פרק ד': הרפורמה הפרופסיונלית במשטרות ארצות-הברית, 1980-1930

ועדת וויקרשאם

[לתוכן העניינים של הספר: מבוא ללימודי משטרה ושיטור, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על תורות הפעלה במשטרה (דוקטרינה), לחצו כאן]

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

האסטרטגיה המשטרתית של 'אפס סובלנות' (Zero Tolerance) מזוהה בטעות עם שיטות השיטור החביבות של השיטור הקהילתי, נוסח "חלונות שבורים"היא אמנם נובעת מפרשנות של השיטות הללו; אבל, היא ממש לא.

בשיעור הקודם סקרנו את התפתחות המשטרות בארצות-הברית עד שנת 1930 לערך, ואת השפעות הרפורמה הפרוגרסיבית בשירות הציבורי על המשטרה. את התקופה שבין 1930 ו - 1980 לערך, נהוג במדעי המשטרה לכנות כתקופת הרפורמה הפרופסיונלית במשטרות בארצות-הברית. אחד ההבדלים הבולטים שבין שתי תנועות הרפורמה - הפרוגרסיבית והפרופסיונלית נבע מכך, שהפרוגרסיבים ידעו, שהמצב אינו יכול להמשך ומחייב שינוי, אולם לא עסקו במשטרה לבדה, אלא בשירות הציבורי כולו, ולא ידעו לאיזו צורת שיטור הם חותרים. אוגוסט וולמר, מפקד משטרת ברקלי-קליפורניה, היה ה'משוגע לדבר', ש'תירגם' את עקרונותיהם לתחום המשטרה, והוא החוליה המקשרת שבין הפרוגרסיבים והפרופסיונלים. הרפורמה הפרופסיונלית הינה הרפורמה הראשונה, שנעשתה על-ידי תלמידיו של וולמר במשטרה נטו. הפרופסיונלים, להבדיל מהפרוגרסיבים, הגיעו מתוך שדרת הפיקוד הבכיר של המשטרה. לא כולם היו בעלי השכלה אך היה להם ניסיון, הן בפעילויות שיטור בשטח והן בפיקוד ובעבודת מטה. ניסיונם של הפרופסיונלים בעבודת המשטרה, בנוסף להיסמכותם על ניסיונם של הפרוגרסיבים כוונו אותם לעבר מטרה מוגדרת.

ניתן למנות שלוש סיבות עיקריות לעליית הפרופסיונליזם בתוך המשטרה:

הסיבה הראשונה היא השינויים האורבניים: ארצות-הברית האורבנית עברה שינוי חריף במבנה החברתי שלה, לקראת אמצע המאה העשרים. התעשייה עברה לייצור מוגבר של מוצרי צריכה, תוך יציאת המפעלים מתוככי הערים אל הפרברים. תנועה זו משכה אלפי פועלים על בני משפחותיהם לעזוב את מרכזי הערים ולהתרכז סביב מקורות הפרנסה. מרכזי הערים, שהתפנו מיושביהם, אוכלסו במהרה על ידי מהגרים, בעיקר היספאנים, וכן שחורים, שעברו לעיר מהאזורים הכפריים. ההגירה השלילית מהעיר הביאה לירידה חדה בהכנסות הרשות המקומית ממסים, היות ותושבי העיר החדשים היו ברובם מיעוטי יכולת, ולא רק שלא עמדו בנטל המסים אלא אף נזקקו לסיוע, אותו לא יכלה לספק קופתה המדולדלת של העיריה. המצב הביא לעליה ברמת הפשיעה על ידי מיעוטים אתניים, דבר שדרש תשומת לב מידית מצד המשטרה, תוך הענות ללחצי הפוליטיקאים, שהופעלו על-ידי בני המעמד הבינוני, המוטרדים מתופעות הפשיעה.

גורם מדרבן נוסף לרפורמה הפרופסיונלית במשטרה היה פריחת תעשיית השירותים ועליית המעמד הבינוני, שהעלה לסדר היום הציבורי את ערכיו, הכוללים את אידיאל השירות לציבור, ואת קיומה של משטרה יעילה, חסרת פניות וחסכונית. ערכים אלו היו לערכי היסוד של השיטור הפרופסיונלי.

