גבריאל נובל: הגיוס הרב שכבתי והשפעתו על משטרת ישראל

[לחזור לכתב העת משטרה וחברה לחץ כאן]

[להורדת המאמר כאן:  גבריאל נובל - הגיוס הרב שכבתי]

רב פקד גמלאי גבריאל נובל הוא מוסמך לקרימינולוגיה מאוניברסיטת בר אילן

(התקבל במערכת בנובמבר 1998, אושר לדפוס ביולי 1999).

תקציר

איכות כוח האדם במשטרת ישראל, מאפייניו וכישוריו  היה מאז ומתמיד אחד הנושאים שהעסיקו את המשטרה מיום הקמתה.  דימויה של משטרת ישראל הושפע, לא אחת, מדימוים של המשרתים בה. המאמר מציג את הרקע ההיסטורי בעת הקמת משטרת ישראל שהשפיע על מאפייני כח האדם במשטרה. המאמר בוחן נקודת מפנה בתחום כח האדם במשטרה - תוכנית ה"גיוס הרב שכבתי" - גר"ש שהגה המפכ"ל החמישי שאול רוזוליו במחצית שנות ה- 70.  תכנית זו נועדה להשביח את איכות כוח האדם המשרת במשטרה על מנת שתוכל להתמודד עם האתגרים העומדים בפניה. כמו כן, נדונה השפעת התכנית על מאפייני כוח האדם והשלכותיה על המשטרה כיום.

מילות מפתח

משטרה, כוח אדם, גיוס, גיוס רב שכבתי - גר"ש.

משטרה וחברה 3

מבוא

תוכנית הגיוס הרב שכבתי, הנה תוכנית לקליטה והצבה אופקית של כוח אדם ישירות לשכבה התואמת את כישורי המועמד לכל שכבות המשטרה. ייחודה של התוכנית היה בכך שהיא אפשרה לקלוט כוח אדם איכותי מחד, מקצועי ומנוסה בתחומו מאידך, בלא לעבור מסלול קליטה, הכשרה וקידום אנכי וקשיח שהיה נהוג עד אז, ירושה בריטית אופיינית. התכנית כונתה בקיצור - הגר"ש.  היא הביאה להשבחת איכות כוח האדם במשטרה וכתוצאה ממנה השתפר והלך דימויה בציבור. בד בבד עם שיפור איכות כוח האדם הלכו ועלו רמת בצוע משימותיה ומקצועיותה שהעלו בהדרגה גם את רמת הציפיות ממנה.

שנים רבות דבק במשטרה הדימוי של "השוטר אזולאי" שביטא את ההערכה הנמוכה על איכות אנשיה, וממילא וכתוצאה מכך גם של אופן תפקודה ומקצועיותה.  ההערכה הנמוכה לה זכתה המשטרה והדימוי הציבורי הירוד לא היו נחלת הציבור בלבד אלא גם נחלתם של מקבלי ההחלטות בממשלה, שהשאירו אותה הרחק מאחור בהקצאת המשאבים לעומת הצבא ושירותי הביטחון, אשר זכו לפיתוח מואץ לאור בניית העוצמה הביטחונית. הדבר בא לידי ביטוי בעיקר בתקציב הנמוך, שבעשורים הראשונים למדינה לא עלו על 1.5% מתקציב המדינה ולרוב לא הגיעו אפילו ל- 1%. חוסר התקציב לא אפשר לגייס כוח אדם איכותי ומשכיל ולהצטייד כראוי.

דוקטרינת ניהול נוקשה ששורשיה במורשת הבריטית, דרשה מהשוטרים המקומיים משמעת במקום לויאליות וציות עיוור לנהלים במקום יוזמה.  דוקטרינה זו אומצה בראשית דרכה של המשטרה, ונתנה את אותותיה בארגון ובמנהל נוקשים.  בכך עיכבה את היוזמה, המעוף והיצירתיות. השיטה העדיפה את דמות השוטר מהדגם הבריטי (ה- Yes-man) על פני דמות הצבר המאלתר. תפיסת עולם זו הייתה טבועה כה עמוק במשטרה הצעירה עד אשר טבעה את דימויה בעשורים הראשונים.

את השינוי בדימוי המשטרה חולל המפכ"ל החמישי של משטרת ישראל, שאול רוזוליו ז"ל, במחצית הראשונה של עשור ה- 70.

המאמר יציג את תוכנית הגר"ש כנקודת מפנה בדימויה של המשטרה בעיני עצמה ובעיני הציבור, יציג את הרקע ההיסטורי שקדם לתוכנית שבלעדיו לא ניתן יהיה להבינה, יבחן כיצד היא נולדה וכיצד יושמה, ידון בקשיים שהוערמו במהלך יישומה וההשלכות שיש לה היום ושיכולות להיות לה בעתיד על משטרת ישראל.

רקע היסטורי

משטרת ישראל נוסדה בסערת מלחמת העצמאות כשכל מעייני השלטון היו נתונים לביטחון ולבניית העוצמה הצבאית. מאחורי גלי הגיוס הראשונים עמדו, מלבד הצורך בשכבת פיקוד על המשטרה החדשה, גם שיקולים פוליטיים פנימיים, ואין זה מקרה כי לאף יוצא אצ"ל או לח"י לא הוצעה משרה בכירה במשטרה.

עם היווסדה, המשטרה נבנתה על תשתית כוח אדם לקויה ובלתי מספקת להשגת המטרה המוצהרת - בניית משטרה מערבית מודרנית ומתקדמת. בעיות כוח האדם החריפו עם השנים והושפעו מהתמורות החברתיות בחברה הצעירה והמתגבשת.

ראובן מינקובסקי (וייס, 1989) מציין את גל הגיוס הראשון למשטרה בשנים 1946-47 כאשר קומץ קצינים וסמלים ששוחררו מהצבא הבריטי אחרי מלחמת העולם השניה, מונו לתפקידי פיקוד במגזר המנהלי בעיקר. הגל הבא התרחש אחרי הקמת המשטרה בשנים 1948-49. מסמכים מתקופת המנדט (ששון, 1988) מלמדנו כי רק 10% מקציני משטרת המנדט היו יהודים, מגמה מוכרת של שלטון קולוניאלי, שנתנה את אותותיה עם עזיבת הבריטים את הארץ לקראת ה- 15.5.1948. עמוס בן-גוריון (וייס, 1989) מצביע על עובדה זו ומאפיין את גל הגיוס בשנים 1948-49. הוא מספר כי עם עזיבת הבריטים נותרו מאות בודדות של שוטרים וקצינים בודדים בלבד. הנותרים היו חסרי נסיון כי הבריטים לא איפשרו ללמוד את התפעול ואת המנהיגות הדרושים.

הוא גם דן בבעיית מהימנותם של שוטרי המנדט ובמחלוקות שהתגלעו בינם לבין המגויסים החדשים. שוטרי המנדט טענו כי המגויסים החדשים אינם מקצועיים ולעומתם, המגויסים החדשים הטיחו בותיקים כי הם שיתפו פעולה עם הבריטים.  שאול רוזוליו (וייס, 1989) ומינקובסקי סבורים, כעמוס בן-גוריון, כי עם הקמת המדינה היה צורך בקצינים ומפקדים שיקימו וינהלו את המשטרה העומדת לקום.

הדו"ח השנתי הראשון של משטרת ישראל (אלירם, 1988) מלמד על התוהו ובוהו שנוצר בידי ממשלת המנדט שמנעה במתכוון מאנשי משטרה יהודים את האפשרות ללמוד את שיטת עבודת המשטרה כ"מכונה אדמיניסטרטיבית". לפי הדו"ח, ימים מספר אחרי ה- 29 לנובמבר (1947) הוצאו מהתחנות כל השוטרים הלא-יהודים ונותרו בתחנות 7-10 שוטרים בממוצע שמספרם לא הספיק אפילו לתפקידים ההכרחיים. מהתחנות הוצאו כלי הנשק (כולל מוצגים משפטיים), כלי הרכב, הרשומות והתיקים וכלים, ציוד ומכשירים (כולל לזיהוי פלילי). אסירים, פושעים מסוכנים, שוחררו או ברחו מבתי הסוהר וממילא לא נמצאו מתקני כליאה ראויים.

על נסיבות הקמת משטרת ישראל ניתן ללמוד מאותו הדו"ח וממסמכים אחרים (אלירם, 1988). בדצמבר 1947 נקרא יחזקאל סהר, לימים המפכ"ל הראשון, אז קצין קישור של הסוכנות לממשלת המנדט, אל זאב שרף, מזכיר ועדת המצב, והוטל עליו להכין תוכניות להקמת משטרת ישראל. סהר נעזר ביוסף נחמיאס, לימים המפכ"ל השני, עוזרו בסוכנות בעל רקע מודיעיני מההגנה, ויחד הכינו תוכנית שכללה תקנות, פריסה במחוזות, בנפות ובתחנות ומסגרת תקציבית, שהתבססה על שיחות ודיונים עם בעלי זיקה לעבודת המשטרה ועל עיון בחומר שהוגש להם ובפקודות קבע מנדטוריות. ב- 26.3.1948 שיגר דוד בן-גוריון מכתב מינוי ליחזקאל סהר (אלירם,  1988) ובו המרכיבים הבאים:

  • הטלת ארגון המשטרה בכל שטחה של "המדינה היהודית".
  • המשטרה תהווה חלק מכוחות הביטחון תחת פיקודו של המטה הכללי, בו סהר יהיה חבר.
  • המטה הכללי יעמיד לרשות המשטרה 1200מגויסים, ויחד עם כ- 700 השוטרים המנדטוריים יוכפפו לפיקודו של סהר.

