממזרח אירופה, שטענו, כי מורשתם גרמנית. הן מוסד המשטרה והן השוטרים, כיחידים, נאלצו להתעמת עם שינויים קריטיים אלו ולהתמודד עמם. לדוגמא, השוטרים במזרח גרמניה, שהיו רגילים לטקטיקות טוטליטריות של מדינת משטרה, התקשו להחליט את מי הם מייצגים - את הציבור או את הממשלה. על-פי Ewald and Feltes, ברחבי גרמניה התפתח חוסר ביטחון בקרב שוטרים, שהביא לתסכול, להתנגדות לשינוי ארגוני ולהימנעות כללית ממגע עם הציבור. הדוגמה הגרמנית היא מקרה בוחן רב ערך של מאמצי החברה להתמודד הן עם נטל העבר והן עם האתגרים החדשים, שמציבים בפניה שינויים דרמטיים. משטרת גרמניה הייתה וממשיכה להיות במוקד של מאמצים אלו.

נטל העבר ואתגרי ההווה מאפיינים, בצורה דומה, את ההתפתחויות הנוכחיות בדרום אפריקה. השיטור לאחר האפרטהייד מציע דוגמה למקרה מאיר עיניים של שינויים מהותיים, שהיה על השיטור לעבור, על מנת להתמודד עם מציאויות חדשות של סדר פוליטי חדש. Buntman and Snyman טוענים, כי למשטרה החדשה בדרום אפריקה (South African Police Service - SAPS) היו מחויבויות פוליטיות וחוקיות להסתגל למגוון התרבותי, האתני והגזעי. אולם, ישנם שני אילוצים, שמגבילים את רב התרבותיות של ה- SAPS:

  • ראשית, המודעות הגבוהה שלהם והדאגה לנושא עדיין לא לוו בשינויים אמיתיים, באופן שבו המשטרה מטפלת באזרחים שונים ובקהילות שונות.
  • שנית, המשטרה נכשלה בהתמודדותה עם העלייה בפשיעה, ובמיוחד, עם העלייה בפשיעה אלימה, תופעות, שעמן היא מנסים להתמודד עם כוח אדם מצומצם ועם משאבים מוגבלים.

על-פי ההיסטוריה, לעתים קרובות, דאגה לזכויות אדם ולחירויות אזרחיות, הופכות למשניות, כאשר יש צורך במיגור פשיעה ובשמירה על החוק והסדר. Buntman and Snyman מציירים תמונה חיה, מורכבת ומפורטת של המצב בדרום אפריקה.

לבסוף, William McDonald מציג את המאמר שהוא, מן הסתם, האופטימי ביותר (ובה בעת השנוי במחלוקת ביותר) בגיליון זה. בשרטטו התפתחויות שונות בארצות-הברית, הוא טוען, כי עולה פרדיגמה חדשה בשיטור חברות רב-אתניות. בקבלו את ההנחה, שהמשטרה משקפת את החברה שבתוכה היא פועלת, מסיק McDonald,

שהתרבות בארצות-הברית ובחברות דמוקרטיות-ליברליות אחרות, הפכה לסובלנית יותר כלפי שוני ודרישה לשוויון, וכי עבודת המשטרה והמדיניות שלה הותאמו לשינוי זה.

להוציא את ארצות-הברית, בהנחה שאוסטרליה, בריטניה, קנדה וגרמניה יכולות להיחשב כחברות דמוקרטיות ליברליות, המאמרים, בגיליון זה, בנוגע לארצות אלו, מובילים למסקנה אחרת. דבר דומה ניתן לומר בנוגע למסקנתו של McDonald, כי סדרי העדיפויות במשטרה משתנים ממלחמה בפשיעה ושמירת החוק והסדר, לשמירה על שלום גזעי ואתני. מחברים אחרים בגיליון, מן הסתם, לא יסכימו עם הדברים הללו.