היו גם שינויים טכנולוגיים, שהשפיעו ישירות על עבודת המשטרה: הוכנסו לעבודה ניידות סיור. אלה הופיעו, לראשונה, לפני מלחמת העולם הראשונה, ונועדה להגביר את היעילות המשטרתית. גם מכשירי קשר דו-כיווניים החלו להופיע בסוף שנות השלושים של המאה הקודמת. מכשירים אלה פתרו את בעיית קופסת הקשר, שמנעה פיקוח צמוד, ואיפשרו ניידות מהירה לאירועי פשע (אבל, חובה לציין, שפושעים תמיד יאמצו טכנולוגיות מהר יותר מן המשטרה, והפיכת הרכב לכלי עממי איפשרה גם לעבריינים נגישות מהירה לאתרי הפשע והסתלקות מהירה מהם). הטלפון נרשם כפטנט  ב - 1877. אירוע שלעצמו חסר חשיבות למשטרה, אך בשילוב עם ניידת ורדיו השלים את מערך התקשורת של הציבור עם המשטרה. 'להתקשר למשטרה' הפך להיות מושג. קריאות שירות הפכו לאמצעי מרכזי להפניית משאבים להפרות סדר, ותחומי הקריאות בטלפון החלו לנווט את תחומי העיסוק המשטרתי.

בנוסף לשלוש הסיבות הללו, היה גם זרז נוסף לעליית הפרופסיונליזם. מדובר בועדה, שמינה  הנשיא ה - 31 של ארצות-הברית דאז, הרברט הובר (Herbert Hoover), אשר כיהן בין השנים 1933-1929. עקב תביעה ציבורית לחקור תלונות רבות וקשות של אזרחים על התנהגות המשטרה ואופן תפקודה, מיסד הנשיא הובר ועדה לבחינת מערכת אכיפת החוק (The National Commission on Law Observance and Enforcement), שנקראה גם על-שם העומד בראשה, 'ועדת וויקרשאם'  (Wickersham Commission). הועדה פעלה בשנים 1929-31, והורכבה מ - 11 ועדות משנה, כל אחת בראשות מפכ"ל משטרה, שחקרה נושא אחד מאלה שהיו במנדט הוועדה. זו היתה הפעם הראשונה, שבה נבחנו כל מוסדות אכיפת החוק כמערכת אחת. עבודת הועדה הביאה לעליית המודעות לשירותי המשטרה ולדרך תפקוד המשטרה אותה עת. זו הפעם הראשונה שנותחו, בצורה שיטתית, בעיות של התנהגויות חריגות של שוטרים, אלימות משטרתית, שימוש במעצרים לא חוקיים ושימוש בעינויים פיסיים ופסיכולוגיים. כל הדברים הללו נחשפו על-ידי  הועדה ועוררו זעם ציבורי רב. הדבר יצר לחץ פוליטי רציני לשינויים במשטרה, שרק עזרו לתנועה הפרוגרסיבית ולתהליך הפרופסיונליזציה של המשטרה. מאז ועד היום, נושא ההתנהגות החריגה של שוטרים נמצא במרכז הדיון הציבורי.

הטיעון העיקרי של הפרופסיונלים היה, כי השיטור הינו בראש ובראשונה מקצוע, שיש ללמוד אותו ולשכללו לדרגה של פרופסיה, כמו מקצועות מכובדים אחרים. על מנת שנבין טיעון זה, ראוי שנקדיש מילים מספר לגבי ההבדל בין 'עיסוק' ל'פרופסיה'. דמו בנפשכם, כי המקצועות מסודרים על קו רצף, שבקצהו האחד עיסוקים פשוטים, שאינם מחייבים הכשרה כלל או הכשרה טכנית מעיקרה, כמו עובד ניקיון, למשל; ובקצהו השני מקצועות המחייבים ידע ונסיון, ודורשים הכשרה ממושכת, כמו רפואה, עריכת-דין, ראיית חשבון, הנדסה וכדומה. על-מנת לעסוק במקצועות אלה, דרושה תשתית של ידע תיאורטי, המוקנית למתלמד לאורך שנים. לאחר מכן, עליו להתלמד בידע מעשי, לפני שיקבל הרשות לעסוק במקצוע באופן עצמאי. פרופסור אסא כשר  נוהג להגדיר חמישה מרכיבים לאירגון פרופסיונלי: ידע שיטתי; מיומנות מקצועית; התקדמות מתמדת בתחומי הידע והמיומנות; הבנה של הידע והמיומנות; וקיומה של אתיקה מקצועית. מקצועות שלא יכללו בהם כל המרכיבים הללו, אלא רק חלקם, לא יהוו פרופסיה, וניתן יהיה לשבצם במקום כלשהו במעלה היררכית המקצועות, על קו הרצף שבין עיסוק פשוט ופרופסיה. בתקופת השיטור הבלתי ממוסד, עליו דיברנו בפרק הראשון, היה השיטור עיסוק פשוט, שהעוסקים בו לא הוכשרו אליו כלל. במשטרת לונדון התקדם המקצוע במעלה קו הרצף. נוספו אלמנטים של עבודה קבועה, הדרכה ממוסדת, הצטברות של ידע ונסיון וכדומה. עד היום, הידע המוקנה לשוטרים הוא טכני בעיקרו ואינו רחב ומוצק. הם אינם חייבים לעבור קורסים מתקדמים, אין עדכון והשתלמות בחידושי המקצוע. רמת ההדרכה טכנית בעיקרה. כלומר - ניתן למקם את המשטרה במרכז הסקאלה, בין מקצועות המחייבים מקצוענות לבין מקצועות טכניים פשוטים. זאת למרות נטייה של שוטרים ומפקדיהם לראות במשטרה מקצוע פרופסיונלי.

הפרופסיונלים רצו לקדם את המשטרה עוד למעלה, לכיוון של פרופסיה. כלומר, לגבש ידע שיטתי ומיומנות מקצועית, לקדם אותם כל העת ולמסד אתיקה מקצועית. פעולות בכיוון זה נעשו, כזכור, כבר על-ידי אבי הפרופסיונליזם, אוגוסט וולמר, בברקלי-קליפורניה. וולמר מיסד, לראשונה, קשר עם האקדמיה, הקים, כבר   ב - 1916, את בית-הספר הראשון לקרימינולוגיה באוניברסיטת קליפורניה (University of California), בברקלי, והיה תומך נלהב בהשכלה אקדמית ייעודית לאנשי משטרה, הקים את בית-הספר הראשון בעולם לשוטרים ב - 1907, מיסד מעין קוד אתי, הכניס טכנולוגיות לשימוש המשטרה, יצר יחידות מתמחות בתוכה ועוד.

אנחנו מכירים מקצועות רבים שעשו את תהליך המעבר מעיסוק לפרופסיה. ביניהם, למשל, תחום העבודה הסוציאלית, שהינו מקצוע צעיר מן המשטרה, ושהשכיל לעקוף אותה ולהתבסס, הן באקדמיה והן בפרקטיקה הציבורית ואף הפרטית, כאחת הפרופסיות הצעירות.

המודל "הפרופסיונלי" כלל שבעה מרכיבים עיקריים, שאת רובם המכריע פגשנו כבר ברפורמה הפרוגרסיבית:

•        ידע שיטתי ומיומנות שיטתית - הפרופסיונלים ניסו להרים את רמת המקצוענות של המקצוע ולהעלות את רמת האוטונומיה המקצועית, על ידי הקניית ידע תיאורטי ומהותי לשוטרים, מיסוד מוסדות הדרכה ומיסוד תחומי לימוד רלוונטיים באוניברסיטאות.

•        צמצום הקשר פוליטיקה - משטרה, שורש הרע וגורם מפתח בהסתאבות המשטרות האמריקניות. לצורך כך, חיפשו מפקדים מוכשרים, בעלי כושר פיקוד ומנהיגות,  בעלי ניסיון בפיקוד ובניהול, ועל-מנת לשחרר אותם מהתלות בפוליטיקאים, הבטיחו להם משך זמן מינימאלי בתפקיד, בניגוד לתחלופה הרבה, שהייתה נהוגה עד אז, בתפקידי הפיקוד במשטרה.

•        שיפור יכולת הפיקוד והשליטה - נעשה מאמץ לתת למפקדים שליטה טובה יותר על המערך המשטרתי, על-ידי פיתוח מערכת שליטה ודיווח מרכזית, באופן שכל דיווח מהשטח יגיע לפיקוד מיד. כן פעלו לסגור תחנות מיותרות ולצמצם את כוח האדם הבירוקרטי.

•        העלאת רמת כוח-האדם - נקבעו כישורים מינימאליים לכל מגויס ומוסדו בחינות מיון למגויסים חדשים. ניתן דגש להכשרה ולהדרכה.

•        יצירת התמחות נושאית - עד לרפורמה פעלו יחידות סיור ובלשים (Detectives) בלבד. וולמר החל את יצירת האבחנה בין חקירות (כולל חקירות מוסר, נוער, עבירות מין ורצח), בילוש ומודיעין. הוא גם החל בהכנסת הנשים הראשונות למשטרה האמריקאית, בתפקידי חוקרות נוער ומין. החלה להיווצר גם בירוקרטיה במשטרה, בעוד שקודם היא הייתה בנויה באופן פשוט יותר. בעשור הראשון של המאה ה - 20, הוקמו, בצד המשטרות העירוניות, גם המשטרות של המדינות (ה - State Police) והמשטרה הפדרלית, היא    ה - .F.B.I.

•        הכנסת האקדמיה והמחקר לתחום המשטרה - מאז מיסד אוגוסט וולמר ב - 1916, את בית-הספר הראשון לקרימינולוגיה באוניברסיטת קליפורניה, חלה התפתחות עצומה בתחום זה בארצות-הברית. ב - 1929 הציעה  האוניברסיטה של דרום קליפורניה (University of Southern California) תואר מתקדם במנהל ציבורי, עם התמחות באכיפת חוק. ב - 1935 מיסדה אוניברסיטת מישיגן (Michigan State University) תואר במינהל משטרתי (Police Administration). תכניות נוספות ללימודי משטרה החלו לפרוח. שנות הששים בארצות-הברית נתנו דחיפה משמעותית למאבק ללימודי משטרה עבור השוטרים. במהלך שנים אלה, ארגונים חשובים כמו "האיגוד הבינלאומי של מפקדי משטרה" ("The International Association of Chiefs of Police") ו"האיגוד הבינלאומי למרצים בתחום המשטרה" ("The International Association of Police Professors", הקרויה עתה ה - "The Academy of Criminal Justice Siences") החלו לפרסם הצהרות פומביות בתמיכה בהשכלה גבוהה ישימה לאנשי אכיפת החוק. מאבק זה ממשיך, בהתמדה עד ימינו אלה. תומכי התהליך טוענים, שהוא לא יושלם, עד שכל שוטר בארצות-הברית יהיה בוגר קולג' בלימודי אכיפת חוק .

•        החדרת אידיאל השירות למען הציבור - החדרת האידיאל של שירות הציבור יצר שינוי בתדמית המשטרה כלפי חוץ ובדימויה הפנימי. השוטר אינו רק עובד במשטרה, אלא מתנדב ומשרת ציבור, הפועל למענו. מטבע הדברים, רעיון כזה חייב היה להיות מגובה במעשים (דבר שאינו מתבצע, עד היום, במשטרות רבות).

מה ניתן ללמוד ממודל הרפורמה הפרופסיונלית?

בין השנים 1960-1920 התפשטה הרפורמה הפרופסיונלית ברחבי העולם המערבי, ויושמה במשטרות רבות, בדרך-כלל בהצלחה. היא תרמה רבות לשינוי פני המשטרה ולשיפורה, וכל האלמנטים שהוזכרו כחידוש ברפורמה הזו תופסים עד ימינו אלה. ניתן להכליל ולקבוע, כי משטרות, שאימצו את המודל, השתפרו מבחינת היעילות ולהיפך. משטרות שלא אימצו אותו נשארו מושחתות ולא מתקדמות, עם יחסים מעורערים במיוחד עם הקהילה.