לדברי עמוס בן-גוריון, סהר ונחמיאס אספו קבוצת אנשים משכילים שהופנו מצה"ל למשטרה, כמו אלי דקל (לימים ניצב במשטרה), עמנואל ידידיה (לימים תת-ניצב), וכן הועברו מפקדים מבוגרים מההגנה (וייס, 1989). לדברי מינקובסקי (וייס, 1989) לתפקידי מפקדי מחוזות וראשי אגפים מונו קצינים לשעבר בצבא הבריטי, מההגנה ומהסוכנות. מינקובסקי טוען כי ברמת מפקדי נפות ומפקדי תחנות רוב המינויים היו של אנשי הגנה, בעיקר מקיבוצים, ללא כל ניסיון צבאי מסודר, ללא מושג כלשהו בעבודת משטרה והנזק שהם גרמו היה רב, בעיקר בתחום המשמעת והידע המקצועי.

לדברי רוזוליו (וייס, 1989), לצבא היתה דומיננטיות מוחלטת בסערת מלחמת העצמאות, ועל אף שסהר הגיש לדוד בן-גוריון רשימה של 40 קציני צבא שביקש להעבירם למשטרה - רובם לא רצו לעבור והעדיפו להשאר בצבא. מי שעברו, עשו זאת על פי הוראה של דוד בן-גוריון.  רוזוליו שופך אור על פן נוסף, שנראה בעל חשיבות מרובה. לטענתו, דוד בן-גוריון ידע שהמשטרה זה עניין עדין, והוא לא היה פנוי לעסוק בענייני פנים ולכן חשוב היה לו שבענייני פנים יעסקו אנשים שהוא יכול לסמוך עליהם והם קרובים לשלטון בהשקפת עולמם.

הדגש בבחירת הקצונה הבכירה היה על הכרת הארץ, אוכלוסייתה ונאמנות לשלטון, לדברי  רוזוליו, ואולי לכך התכוון  מינקובסקי בדברו על אנשי ההגנה ואנשי הקיבוצים שמונו לתפקידי הפיקוד.

פרק האירגון בדו"ח השנתי 1948 מציין כי צוות משטרתי פעל בקלט הצבאי המרכזי, אך הורשה לגייס רק מועמדים מעל גיל 35 כי הצעירים יותר הופנו ליחידות הלוחמות ובשל כך נשלל מהמשטרה המרץ והפעילות הטמונים באנשים צעירים. כן ניתן ללמוד מהדו"ח על קשיי הגיוס הנובעים מאיכות ירודה של כוח אדם - כאלה שהצבא ויתר עליהם. מחברי הדו"ח מוצאים לנכון לציין עוד כי המתגייסים כיום אינם משביעים רצון ברובם ומן ההכרח לעשות עבודת בחירה רבה וקפדנית. על בעיית איכות כוח האדם ניתן ללמוד מסיכום הדו"ח השנתי 1948, בהנחה כי אם הדברים מופיעים בדו"ח משמע שהעסיקו את מחבריו. בין הקשיים והמכשולים הרבים אשר עמדו בדרכה של משטרת ישראל הצעירה, מציין הדו"ח את המחסור בכ"א, ליקויים באיכותו.

בעיית איכות כוח האדם לא השתפרה בשנתה השניה של משטרת ישראל. מתוך לשונו העדינה של דו"ח השנתי 1949 עולה כי איכות המתגייסים נשתפרה במידת מה. ברם, העליה באיכות, מידתה היתה זעומה באופן יחסי ועדיין לא היה בה כדי לספק את הצרכים. דו"ח 1949 התמודד עם בעיית כוח האדם, והוא מונה ומנתח את הקשיים והבעיות. לפי הדו"ח רבים מהמתגייסים בשנתה הראשונה של המשטרה (במהלך המלחמה), פרשו מיד  עם 'שינוי התנאים החיצוניים'. תקוותיה של המשטרה לקלוט משוחררי צבא אחרי המלחמה נתבדו. מחברי הדו"ח מונים לכך את הגורמים הבאים: משכורת שאינה אטרקטיבית דייה, חוסר הרצון של משוחררי הצבא לחזור למסגרת משמעתית וקושי בהצבת אנשים ליחידות מרוחקות, בעלי משפחות בגלל העדר תנאי דיור הולמים ורווקים מהעדר מקומות בילוי ומציאת בני זוג. מחזור ההתפטרויות הגבוה גרם לבריחת נסיון וידע מקצועי, ואילץ את הנותרים לעבוד קשה יותר. הדו"ח מאפיין את המתגייסים החדשים בצורה לא מחמיאה, כאנשים שלא היה להם מקומות עבודה לחזור אליהם או שלא היו להוטים אחר החזרה לעבודתם הקודמת. מספר ניכר מהם גויסו לצבא סמוך אחרי עלייתם ארצה וטרם הספיקו להיקלט במקומות עבודה. מתגייסים עולים חדשים שהגיעו אחרי המלחמה אינם מעורים דיים בהווי הארץ ולא שולטים בשפה במידה מספקת. לנושא המשכורת שאינה מספיקה מוקדש פרק שלם שמסקנתו כי הוא אבן נגף מן הקשות בדרך התפתחותה של המשטרה ושבה נעוצות הסיבות לקשיי הגיוס ולריבוי ההתפטרויות. מהפרק הדן בהדרכה בדו"ח 1949 ניתן ללמוד על הנחת היסודות למבנה הקשיח של מסלול ההכשרה והקידום, כשהמגמה היא להעביר את כולם, במוקדם או במאוחר דרך בסיס האימונים המרכזי בשפרעם.

על מנת להסיק מסקנות בפרקים הבאים, לא ניתן להתעלם מדיון בהתהוות הרכבה האנושי של המשטרה לאור התפתחויות לאומיות בעלות השלכות.

עיון ברשימה שמית של 653 שוטרים וקצינים מיום 1.3.1945 (ששון, 1988) מראה כי מרביתם המכריע, מלבד בודדים, היו ממוצא אירופי לפחות על פי שמות משפחתם. נתון זה תואם את העובדה ההיסטורית שרובו של הישוב היהודי בארץ היה ממוצא אירופי (האנציקלופדיה העברית, תשי"ז).  בשנים 1946-48 הגיעו לארץ גלי העליה של העקורים ושארית הפליטה מאירופה שמהם כנראה התגייסו למשטרה מרצון או הופנו לגיוס בקלט הצבאי, ולא תמיד מהאיכות הרצויה, כפי שראינו לעיל. תימוכין לכך נמצא בדו"ח השנתי 1949, בטבלאות המראות נתונים סטטיסטיים של מחזור האימונים הראשון:

  • 3% הינם יוצאי אירופה ורק 8.8% יוצאי אסיה ואפריקה.
  • 60% מהם פחות מחמש שנים בארץ.
  • הגיל הממוצע שלהם הוא 26.6 .

משמעות הדבר כי רובם של מגויסי 1949 שעברו הכשרה בסיסית בשפרעם באו מקרב גלי עליית העקורים מאירופה שלגבי השכלתם יש לקחת בחשבון שני גורמים: ראשית,  המבוגרים יותר לא יכלו לרכוש השכלה בגלל חוקי הפליית היהודים בארצות מוצאם. שנית, הצעירים יותר רכשו השכלה כי השנים המכריעות לרכישתה עברו עליהם במאורעות מלחמת העולם השניה והשואה.

מכאן, רובם, כנראה, היו חסרי השכלה תיכונית או גבוהה, וודאי שלא עלה בידם להציג תעודות על השכלה, שאם היו אבדו במלחמה. רישום ההשכלה שלהם התבסס על דיווחיהם בלבד ויש לזכור את המניע החזק של הקבלה לעבודה.

ממחצית 1948 התחילו להגיע לארץ גלי העליה מארצות ערב ומאירופה. העליה מאירופה דמתה במאפייניה לגל העקורים של 1946-48 ואילו העליה מארצות ערב אופיינה ברקע מסורתי-דתי עם חינוך תואם ובהתייחסות מנטלית-תרבותית שונה לשלטון ולממסד. המשמעות הרלוונטית לענייננו בתקופה שבין 1948-51, היא מעוט המתגייסים מקרב עליות בני עדות המזרח, אם מפאת חוסר התאמה ואם מסיבות תרבותיות.