תהיה הסכמה ביחס למסקנה של McDonald, כי האתגר, הניצב בפני משטרה בחברה דמוקרטית ליברלית רב-אתנית הוא למצוא איזון נאות בין טובות הציבור השונות הללו. מאמרו של McDonald מדגים, כי, אכן, ישנו מגוון דעות בנוגע לשיטור בחברות רב-תרבותיות. ניסינו להציג כמה מהן באוסף זה.

על מנת להשלים פרויקט זה, היה עלינו להסתייע באנשים רבים, שבתפקידיהם השונים סיפקו עזרה מסוגים שונים. הפקנו יתרון מעצות, מהערות מעוררות השראה, מהצעות או מהערכה של כתבי היד, שניתנו על-ידי האנשים הבאים: Sally Hillsman, Robert Langworthy, Philip Stenning, Robert Friedmann, Dan Price, Peter Kraska, Paul Jesilow, Rick Sarre, Tim Prenzler, James Willis, Fran Buntman, דיוויד וייסבורד, פנחס יחזקאלי, גיורא רהב, מנחם אמיר, לסלי סבה, אורית שלו, Leslye Orloff, Catherine Rottenberg, Louise Bethlehem, Peter Grabosky, Christine Jennet, Eric Heller-Wagner, Stephen Mastrofski ו- David Bailey. אנו אסירי תודה על עזרתם ועל עצותיהם.

Alissa Huntoon, Daniel Tompkins ו- Marvene O'Rourke מה- NIJ סייעו בתיאום הפרויקט ובעריכתו.    Lindsey Britz  סייעה  בתיקונים אחרונים  במאמרים, ובמיוחד ברשימות הביבליוגרפיות. James Finkenauer מבית-הספר למערכת אכיפת החוק באוניברסיטת ראטגרס ובעבר מנהל המרכז הבינלאומי ב- NIJ, היה יושב ראש שותף בסדנא בישראל. תודה מיוחדת למרכז הבינלאומי ב- National Institute of Justice עבור תמיכתו הכספית ותמיכתו בפרסום גיליון זה. תודות למשטרת ישראל על אירוח הכינוס, שהביא לפרסום זה וכן ל- Kent State University ולמכון לחקר הביטחון הלאומי באוניברסיטת חיפה על תמיכתם הכספית בפרויקט זה.

[לאוסף המאמרים על שיטור בחברה רב תרבותית, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא דווח לנו!

הערות

[1] "בחינת פרופיל העבריין" ("Profiling") – כלי חקירה שנועד לצמצם את היקף החקירה המשטרתית, באמצעות ניבוי של דפוסי התנהגות של עבריין שטרם אותר על בסיס הערכה חברתית ופסיכולוגית. יש להבחין בין שימוש לגיטימי של Profiling לבין שימוש לרעה בכלי חקירה זה.  למשל, במקרה של אונס, החקירה תתמקד בגברים חשודים, ותתעלם מנשים עברייניו,ת שמאפייניהן החברתיים והפסיכולוגיים האחרים תואמים את הפרופיל שנבנה. שימוש לרעה מתייחס למצב, שבו מאפיין אחד כגון גזע, מוצא מהקשרו ומשמש קריטריון יחיד להכוונת הפעילות המשטרתית. למשל, מעצרם של נהגים שחורים בלבד, בדרכים בינעירוניות בארצות-הברית, והתעלמות מהעובדה, שלא כל סוחרי הסמים ו/או עברייני התנועה הינם שחורים.

[2] "אפס סובלנות" ("Zero Tolerance") – מדיניות שיטור, המחייבת תגובה חמורה וקפדנית על עבירות קלות כחמורות, מתוך הנחה, שהקפדה על עבירות קלות תשנה את האקלים ההתנהגותי של הציבור בכלל ושל העבריינים בפרט, תדגיש את הנוכחות המשטרתית, ותיצור אקלים דוחה פשיעה, שיביא לנסיגתה מהאיזורים שבהם פועלת המשטרה בשיטה זו.

   

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *