מאמרו של גבריאל נובל התפרסם במשטרה וחברה, גיליון 3, אוקטובר 1999
[לחזור לכתב העת משטרה וחברה לחץ כאן]
[להורדת המאמר כאן: אראלה שדמי - הצעת מחקר]
סגן ניצב גמלאית ד"ר אראלה שדמי, מכללת בית ברל ומכון שכטר ללימודי היהדות
הגיוס הרב-שכבתי מהווה ניסיון יוצא דופן, מקורי ויצירתי, לחולל שינוי מבפנים בארגון הנוטה לשמרנות כמו משטרה. יבורך גבריאל נובל שבחר לסקור רפורמה זו ולנתח אותה. המידע שהוא מציג מעניין וחשוב להבנת תולדות משטרת-ישראל.
כמי שהייתה אחת מהמגויסות הראשונות במסגרת הגיוס הרב-שכבתי, וכמי שהייתה מקורבת להוגה הרפורמה, רב-ניצב (גימ.) שאול רוזוליו ז"ל, אני מוצאת לנכון להעיר שלוש הערות, השופכות אור נוסף וחשוב על המהלך הזה:
האחת - ראשיתו של רעיון הגיוס הרב-שכבתי עוד בימיו של שאול רוזוליו כמפקד המחוז הדרומי. כמי שגויס ישירות מצה"ל למשטרה, לא היה המהלך הזה זר לו. נדמה לי שאת העיון הגה לנוכח הצטרפותם של שוטרים מאיכות שונה במהלך המיתון, שהיה בארץ לפני מלחמת ששת הימים. נכונותם של מגויסים חדשים אלו (שרק מיעוטם נותר במשטרה עם סיום המיתון) והשפעתם המבורכת על המשטרה, נדמה לי שהעידה כיצד כוח אדם יכול לחולל שינוי מהותי במשטרה ובשיטור. מיד עם התמנותו לראש אגף הארגון במטה הארצי (בסוף שנות השישים), החל להפעיל את המהלך של הגיוס הרב-שכבתי בהיקף רחב יותר.
הגיוס הרב-שכבתי נועד מלכתחילה להוביל לשינוי איכותי בכוח האדם המשטרתי באמצעות קליטה של בוגרי אוניברסיטאות. ההנחה הייתה כי שינוי באיכות כוח האדם יוביל אט אט לפתיחות כלפי רעיונות חדשים, שלהם נזקקה המשטרה כדי לתפקד בצורה יעילה ואפקטיבית יותר, ולהחדרת אתיקה וערכי התנהגות חדשים, שיובילו לשיטור הוגן, צודק ורגיש חברתית יותר. במילים אחרות, הגיוס הרב-שכבתי נועד לחולל מהפכה בשיטור בישראל, באמצעות שינוי סמוי והדרגתי בכוח האדם.
בוגרי האוניברסיטאות גויסו ישירות לדרגות קצונה ובעיקר לתפקידי מטה, ומשם עברו לתפקידי פיקוד ושטח. כך גויסו באותה עת, בין השאר, סוציולוגים, פסיכולוגים, אנשי מחשבים אך גם תובעים, חוקרים ובוחני תנועה.
גיוס האקדמאים עיצב את התשתית הרעיונית והארגונית לגיוס קציני צבא, שנדרש עם התגברות הטרור בערים ועם העברת האחריות הפורמלית לביטחון הפנים מהצבא למשטרה בנובמבר 1974.
ההערה השנייה - הגיוס הרב-שכבתי היה חלק מרפורמה כוללת שהגה רוזוליו. זו קיבלה את ביטויה גם בהעמקה של מחקר ופיתוח (במיוחד בתחום שירותי מז"פ), בקליטת טכנולוגיות חדשות (טכנולוגיות מיגון, למשל), ובהעמקת הרגישות לעמדות הציבור.
וההערה השלישית - הגיוס הרב-שכבתי כמודל לשינוי ארגוני – נכשל בעיקרו. הוא לא הביא עמו שינוי בתרבות הארגונית, בערכי היסוד של משטרה ושיטור ובדפוסי ההתנהגות של שוטרים ומפקדים. לפיכך, ראה המפכ"ל הרצל שפיר (למעלה מעשר שנים לאחר תחילת הגיוס הרב-שכבתי) את היעד של שינוי ערכי בתרבות השוטרים כמטרה עליונה של תכנית "תירוש" – אותה תכנית לרפורמה כוללת במשטרה, שהגה והוביל בשנת 1980.
כישלון הגיוס הרב-שכבתי בהחדרת שינוי ערכי ותרבותי נובע, כנראה, מעוצמתה של התרבות הארגונית של שוטרים. זו מאופיינת [על-פי מחקר אמריקאי ואירופאי, אך גם על פי אינדיקציות ממידע ישראלי כמו "דו"ח קרמניצר" (1994) בנושא אלימות שוטרים וסיפרו של מנחם אמיר (1999), "כוח בפיקוח"] בשמרנות ובמסורתיות ובהתנגדות לשינויים. בנוסף, נאמנות לעמיתים גם היא מרכזית ביותר בתרבות זו, וכל מגויס חדש נבחן עד כמה אפשר לסמוך עליו כי יראה בנאמנות זו ערך עליון.
נראה לי, כי תרבות ארגונית זו הנה כה חזקה שהיא "מחברתת" במהירות יחסית מגויסים חדשים כך שיטמיעו את ערכיה ותרבותה. אלו שמסרבים לכך, נפלטים במהירות מן המשטרה, ואם הם בוחרים להישאר בה, הם נידונים לחרם ולנידוי.
במילים אחרות, לדעתי, התרבות הארגונית, הרווחת בקרב שוטרים, נטרלה את הפוטנציאל לתמורה שהיה טמון בגיוס הרב-שכבתי, על-ידי הפיכת האקדמאים (ואחר כך – את אנשי הצבא) לשוטרים ברוחם ובתרבותם.
עם זאת, נראה, כי הגיוס הרב-שכבתי היה ועודנו מכשיר מרכזי למשיכה ולקליטה של מומחים למשטרה, ובכך תרומתו העיקרית. אם כי, יש לציין, כי קליטת מומחים קדמה לגיוס הרב-שכבתי ואיננה בהכרח תלויה בו.
מקורות
- אמיר מנחם (1999), כוח בפיקוח – התנהגות אלימה של שוטרים, אנשים מצבים וארגון, לשכת המדען הראשי, המשרד לבטחון הפנים, המכון לקרימינולוגיה האוניברסיטה העברית, ירושלים.
- קרמניצר מרדכי (יוני 1994), דו"ח הוועדה בנושא: הטיפול המערכתי באלימות שוטרים, משרד המשטרה.