המאורע הלאומי שהשאיר את חותמו על התמונה הדמוגרפית של משטרת ישראל הוא התחלת תשלום הפיצויים מגרמניה בשנת 1953. הטבלה "שוטרים ואוכלוסיה 1948-1957" בדו"ח השנתי 1957, מראה עליה מ- 2.1 שוטרים לכל 1000 תושבים ב- 1948, לשיא של 3.6 ב- 1953, וירידה, אומנם מתונה אך קבועה: 3.4  ב- 1954; 3.3  ב- 1955; 3.1  ב- 1956; 2.9  ב- 1957.

לתופעת ירידת מספר השוטרים בין 1953-57 ניתן להציע שני הסברים הגיוניים:

  • שוטרים רבים ממוצא אירופי, פליטי השואה, קיבלו פיצויים מגרמניה והתפטרו מהשירות עם שיפור מצבם הכלכלי.
  • זרימת כספי הפיצויים גרמה להאצה כלכלית כללית במשק שמשכה שוטרים רבים בני כל העדות, לנסות את מזלם מחוץ למשטרה.

את מקומם של יוצאי אירופה שהתפטרו החל משנת  1953 ואילך, תפסו מתגייסים חדשים מקרב בני העליות של 1948-51 אשר החלו להיות מעורים יותר בהווי הארץ.  תימוכין לכך נמצא בדו"ח השנתי 1957, לפיו משנה חשיבות נודע להכשרה במשטרת ישראל, הן מחמת משימותיה המיוחדות והן משום שאנשיה, ברובם המכריע, חדשים לא רק במשטרה, אלא גם בישוב.

מסיכומי העשור הראשון (אלירם, 1988) ניתן ללמוד על בעיות תשתית כוח האדם שהתהווה במשטרה. במאמר ב"רבעון משטרת ישראל", עיתון שוטרי ישראל דאז, מציין המחבר האלמוני כי על המשטרה להעלות במידה נכרת את רמתו המקצועית וההשכלתית של השוטר, ובדו"ח השנתי 1957 נכתב כי יש צורך דחוף להרים את רמת ההשכלה של השוטרים והסמלים המשרתים בתפקידי משטרה רגילים.

ממחצית שנות ה- 50, התמונה הדמוגרפית היתה כדלהלן:

  • שכבת פיקוד שמקורה במשטרת המנדט וגל הגיוס של 1948-49, ברובם המכריע ממוצא אירופי שרק חלקו הקטן בעל השכלה (וייס, 1989).
  • שכבת מסד של שוטרים וסמלים מרביתם חדשים בארץ (הדו"ח השנתי 1957).

הגיוס הרב שכבתי

גל הגיוס של 1948-49 הסתיים בהחלטת סגל הפיקוד של המשטרה מיום 22.5.1949, שעיקרה הקפאת גיוס קצינים מבחוץ, אלא אם כן המועמד הוא איש מבטיח.

הנימה המינורית שאפיין את סיום גל הגיוס הראשון בא לידי ביטוי במכתבו של המפכ"ל סהר לראש הממשלה על המצב החמור במשטרה בעקבות ההתפטרויות הרבות, באוקטובר 1951. סהר כתב כי המשטרה עשתה ניסיון לקבל מבחוץ מועמדים לקורס קצינים, שנפתח באותם ימים, ולא נמצא אף מועמד, למרות הפרסום הרב שנתנו לאפשרות זו. מכאן ניתן ללמוד כי על אף שסגל הפיקוד דאז השאיר בהחלטתו ממאי 1949 פתח לקליטת 'כוח אדם מבטיח', באוקטובר 1951 כבר לא היה אף מועמד.

במהלך השנים שלאחר מכן, גייסה המשטרה בעלי מקצוע מיוחדים וקציני צבא משוחררים באופן אקראי בלבד ולא במסגרת מדיניות מוצהרת וברורה. רבים מבין אלה נקלטו היטב ואחדים מהם אף הגיעו לדרגות בכירות, כמו יגאל מרכוס, מפקד מחוז ת"א לשעבר, שהשתחרר מסיירת גולני בדרגת סרן בשנת 1960 והתגייס למשטרה לתפקיד מפקד יחידת סיור.

אבי תוכנית הגר"ש רוזוליו, מונה למפכ"ל החמישי של משטרת ישראל באוקטובר 1972. כנראה וכנובע מסגנון עבודתו, אין בנמצא בארכיון המשטרה פרוטוקולים של דיונים משנות כהונתו הראשונות הניתנים לעיון וללימוד דרכי קבלת ההחלטות וקביעת המדיניות. לא נותר אלא להסתמך על דבריו, תיאוריו והתבטאויותיו בכתובים ובראיונות, כמקבל ההחלטות וכקובע המדיניות. לטענת רוזוליו התחדדות המחשבה האנושית והעמקתה בתחומים רבים, גרמה  לתהליכי השתכללות בפשע מבחינת התכנון ומבחינת דרכי הבצוע. רוזוליו תאר את אותה התעוזה ואת השינויים שאפיינו את הפשיעה בראשית שנות ה- 70: נפח הפשיעה עלה ובתוך זה צמחו תופעות שלא בלטו קודם כמו אלימות ובריונות, סמים קשים, עבריינות נוער ועבירות כלכליות, שהביאו בסופו של דבר להקמת ועדת שימרון לבדיקת הפשע המאורגן בישראל.

רוזוליו (וייס, 1989) ראה סכנה גדולה ביותר בתהליך של התמקצעות במערכות המשיקות למשטרה בשירות הציבורי-ממשלתי. לטענתו, סביב המשטרה התחילו להיווצר מחלקות ממשלתיות מקצועיות כמו בפרקליטות, באוצר, בתחבורה והחלו לצוף תוצרים של אנשים מומחים. הוא פחד שהגופים המקצועיים סביבו ינגסו בתחומי אחריותה של המשטרה. שהייתה קרובה מאוד למצב בו הפרקליטות הייתה לוקחת מהמשטרה את גופי התביעה והייתה ממנה יו"ר לכל צוות חקירה. האוצר היה לוקח מהמשטרה את החקירות הכלכליות כי לא היו אצלה רואי חשבון. השב"כ היה לוקח ממנה כל חקירה הנוגעת לממשלה כי לא היו בה בעלי יכולת לחקירות  עדינות כאלה.

עיון בדין וחשבון 25 של נציבות שירות המדינה (1974) מאשש את תיאורו של  רוזוליו. במשרד האוצר היה גידול  של 8%, תוספת של 253 עובדים למס הכנסה ומס רכוש ובמשרד המשפטים היה גידול של 5% שהם 39 עובדים, רובם פרקליטים. במרבית המשרדים הייתה עליה בקבלת עובדים.

במישור מצאי כוח האדם זיהה רוזוליו את בעייתו הגדולה: חוקרים וסיירים ותיקים מתקופת המנדט החלו להגיע לגיל 55-60 והחלו לצאת לגמלאות. לדרגות הקצונה הבכירות הגיעה שכבה שגויסה ב- 1948-49 והזמן עושה את שלו והם התקרבו לדרגות הבכירות ביותר ולא היו בעלי רמה ויכולת להתמודד עם השינויים ועם ההתפתחויות מסביב בשירות הממשלתי. את הבעיה המרכזית של שכבת הפיקוד הגדיר רוזוליו בהמשך דבריו. לטענתו, היו לו מפקדים רבים שהיו בעלי ידע וניסיון רב, אך כישורים נמוכים, ומצד שני עמדו בפניו אתגרים חיצוניים (וייס, 1989). לטענתו זו נתן ביטוי גם בדיון סגל הפיקוד ב- 28.8.1974 (פרוטוקול ישיבת סגל הפקוד 12/74). בעניין היציאה לגמלאות די בחשבון פשוט - שוטרי המנדט, בעת הצטרפותם למשטרת ישראל ב- 1948, היו בעלי ותק של מספר שנים, כך שב- 1972 עברו את גיל 50 ואילו מגויסי 1948-49 שהיו בני 35 ומעלה בעת גיוסם, על פי הדו"ח השנתי 1948, הגיעו לגיל 58-59 ויותר.

בעניין כישורי המפקדים המשתנה שניתן לטפל בו היא ההשכלה. די להזכיר כי מלבד מפקדים משכילים בודדים, אותם מציין עמוס בן-גוריון (וייס, 1989), רובם של המגויסים היו בעלי השכלה עממית לכל היותר. כך גם בני העליות שאחרי קום המדינה.  במהלך שנות ה- 50 וה- 60 המצב לא השתפר והשכלת השוטרים הייתה בעיית כוח האדם מספר 2 של המשטרה, כפי שעולה מדיון סגל הפיקוד 15/74 מיום 13.11.1974, כשהבעיה מספר 1 הייתה מאז ומתמיד גלי ההתפטרויות. נתונים מדו"ח השנתי  1972 ממחישים זאת: ב- 1972 גויסו 1958 שוטרים מהם - 57 (2.9%) בעלי 11 שנות לימוד, 15 (0.7%) בעלי השכלה תיכונית ו- 23 (1.1%) אקדמאים, משמע שגם ב- 1972 מרבית המגויסים, כ- 95% עדיין בעלי השכלה עממית בלבד. לוח מספר 1 מציג את התפלגות ההשכלה של קצינים במשטרה, בחלוקה לדרגות:

לוח מספר 1: התפלגות השכלת קציני משטרת ישראל בחלוקה לדרגות נכון לתאריך 31.3.73

הדרגה    8   שנות לימוד    9  שנות לימוד    10   שנות  לימוד    11 שנות לימוד    12  שנות לימוד   13שנות לימוד אחר
 ניצב    0    0    0    0    1    0    0
 תנ"ץ    1    0    0    0    0    0    0
 נצ"ם    5    0    0    0    2    0    2
 סנ"ץ    6    0    1    0    5    0    0
 רפ"ק    8    1    1    0     10    0    0
 פקד   110    4   24   21    324    1   14
סיכום       130       5   26   21   342    1   16

(הטבלה הופקה במרכז עיבוד נתונים אוטומטי של משטרת ישראל לבקשת כותב המאמר).

הטבלה מלמדת כי יש בסיס לתחושותיו של רוזוליו, מה עוד שהטבלה משקפת רק כמחצית מקצונת משטרת ישראל (1).

באשר לאתגרים החיצוניים נראה שרוזוליו התכוון לפרשיות הכלכליות שצמחו על רקע ההתעשרויות של קבלני "קו בר-לב" ופתיחת האפשרויות הכלכליות שבאו בעקבות מלחמת ששת הימים ואילך (הופעת העבודה הערבית הזולה, בנייה מואצת בשטחים, חיפושי נפט בסיני וכו'), ביניהן פרשיות במחצית שנות ה- 70, כמו מוטי פרידמן, אשר ידלין ועוד. חוקרי המשטרה המנוסים ידעו לפענח פשעים מסובכים ביותר, אך מעולם לפני כן לא התנסו בחקירות כלכליות בעלות היקפים רחבים, ולא התמודדו עם חשודים שהם אנשי ציבור ומקורבים לשלטון.

רוזוליו הבין שאם לא ינקוט במהלך מתאים, תטפח על פניו מציאות הרת סכנות למשטרה, אותה ביקש למנוע בכל מאודו. לפי תיאורו (וייס, 1989), המערכות המשיקות לעבודת המשטרה ינגסו בתחומי אחריותה בטענה כי היא לא טובה דייה באותו תחום, כפי שבעבר כבר נלקח ממנה המכון לרפואה משפטית לטובת משרד הבריאות. הדבר היה מוריד את המשטרה 2-4 קומות לאחור והיה הופך אותה לחבורה של סיירים וגובי עדויות. במערכת המשפט יזלזלו במשטרה ובנציגיה בבתי המשפט, מקום שמילה מסוכנת יותר מפצצה. קצינים בעלי כישורים נמוכים, היודעים את המלאכה אך לא ברמות הגבוהות, יסתמו את כל הדרגות הבכירות ויתקשו להתמודד עם האתגרים החיצוניים. במגזר החקירות והפיקוד, שכבה שלמה של אנשים תיעלם וטיפוח מגויסים חדשים טובים ייקח 20 שנה עד שיהיו מפקדים טובים. המהפכה הטכנולוגית משפיעה בכל התחומים, בקשר, במחשבים, בתפיסת הבקרה והשליטה, ביכולת המדעית במז"פ, בסוציולוגיה, בטיפול בכוח אדם וכו'. המשטרה פועלת באילוצים ויש צורך מיידי להשתלב בהתפתחות מסביב. התעלמות מכך תגרום לנטרולה ועקיפתה. הפתרון של רוזוליו ברור, הוא אינו מתלבט ומציב לעצמו את המטרות: ליצור כלים ומצבים כדי לצרף למשטרה כוח אדם ישירות בדרגות המתאימות. הפיכת המשטרה לגוף שאי אפשר להתווכח אתו על ידי הצבת כוח אדם ברמה המתאימה מול המנגנון הממשלתי-ציבורי-צבאי המשתכלל. זאת בעיקר במספר מישורים: עורכי דין ומשפטנים בתחום החקירות והתביעות, מדענים שיגבירו את היכולת המדעית וגיבוי מערכת הפיקוד. עיבוי ורענון השורות בפרצופים חדשים בתחנות, יותר צעירים, יותר משכילים ויותר נמרצים. השתחררות מסטריאוטיפ השוטר המצוי והפריה חיובית בין הקצונה החדשה והותיקה. משחק ותחרותיות בין היחידות והתמקצעות, כל ענף בתחומו. רוזוליו העיד על עצמו כאוטוקרט, שמצבו היה נוח כי לא היה מזוהה עם אף מחנה, לא עם שוטרי המנדט, לא עם יוצאי הצבא הבריטי ולא עם יוצאי ההגנה. הדבר הקל עליו את התוויית המדיניות וביצועה. משגיבש את תוכניתו לכדי מדיניות, יצאה זו לדרך. בדו"ח השנתי 1972 כתב רוזוליו לשר המשטרה כי המשטרה מתרחקת מרחק גדל והולך מן האוניברסליות של כוח האדם שהורגלה לה בשורותיה. השוטר מסתגל לקליטה הרב שכבתית, המתבטאת בגיוס ישיר של אנשים עם כישורים מתאימים לתפקידים ייחודיים והמשטרה נמצאת בתוך תהליך של העלאת הסטנדרט ההשכלתי, שיפור הסגנון וההבעה והכשרת כוח עלית מקצועי.

זוהי בעצם ההצהרה הפותחת את שורות המשטרה למתגייסי הגר"ש בראשית 1973.

הסלמת פיגועי הטרור והחרפתם בשלהי 1974 זעזעו את דעת הקהל והביאו ליצירת לחץ חזק על הממשלה לפתור את הבעיה. באפריל 1974 סיכמה הממשלה כי משטרת ישראל תהיה אחראית לביטחון הפנים ובכך תישא גם היא בחלק מן העול הביטחוני (בטחון פנים - חוברת יסוד, 1981). ב- 9.6.1974 אימצה הממשלה את החלטה מספר ב/ 5  של ועדת השרים לענייני בטחון פנים מיום 20.5.1974, ובהחלטת ממשלה מספר 639 אישרה את הקמת המשמר האזרחי (משא"ז, 1989). החלטת הממשלה להטיל על משטרת ישראל את האחריות הישירה לביטחון הנפש והרכוש בפנים המדינה מעוגנת למעשה בסעיף 3 לפקודת המשטרה, המשמש בסיס חוקי להחלטה, ומתייחסת לטיפול באירועים בעלי רקע בטחוני כמו פיגועים וחתרנות, שעד אז היו מנת חלקם של צה"ל והשב"כ. החלטה זו שינתה את פני המשטרה. עליה היה להפוך ל"משטרה דו תכליתית" (2). חלק ממאמצי ההתארגנות והראורגניזציה הופנו למישור כוח האדם. המצב תאם את תפיסתו של רוזוליו, והגר"ש זכה לתנופה בממדים ובהיקפים חסרי תקדים שדבר כבר לא יכל לעצרו (3).

את ההתארגנות לקראת הגר"ש ואת מהלכו ניתן לאפיין על ידי הפעולות והאמצעים שננקטו במישורים שונים. המשטרה כארגון בירוקרטי, ראתה עצמה מחויבת לעבודה במסגרת נהלים מסודרים. בתחילת ביצוע מדיניות הגר"ש מצאה עצמה בלתי מוכנה מבחינת נהלים קיימים המסדירים את הליכי הגיוס והקליטה. נראה שתחום זה היה פרוץ עד כדי כך, שבתקופה הראשונה גויסו מועמדים בכל הרמות, ללא כל קריטריונים ברורים וקבועים. הניסיון הראשון לקבוע נהלים עלה ממכתבו של ראש מינהל כוח אדם למפקדים, באפריל 1975 לטענתו, כדי לאפשר סדרי קבלה וקליטה נאותים, המשטרה חייבת לקבוע נהלים ובכך נמנע אי-נעימויות מהמועמד לקליטה וכמובן מעצמה (שבנק, 1975).

המערך הלוגיסטי של המשטרה ליווה את ההיערכות, ופתר בעיות מקומיות ביחידות. לביצוע התוכנית לא נדרשה היערכות לוגיסטית מיוחדת פרט לשיפוץ לשכות הגיוס, כדי להוסיף אטרקטיביות למגע הראשוני בין המגויס לבין המשטרה (פרוטוקול ישיבת סגל המטה 7/74) ופתרון בעיית המשרדים לבעלי הפונקציות החדשות בראורגניזציה באפריל  1975 (פרוטוקול ישיבת סגל הפקוד 5/75).

הבעיות במישור ההדרכה וההכשרה התעוררו מיד בתחילה והפתרונות היו מקומיים (איתן, 1974).  מאוחר יותר התעורר הצורך לשנות את מסלולי הקורסים (פרוטוקול ישיבת סגל המטה 7/74). מגמות השינוי היו קיצור קורס הקצינים והעלאת רמתו הבסיסית כי רמת המועמדים גבוהה יותר ואורכו של הקורס שימש גורם מרתיע (פרוטוקול ישיבת סגל המטה 18/74). מגויסים בכירים זכו לחניכה בת מספר חודשים בחסותו של קצין בכיר אחר (ישיבת ראשי אגפים 12/75).

ניהול המו"מ עם המועמדים היה נקודת התורפה. דרגים ובעלי פונקציות שונים דברו בקולות שונים, ולמועמדים ניתנו הבטחות שהמערכת לא יכלה לעמוד בהן, עד כדי כך שביוני 1975 הורה המפכ"ל בישיבת סגל המטה להכין  נוהל שיפרט את דרכי המגעים, דרכי המו"מ, שלבי בקליטה (פרוטוקול ישיבת סגל המטה 7/75). בעיה מיוחדת הייתה במשמר האזרחי. ביולי 1974 בדיון סגל המטה סיכמו לגבש נוהל גיוס למנגנון הקבע של המשמר האזרחי (פרוטוקול ישיבת סגל המטה 14/74), ואילו באוגוסט 1975 התלונן ראש המשמר האזרחי בדיון ראשי האגפים כי אין למשטרה עד אז שום נוהל גיוס נאות למשא"ז (ישיבת ראשי אגפים 10/75). מצב זה נוצר כתוצאה מאופיים המגוון של המגויסים שדרשו פתרונות ייחודיים. למשל, מקרה של טייס שביקש להצטרף למשא"ז ולהמשיך בלימודי הנדסה. המקרה היה כה חריג עד שראש משא"ז מצא לנכון להביאו לדיון סגל המטה. החלטת המפכ"ל היתה לעבד מסמך למיסוד והנחיה לקליטת מועמדים מסוג זה ודומיהם (פרוטוקול ישיבת סגל המטה 19/74). בנוהל שהתגבש בסופו של דבר הסתמנו המגמות הבאות:

  • איתור המועמד ובחינת התאמתו המקצועית לתפקיד המיועד ייעשו על ידי מפקדי היחידות בהתאמה למהותו (בכיר, זוטר).
  • כל הטיפול האדמיניסטרטיבי, קביעת תנאי שירות, הבהרת ההכשרה המשטרתית

הדרושה וכו' - ייעשו על ידי גורמי מינהל כוח אדם (שבנק, 1975; פרוטוקול ישיבת סגל

הפקוד, 6/75; פרוטוקול ישיבת סגל המטה 7/75; ישיבת ראשי אגפים 6/75).

בהליך הגיוס נוצר קושי נוסף. ריבוי המועמדים לגיוס מצא את המשטרה בלתי ערוכה מבחינת ביצוע הבדיקות הביטחוניות, הרפואיות והפסיכומטריות שעל המועמד לעבור. ההמתנה לתוצאות הבדיקות הרתיעה מועמדים רבים. הפתרון שניתן היה החלטת מפכ"ל להנהיג העסקת מועמדים על בסיס זמני עד גמר הבדיקות (פרוטוקול ישיבת סגל הפקוד 18/74; פרוטוקול ישיבת סגל הפקוד 6/75).

מכשול נוסף היה קשור לתקנים פנויים ביחידות. הפתרונות לבעיה היו מקומיים, כמו החלטת המפכ"ל להמשיך לגייס בעלי מקצועות חיוניים לאגף החקירות באישור האישי של ראש האגף כשפינוי התקנים התפוסים ייעשה בידי מינהל כוח אדם (ישיבת ראשי אגפים 6/75).

גם במישור הגדרת התפקידים והסמכויות נמצאה המשטרה בלתי ערוכה. הגדרת התפקידים נעשתה תוך כדי תהליך הגיוס, כפי שניתן ללמוד מדיווחו של ראש מחלקת כוח אדם בדיון סגל המטה בעניין תפקידו של פסיכולוג שיכלול גם יעוץ למפקדים (פרוטוקול ישיבת סגל המטה 16/74). לעתים, תחילה גויסו מועמדים ורק אחרי גיוסם הוגדרו תפקידיהם, כמו מקרהו של קצין אימון גוף ראשי שרק לאחר גיוסו החלה מחלקת ההדרכה לרכז את נושא הספורט והאימון הגופני (עמית, 1975).

תחום בעייתי נוסף היה בהתקשרות עם מומחים בכירים. גיוסם למשטרה היה כרוך בהענקת דרגה בכירה ותואמת לכישוריהם, והדבר גרם לניפוח התקנים הבכירים. הפתרון שהסתמן הוא הגדרתם כעובדים אזרחיים (פרוטוקול ישיבת סגל המטה 6/75). פתרון זה יצר בעיה אחרת: אילו סמכויות הדרושות לביצוע התפקיד יהיו בידי אותם מומחים בכירים? הבעיה התעוררה בחריפות במקרים של רואי חשבון שגויסו על פי חוזה מיוחד לצורכי חקירות כלכליות קיימות וצפויות. בישיבת סגל המטה באוקטובר 1974 הורה המפכ"ל לבדוק את נושא הענקת סמכויות חקירה לרואי החשבון (פרוטוקול ישיבת סגל המטה 17/74).

בין המגויסים הרבים של הגר"ש היו אנשים בעלי איכויות וכישורים גבוהים שציפו לקידום מהיר ובנית קריירה. זמן מה אחרי גיוס הגלים הראשונים כבר החל להיווצר בקרבם לחץ לקידום. הבעיה שעמדה בפני הפיקוד היתה  איך לאפשר להם קידום מהיר בהתאם לכישוריהם, מחד גיסא, אולם לא לקפח את קידומם של הותיקים, מאידך גיסא. הבעיה התמקדה בקביעת קריטריונים לקידום.  האם לכלול רף השכלה שהיה מנת חלקם של מגויסי הגר"ש וחסרה בקרב הותיקים?  באוגוסט 1974 התקיים דיון בישיבת סגל הפיקוד בנושא. אחת ההחלטות החשובות סייעה לותיקים בהתמודדותם מול האקדמאים - הענקת אפשרות לרכישת השכלה ועידודה ב"ייצור עצמי" (פרוטוקול ישיבת סגל הפקוד 12/74). מחלקת כוח האדם הפיצה "תזכיר מטה בנושא הקידום במשטרת ישראל" שעיקרו היה הכניסה והקידום על פי קריטריונים שנקבעו במגזרים השונים (בליימן, 1974). בנובמבר 1974 סגל הפיקוד דן שוב בקידום כוח אדם במשטרת ישראל פרוטוקול ישיבת סגל הפקוד 16/74), והתקבלו ההחלטות הבאות:

  • קידום מיוחד לבעלי תואר אקדמי אחרי 10 שנות שירות.
  • אפשרות העלאה בדרגה גבוהה מהתקן לבעלי תואר אקדמי שני.
  • הפרדת הדרגה מהשכר (עבור אקדמאים הנהנים מסולם שכר אקדמי).

במחצית 1975 הלך וגבר לחץ המגויסים הבכירים לקידום. ביולי 1975 הפיץ ראש מינהל כוח אדם נייר מטה המפרט את הבעיות (שבנק, 1975):

  • באיזה תנאים ניתן מינוי לתפקיד בכיר יותר מדרגת הגיוס.
  • מה התנאים להעלאה בדרגה.

הפתרונות שהוצעו הם תקופות ניסיון שונות. בדיון סגל הפיקוד המפכ"ל אישר את נייר המטה. ההחלטה הייתה כי קצין בכיר מרב-פקד ומעלה יקבל מינוי עם גיוסו, יעלה בדרגה רק בתום שנה, ולאחר מכן יתקדם על פי הפקודות הקיימות, כשהדגש הוא על ההיכרות ההדדית - המערכת את האיש והוא את המערכת (פרוטוקול ישיבת סגל הפקוד 14/75). באוקטובר 1979 התפרסמה הודעת מינהל כוח אדם 88/89 (רוזנפלד, 1979) שקבעה קריטריונים לקביעת דרגת גיוס, שעיקריה היו:

  • ככלל, דרגת הגיוס למשטרה היא "שוטר".
  • הגיוס בדרגה גבוה יותר ייקבע על פי התפקיד המיועד בהתאם לעקרונות קבועים.

בעקבות הטלת האחריות לביטחון פנים על כתפיה, נדרשה המשטרה גם להיערכות ארגונית לקראת מילוי המשימה. מפרוטוקול ישיבת סגל הפיקוד במרץ 1975 אנו למדים שקדמה לדיון זה פעילות צוות בראשות סגן המפכ"ל שהכין טיוטת פקודת ארגון (פרוטוקול ישיבת סגל הפקוד 4/75). בדיון סוכם על מבנה ארגוני בין שלושה אגפים – אג"מ, אח"ק ואמ"ן (אגף מנהלה) ושני מנהלים - מנכ"א, ומנת"א. השלכות הראורגניזציה על נושאי כוח אדם ניכרו היטב כבר בדיון סגל הפיקוד באפריל 1975 בו סיכם המפכ"ל את היבט כוח האדם וטען כי מצאי המשטרה בקצינים לאיוש פונקציות אג"ם (האגף החדש) מוגבל. הפתרון הנראה לעיין היה גיוס מבחוץ. הוחלט כי יגויסו בעלי כישורים לתפקידים השונים וברמות השונות – ישירות (פרוטוקול ישיבת סגל הפקוד 5/75).

מגמת הגר"ש הייתה לקלוט כוח אדם איכותי, מקצועי ובעל כישורים, ולפיכך נבחרו אוכלוסיות יעד.  באפריל 1974 ראש מחלקת כוח אדם דיווח בדיון סגל המטה כי הוזמן חומר תעמולה להפצה למשוחררי צה"ל (פרוטוקול ישיבת סגל המטה 7/74), וביולי דיווח שוב כי התעמולה נמשכת, ודיווח גם על הקצאת קציני צה"ל והג"א למשטרת ישראל (פרוטוקול ישיבת סגל המטה 14/74). פתרון ההקצאה הועלה בפגישות עם צה"ל, בעקבות דיון שנערך אצל ראש הממשלה. לאחר הפגישה בין ראש מחלקת כוח אדם של המשטרה לבין ראש אכ"א של צה"ל, לא מוזכרת יותר הקצאה זו.

בנובמבר 1974 בישיבת סגל המטה, דנו בנושא אפשרויות הצטרפות קציני צה"ל בכירים במיל. המפכ"ל הורה לבדוק את היחס של צה"ל לשימוש בתארים צבאיים (פרוטוקול ישיבת סגל המטה 19/74). בדיון סגל המטה בדצמבר 1974 הועלתה בעיה של מחסור בקצינים לביטחון פנים. המפכ"ל הורה על גיוס קציני צה"ל לשעבר בדרגה משטרתית מקבילה לדרגתם הצבאית (פרוטוקול ישיבת סגל המטה 20/74). בדיון סגל הפיקוד באפריל 1975 בנושא אגף המבצעים, כל המשתתפים הביעו דעתם בעד הגיוס מצה"ל (פרוטוקול ישיבת סגל הפקוד 5/75). ביוני 1975 בישיבת סגל המטה, ראש מינהל כוח אדם דיווח על מגעים עם קצינים בכירים מצה"ל המעונינים לעבור למשטרה (פרוטוקול ישיבת סגל המטה 7/75). מגמת המעבר של קציני צבא בכירים למשטרה לא פסקה עד היום והמפורסמים ביניהם הם הרצל שפיר, יעקב טרנר ואסף חפץ שהיו למפכ"לים.

קטגוריה נוספת היו כל המומחים ובעלי המקצוע הדרושים למשטרה. באוקטובר 1974 בדיון סגל המטה, הורה המפכ"ל לגייס עוד ארבעה רואי חשבון לביצוע חקירות כלכליות, תוך הצבעה על מקור כוח אדם ספציפי - משרדי ממשלה שונים (פרוטוקול ישיבת סגל המטה 17/74). בדצמבר 1974 בישיבת סגל המטה, דווח על גיוס שלושה רואי חשבון נוספים (פרוטוקול ישיבת סגל המטה 20/74). באוקטובר 1974 בישיבת סגל הפיקוד, הורה המפכ"ל לבדוק אפשרות להקל על גיוס נהגים למשמר האזרחי (פרוטוקול ישיבת סגל הפקוד 13/74). ביולי 1975 נערך דיון בישיבת סגל המטה על העסקת מומחים בעלי כישורים גבוהים כעובדים אזרחיים (פרוטוקול ישיבת סגל המטה 6/75).

בין אוכלוסיות היעד המוגדרות, קציני צה"ל ובעלי מקצוע ספציפיים מנהגים ועד רואי חשבון, ניתן להבחין במגמה של איתור וסימון אנשים בודדים בעלי איכויות מיוחדות שנבחרו כיעדים לגיוס. המגמה התחילה עם קציני משטרה לשעבר, שאפשר לגייסם במתכונת מיוחדת בשכר לשם הקמת המשמר האזרחי. בינואר 1975 דן סגל הפיקוד בהרחבת הגיוס ובהעלאת רמת המתגייסים, והמגמה של גיוס בודדים הגיעה לאחד משיאיה באפריל 1975 כשראש מינהל כוח אדם פנה אל המפקדים, מתוך הנחה כי כל אחד במקומו מכיר מספר אנשים בעלי רמה נאותה שיהיו מתאימים להיקלט במשטרה. ביוני 1975 דן סגל המטה בגיוס קצינים זוטרים אקדמאים (פרוטוקול ישיבת סגל המטה 7/75), אולם המגמה הגיעה לשיאה בישיבת ראשי האגפים בספטמבר 1975, כשצמרת המשטרה דנה בכובד ראש כיצד להפעיל לחץ ולהביא לגיוסו של מועמד מסוים לתפקיד בכיר במשמר האזרחי (ישיבת ראשי אגפים 12/75).

עיון במסמכים מעלה שיטות ואמצעים מגוונים לעידוד גיוס מועמדים מקרב אוכלוסיות היעד, ודי אם נמנה אחדים מהם:

  • הפצת עלוני תעמולה בקרב משוחררי צה"ל (פרוטוקול ישיבת סגל המטה 7/74; פרוטוקול ישיבת סגל המטה 14/74)).
  • ביקור קציני משטרה בדרגות מפקח - סגן ניצב ביחידות שדה קטנות בצה"ל ותיאור עבודת המשטרה בפני החיילים (מתוך "מהמתרחש בעלם המשטרה" מספר 252 ממרץ 1974).
  • גיוס ניסיוני ליחידות סיור בלבוש אזרחי (פרוטוקול ישיבת סגל המטה 14/74)).
  • הצעת תנאי שכר מיוחדים וחוזים מיוחדים (פרוטוקול ישיבת סגל המטה 17/74; פרוטוקול ישיבת סגל המטה 6/75).
  • גיוס ישירות לקורס קצינים (פרוטוקול ישיבת סגל הפקוד 6/75).
  • התרת השימוש בתארים צבאיים לשם עידוד אנשי צבא לשעבר והענקת דרגה צבאית מקבילה (פרוטוקול ישיבת סגל המטה 19/74; פרוטוקול ישיבת סגל המטה 20/74; פרוטוקול ישיבת סגל הפקוד 6/75).
  • היכרות אישית עם איש משטרה הנמצא בשירות (שבנק, 1975).
  • איתור על פי כישורים מיוחדים, שכנוע וגיוס, כפי שנעשה עם יעקב קדמי (5) שגוייס לתפקיד ראש אגף החקירות והוצג בפני סגל הפיקוד באפריל 1975 (ישיבת ראשי אגפים 12/75).

מעורבות המפכ"ל וסגל הפיקוד בביצוע התוכנית בשנותיה הראשונות הייתה גבוהה. ניתן לראות זאת באמצעות הנושאים שנידונו בישיבות סגל הפיקוד וסגל המטה ומהאופן שההחלטות שהתקבלו התגבשו לכדי נהלים ופקודות קבע.  מהמעורבות האישית היה מעבר לקבלת דיווחים, בעיקר באשר לאוכלוסיות יעד ייחודיות או בעייתיות. מעורבותו האישית של המפכ"ל באה לידי ביטוי גם בטיפול בבעיות אישיות. בספטמבר 1975 התלונן אחד הניצבים, בעצמו מגויס הגר"ש כי הגיעו לאוזניו דברי 'לשון הרע' בקשר אליו אישית, בכל הקשור להתנהגותו במסגרת השירות. לטענתו יתכן שזה נובע מדברי להג של נהגים אך יתכן שהדברים מודלפים מדרגים אחרים, רמז אולי למי מחברי סגל הפיקוד. המפכ"ל השיב באריכות ועיקרי תשובתו היו שעם ההחלטה על הגר"ש נפרצה גדר ההסתגרות המשפחתית, אך מאידך יש לשמור על חזית אחידה של דרג הפיקוד (ישיבת ראשי אגפים 11/75).

מנובמבר 1974 ניתן להבחין בהאצלה מסוימת של מעורבות המפכ"ל בגיוס אוכלוסיות היעד. המפכ"ל הורה לסגל הפיקוד ליידע את מחלקת כוח האדם בכל מקרה של מו"מ עם מגויס (פרוטוקול ישיבת סגל המטה 19/74). המעורבות הואצלה באופן כללי לראש מינהל כוח אדם ולראש אגף החקירות, בעניין מועמדים בכירים בתחום החקירות (פרוטוקול ישיבת סגל המטה 7/75). המעורבות מוסדה בסופו של דבר בנוהל שהתפרסם בהודעת כ"א 88/79 שפירט את הקריטריונים לקביעת דרגת גיוס. המיסוד הסופי הינו פקודת הקבע 07.05.12 המסדירה את הגיוס, ההכשרה והקידום של קצינים במשטרת ישראל, הנוהג עד היום.

לסיכום ניתן לומר כי על אף שהמשטרה נמצאה בלתי ערוכה ומאורגנת לקליטת הגר"ש, ועל אף התקלות הרבות, בסופו של דבר התגברה על המכשולים הרבים ביניהם פסיכולוגיים, ארגוניים ואחרים, התעשתה במהירות והגיבה להתפתחויות המואצות באופן בריא, ענייני ובתושיה רבה במקום שנדרש, ופתרה את מרבית הבעיות תוך כדי העשיה.

סיכום ומסקנות

במדעי הרוח, ובעיקר בהיסטוריה, קיימת שאלה נצחית בקשר למנהיגים ודמויות מפתח - האם הם שמשפיעים על תקופתם או התקופה משפיעה עליהם, יוצרת ומעצבת אותם ?

בתולדותיה של משטרת ישראל, נדמה, ישנה תשובה חד-משמעית למדי. איש אינו יכול להטיל ספק בכך כי המפכ"ל החמישי, שאול רוזוליו השאיר את חותמו ושינה את פניה של משטרת ישראל ללא הכר.  מאחר ומטרות הארגון  - קרי מטרות המשטרה קבועות ומוכרות ואין לקברניט אפשרות לשנותן, עליו לשאוף להשיגן ביעילות המירבית. נראה שרוזוליו זיהה את גורמי הפער בין ההשגה היעילה של המטרות החרותות בחוק, לבין המציאות הקיימת.

רוזוליו פעל אינטואיטיבית. הוא לא השכיל להפעיל את מטהו בדיונים ובניתוחים של יתרונות וחסרונות, השלכות לטווח ארוך ולטווח קצר, בעבודת מטה מייגעת. נראה שהוא הבין את המשמעות ההיסטורית של תוכניתו, פעל בסגנון אוטוקרטי ונטל את מלוא האחריות, לתהילה או לכשלון, על כתפיו. בראייה רטרו- ספקטיבית, הערכת המצב שלו, שבבסיסה הקונספציה להפוך את המשטרה לארגון מקצועי ומרכזי בחברה הישראלית שאי אפשר להתווכח איתו, התגלתה כנכונה ביותר והיא בחזקת נבואה שהתגשמה. האמצעי שבאמצעותו ביקש להשפיע ולהשיג את המטרה היה איכות כוח האדם והשבחתו.

בחירת אוכלוסיות היעד הייתה טבעית ופרגמטית, נראה שהפניה אל משוחררי צה"ל ואל קציני צבא הייתה נכונה והוכיחה את עצמה. מקורות נוספים לאוכלוסיות יעד צוינו על ידי המפכ"ל, כגון משרדי ממשלה, אולם בולטת בהעדרה הפנייה לאוניברסיטאות. איננו רואים ניסיון לפנות לבוגרי מקצועות כמו קרימינולוגיה, סוציולוגיה, עבודה סוציאלית וכדומה. במהלך ביצוע התוכנית ניתן לזהות מספר תקלות:

  • לא הייתה היערכות להתחלת הבצוע, לא בנהלים, לא בהגדרת תפקידים ולא במישור הלוגיסטי. במהלך הביצוע נוצרו עיוותים ולמעשה דרגתו של כל מועמד נקבעה על פי כושר המיקוח שלו, לפחות בראשית התהליך.
  • לא נקבעו קריטריונים אחידים וברורים ולא הוגדרו קונקרטית התפקידים אותם יש לאייש ואלו הכישורים הדרושים, או יש לדרוש, למילויים.
  • ההתפתחות וההתרחבות המואצות הביאו לכך שהמשטרה נאלצה לרוץ אחרי האירועים ולחפש מענה למצבים החדשים שנוצרו, במקום לנתח את הצרכים, להגדיר את היעדים וליזום את העשייה הנדרשת.
  • הגורם הפסיכולוגי-קולקטיבי של צמרת המשטרה השפיע על המהלכים באופן לא מבוטל. קציני המשטרה בעלי דימוי עצמי נמוך מצאו את עצמם קולטים מגויסים חדשים - קציני צבא בכירים, עורכי דין, רואי חשבון ובעלי מקצוע יוקרתיים אחרים. ההתרשמות מהדמויות האטרקטיביות והמועמדים בעלי האיכויות היתה רבה והשפיעה על קבלת ההחלטות של מפקדים רבים.

המעורבות העמוקה של המפכ"ל וצמרת המשטרה היתה משמעותית. הדיווחים לפיקוד הבכיר ביותר על גיוסים בודדים והנחיותיו של המפכ"ל, שימשו מנגנון בקרה והערכה לביצוע התוכנית ולתיקון סטיות ועיוותים. איתור אותה נקודת ההשפעה של התוכנית על המערכת היא סוגיה סבוכה. מגמת המדיניות היתה השבחה, העלאת רמה ויצירת סטנדרטים גבוהים, כדי לעמוד בהתמודדות עם המערכות המשיקות ועם אתגרים חיצוניים ההולכים ונעשים קשים להשגה יותר ויותר. המפתח ליישום המגמות הללו הוא תדמיתו של הארגון בעייני הציבור בכלל ובעייני המערכות האחרות בפרט, לצד הדימוי העצמי הקולקטיבי של המשרתים בו. קשה לאתר את הנקודה המדויקת שבה חלו השינויים בתדמית ובדימוי האישי, אך ברור שהדבר נעשה בתהליך שהינו רצוף עליות וירידות, עד שהפך למציאות וכראיה לכך יכולים לשמש המפכ"לים האחרונים רפי פלד, יעקב טרנר, אסף חפץ, המפכ"ל הנוכחי וסגל הפיקוד הבכיר, המורכב רובו ככולו ממגוייסי הגר"ש של שנות ה- 70.

באשר לעתיד, אולי לא ירחק היום בו רף הכניסה למשטרה תהא השכלה אקדמית לפחות, כפי שזה נהוג במשטרות מערביות אחדות, ודימוי המשטרה בעייני הציבור ובעייני עצמה תהא בהתאם, ו"השוטר אזולאי" ישאר רק סרט…

הערות

(1)  הדו"ח הופק על פי השאילתות הבאות:

כל קציני משטרת ישראל מדרגת פקד - רב ניצב משרתים במשטרה ביום 31.3.1973, כולל קצינים מלפני קום המדינה.

מחשב המשטרה פלט התפלגות שנות לימוד של 541 קצינים בלבד כאשר על פי הדו"ח השנתי 1973 שירתו באותה שנה 1090 קצינים, וזו איננה הביעה היחידה. בפלט מופיעים 498 פקדים שמתוכם 324 הינם בעלי השכלה של 12 שנות לימוד, כשעל פי הדו"ח היו רק 250 פקדים בלבד. לדברי אנשי המחשב, השכלה תיכונית חלקית וקורסים שונים בדרגת פקד הוכרו כ- 12 שנות לימוד וזיכו בשכר הגבוה ביותר ולכן קצינים רבים הושמו בתקן הזה משיקולי שכר. באשר למחצית הקצינים שאיננה מופיעה בפלט, אנשי המחשב מציעים את ההסבר כי תיקי כוח אדם של המשרתים, הכוללים את נתוני שנות הלימוד, הוסבו למחשב בראשית שנות ה- 80. למחשב הוזנו נתונים מוכחים בלבד כגון הצגת תעודות. כאמור בפרק "רקע  היסטורי", מגויסים רבים של 1948-49 וגם של שנות ה- 50, בעיקר מקרב העולים, לא יכלו להציג תעודות ולכן פרטי השכלתם לא הוזנו למחשב.

(2) המונח "משטרה דו-תכליתית" הוטבע על ידי פיקוד המשטרה והוא מתאר את המצב החדש בפניו ניצבת משטרת ישראל. בדו"ח השנתי 1974, עמ' 7, המונח כבר רשמי, ממוסד, מוכר ומבטא היטב את התארגנותה של המשטרה אחרי החלטת הממשלה.

(3) לגר"ש היו מתנגדים רבים לאורך כל מהלכיה וצורותיה בקרב השוטרים והקצינים              הותיקים. עיקר הויכוח התנהל מעל דפי עיתון המשטרה דאז "מהמתרחש בעולם המשטרה".

(4) מתוך קביעה מקדמית, שביצוע תוכנית הגר"ש ייבחן בתקופת השיא - לאחר החלטת  הממשלה להטיל את האחריות לביטחון הפנים על המשטרה - נסרקו כל הפרוטוקולים של ישיבות סגל הפיקוד, סגל המטה וראשי האגפים, כל ניירות המטה של אגף כוח אדם (מחלקת כוח אדם תחילה ומינהל מאוחר יותר), בשנים 1974-75 ומתוכם נאספו המסמכים ששימשו בסיס לניתוח.

(5) יעקב קדמי, כיום שופט עליון, שימש אז פרקליט מחוז תל-אביב. בראיון עימו מספר רוזוליו כיצד החליט לגייסו. לדבריו, יצר פרמטרים מה צריכים להיות הכישורים של האיש שצריך להיות בתפקיד, התייעץ עם עוזריו לפי השיטה שבה  הניחו כי צריך להקים משטרה בארץ דמיונית, ואז נבדקו הכישורים הנדרשים של ראש אגף החקירות באותה משטרה. כך קבע את הכישורים ולפי זה מצא את האיש.

מקורות

  • איתן א., 4/74 השתלמות בתפקידי משטרה אנשי מטא"ר, משטרת ישראל, המטה הארצי/אגף המנהלה, הודעות מדור שירותי המטה, ת"א/יפו, 17.3.74, ללא סימוכין.
  • אלירם י. (עורך), "הדו"ח השנתי 1948", מקורות נבחרים בהתפתחות מ"י בשנים 1948-58 - חומר רקע לנבחן במורשת משטרת ישראל, משטרת ישראל, אכ"א/היסטוריה, ירושלים, 1988, עמ' 1 - 28.
  •  אלירם י. (עורך), "הדו"ח השנתי תש"ט-תש"י", מקורות נבחרים בהתפתחות מ"י בשנים 1948-58 - חומר רקע לנבחן במורשת משטרת ישראל, משטרת ישראל, אכ"א/היסטוריה, ירושלים, 1988, עמ' 29 – 55.
  • אלירם י. (עורך), התפתחות השיטור העברי ומשטרת ישראל, משטרת ישראל, אכ"א/היסטוריה, ירושלים, 1988.
  • אלירם י. (עורך), "1913 – 1958 – התמחות והתמקצעות", התפתחות השיטור העברי ומשטרת ישראל, משטרת ישראל, אכ"א/היסטוריה, ירושלים, 1988, עמ' 83 – 85.
  • בטחון פנים חוברת יסוד, משטרת ישראל, אגף כח אדם, המכללה לקציני משטרה, נעורים, 1981.
  • בליימן פ., הקידום במשטרת ישראל תזכיר מטה, מטא"ר/מכ"א, ירושלים, 28.10.74,
  • סימוכין רא / 01 – 111167.
  • דו"ח שנתי של משטרת ישראל, דו"ח העשור - 1957, משטרת ישראל, המטה הארצי, ירושלים, 1958.
  • דו"ח שנתי של משטרת ישראל - 1972, משטרת ישראל, המטה הארצי, ירושלים, 1973.
  • דו"ח שנתי של משטרת ישראל - 1974, משטרת ישראל, המטה הארצי, ירושלים, 1975.
  • דין וחשבון 25 של נציבות שירות המדינה - 1974, משטרת ישראל, המטה הארצי, ירושלים, 1975.
  • האנציקלופדיה העברית כרך שישי, החברה להוצאת אנציקלופדיות, תשי"ז.
  • וייס, א. פרוייקט בקורס פיקוד ומטה מחזור ל"ה, משטרת ישראל, המכללה לקצינים בכירים, נעורים, 1989.
  • ישיבת ראשי אגפים 6/75 13.7.75, משטרת ישראל, ללא סימוכין.
  • ישיבת ראשי אגפים 10/75 30.8.75, משטרת ישראל, ללא סימוכין.
  • ישיבת ראשי אגפים 11/75 21.9.75, משטרת ישראל, ללא סימוכין.
  • ישיבת ראשי אגפים 12/75 28.9.75, משטרת ישראל, ללא סימוכין.
  • "מהמתרחש בעולם המשטרה", משטרת ישראל, פרסום אגף הארגון, מחלקת ההדרכה, המטה הארצי, ירושלים, מס' 252, מרץ 1974, עמ' 1.
  • משא"ז/מטא"ר, המשמר האזרחי - מקראה, משטרת ישראל, המכללה לקצינים בכירים, נעורים, 1989.
  • "עשר שנים" (דבר המערכת), רבעון משטרת ישראל, מספר 7-8, אגף הארגון, מח' ההדרכה, אפריל 1958, עמ' 129 - 130.
  • עמית מ., קצין אמון גוף ראשי במה"ד, משטרת ישראל, המטה הארצי/אגף המבצעים מחלקת הדרכה, 12.11.75, סימוכין הס / 01 – 109322.
  • פקודת הקבע (פה"ק) 07.05.12, משטרת ישראל.
  • פרוטוקול ישיבת סגל המטה 7/74 3.4.74, משטרת ישראל, המטה הארצי לשכת המפקח הכללי, ירושלים, 5.4.74, סימוכין רא / 0202 – 49949.
  • פרוטוקול ישיבת סגל המטה 14/74 17.7.74, משטרת ישראל, המטה הארצי לשכת המפקח הכללי, ירושלים, 23.7.74, סימוכין רא / 0102 – 72219.
  • פרוטוקול ישיבת סגל המטה 16/74 4.9.74, משטרת ישראל, המטה הארצי לשכת המפקח הכללי, ירושלים, 8.9.74, סימוכין רא / 0202 – 95061.
  • פרוטוקול ישיבת סגל המטה 17/74 9.10.74, משטרת ישראל, המטה הארצי לשכת המפקח הכללי, ירושלים, 12.10.74, סימוכין רא / 0202 – 107607.
  • פרוטוקול ישיבת סגל המטה 18/74 23.10.74, משטרת ישראל, המטה הארצי לשכת המפקח הכללי, ירושלים, 27.10.74, סימוכין רא / 0202 – 107616.
  • פרוטוקול ישיבת סגל המטה 19/74 6.11.74, משטרת ישראל, המטה הארצי לשכת המפקח הכללי, ירושלים, 8.11.74, סימוכין רא / 0202 – 117673.
  • פרוטוקול ישיבת סגל המטה 20/74 4.12.74, משטרת ישראל, המטה הארצי לשכת המפקח הכללי, ירושלים, 6.12.74, סימוכין רא / 0202 – 117686.
  • פרוטוקול ישיבת סגל המטה 6/75 4.6.75, משטרת ישראל, המטה הארצי לשכת המפקח הכללי, ירושלים, 8..6.75, סימוכין רא / 0202 – 4400.
  • פרוטוקול ישיבת סגל המטה 7/75 18.6.75, משטרת ישראל, המטה הארצי לשכת המפקח הכללי, ירושלים, 22.6.75, סימוכין רא / 0202 – 56861.
  • פרוטוקול ישיבת סגל הפקוד 12/74 28.8.74, משטרת ישראל, המטה הארצי לשכת המפקח הכללי, ירושלים, 2.9.74, סימוכין רא / 0202 – 95059.
  • פרוטוקול ישיבת סגל הפקוד 13/74 16.10.74, משטרת ישראל, המטה הארצי לשכת המפקח הכללי, ירושלים, 21.10.74, סימוכין רא / 0202 – 107614.
  • פרוטוקול ישיבת סגל הפקוד 15/74 13.11.74, משטרת ישראל, המטה הארצי לשכת המפקח הכללי, ירושלים, 15.11.74, סימוכין רא / 0202 – 117677.
  • פרוטוקול ישיבת סגל הפקוד 16/74 17.11.74, משטרת ישראל, המטה הארצי לשכת המפקח הכללי, ירושלים, 21.11.74, סימוכין רא / 0202 – 117679.
  • פרוטוקול ישיבת סגל הפקוד 18/74 25.12.74, משטרת ישראל, המטה הארצי לשכת המפקח הכללי, ירושלים, 29.12.74, סימוכין רא / 0202 – 131160.
  • פרוטוקול ישיבת סגל הפקוד 3/75 29.1.75, משטרת ישראל, המטה הארצי לשכת המפקח הכללי, ירושלים, 3.2.75, סימוכין רא / 0202 – 4327.
  • פרוטוקול ישיבת סגל הפקוד 4/75 2.3.75, משטרת ישראל, המטה הארצי לשכת המפקח הכללי, ירושלים, 4.3.75, סימוכין רא / 0202 – 4355.
  • פרוטוקול ישיבת סגל הפקוד 5/75 3.4.75, משטרת ישראל, המטה הארצי לשכת המפקח הכללי, ירושלים, 6.4.75, סימוכין רא / 0202 – 4374.
  • פרוטוקול ישיבת סגל הפקוד 6/75 23.4.75, משטרת ישראל, המטה הארצי לשכת המפקח הכללי, ירושלים, 25.4.75, סימוכין רא / 0202 – 4382.
  • פרוטוקול ישיבת סגל הפקוד 14/75 17.9.75, משטרת ישראל, המטה הארצי לשכת המפקח הכללי, ירושלים, 22.9.75, סימוכין רא / 0202 – 91842.
  • רוזנפלד י., קריטריונים לקביעת דרגת גיוס הודעה מס' 88/79, משטרת ישראל, הודעות מינהל כח אדם, 25.10.79.
  • שבנק א., קידום קצינים, משטרת ישראל, מטא"ר/מנכ"א, 14.7.75, ללא סימוכין.
  • שבנק א., קליטת אנשים מחוץ למשטרה, משטרת ישראל, מטא"ר/מכ"א, 20.4.75,
  • סימוכין רא / 01 – 504.
  • ששון מ. (עורך), השוטר העברי מתקופת התנ"ך עד הקמת משטרת ישראל, משטרת ישראל, אכ"א/היסטוריה, ירושלים, 1988.
  • ששון מ. (עורך), "המשטרה הרגילה והשוטרים היהודים", השוטר העברי מתקופת התנ"ך עד הקמת משטרת ישראל, משטרת ישראל, אכ"א/היסטוריה, ירושלים, 1988, עמ' 122 - 180.

[לחזור לכתב העת משטרה וחברה לחץ כאן]

[להורדת המאמר כאן:  גבריאל נובל - הגיוס הרב שכבתי]