הרפורמה הפרופסיונלית, ברצונה להפוך את המשטרה למקצועית, גרמה להסטת תפקידיה של המשטרה, מגוף מגיב, שעיקר תפקידו הוא מניעת פשיעה, למעין סוכנות למלחמה בפשיעה. החלה להתבסס במשטרה התפיסה הגורסת, כי המשטרה היא מעין צבא, המגן על החברה מפני האויב מבפנים . המשטרה נתפסה כצבא הלוחם נגד האויב הפנימי - הפשע, וגם בנתה את עצמה על-פי דימוי זה: בירוקרטיות וארגון צבאי, היררכיה, מדים, משמעת, נשק וכדומה. השוטר החל לראות את עצמו, מעתה, כחיל, שתפקידו ללחום בפשיעה. להוות את הקו הדק הכחול בין תוהו-ובוהו לבין חברה מתוקנת . תפיסה זו עתידה עוד לגרום לבעיות לא פשוטות בהמשך הדרך, ועוד נרבה לעסוק בה בקורס זה.

אנו מרבים לדבר על רפורמות, מעשי ידי אדם. אולם, כדאי לשים לב, שאת המהפכות המשמעותיות ביותר בתחום השיטור, עד היום, יצרה דווקא ההתפתחות הטכנולוגית העצומה במאה העשרים. הרכב, הטלפון והאלחוט הדו-סטרי הפכו לכלים אלמנטאריים בתפקוד המשטרה, ושינו את תפקידיה ודרכי עבודתה מן הקצה אל הקצה. משיטור רגלי, מונע, שתפקידיו קהילתיים, רחבים ובלתי ממוקדים, הפך השיטור לתגובתי, המונע על-ידי פניות טלפוניות של אזרחים, המטופלות על-ידי ניידות, המקבלות את משימותיהן בקשר ומדווחות על הטיפול למטה. החשוב מכל היה, שציפיות הציבור מהמשטרה עלו, והשתרש הנוהג, שלא היה קיים קודם לכן, לפנות למשטרה. התפתחות הקשר והרכב איפשרו למפקדי המשטרה להעמיק את הפיקוח על הסיור, ולקיים שליטה הדוקה בהרבה על כוחותיהם. ניתן היה להגיב מהר לפניות הציבור, ובכך להעמיק את הקשר של המשטרה עם האזרח.

הרפורמה הפרופסיונלית יצרה גם בעיות חדשות, לא מעטות:

הדרישה הפרופסיונלית למשטרה חסכונית ויעילה, העושה שימוש בחידושי הטכנולוגיה, סימנה את סופו של הסייר הרגלי הפועל באזור קבוע ומצומצם, תוך אינטראקציה מתמדת עם הקהילה. הכנסת הסיור הממונע והקשר האלחוטי לשירות המשטרה אפשרו להגביר את יעילות הטיפול ואת מהירות התגובה לאירועים, תוך חסכון ניכר בהוצאות, עקב ביטול תקני כוח אדם רבים. כעת, ניתן היה 'לכסות' את העיר ביעילות על-ידי מספר מועט של ניידות במקום על-ידי מאות סיירים רגליים בודדים. שינוי זה בא, כמובן, על חשבון הקשר של השוטר עם הקהילה, אך הדבר תאם במדויק את ערכי הפרופסיונליזם: תפקיד השוטר הוא להלחם בפשיעה ולא לעסוק בביקורי קשישים ובעבודה קהילתית אחרת. ככל שיפחת המגע בין השוטר לציבור יוקל על הפיקוד לפקח על השוטר ולשמור על ניקיון כפיו. כך המשיכה התנועה הפרופסיונלית, את מגמת הניכור בין המשטרה לקהילה, שהחלה עוד בשלהי תקופת הרפורמות של התנועה הפרוגרסיבית, על-ידי הרחקת השוטר מהמגע היומיומי הצמוד עם האוכלוסייה, ותוך הפיכתו למכונה משומנת ויעילה.

יתר על כן, העלאת רף הגיוס ופניית המגייסים לבוגרי המכללות, יחד עם ביטול תקנה, המחייבת שוטרים להתגורר בעיר בה הם משרתים, פגעה קשות בסיכוייהם של השחורים וההיספאנים לפתח קריירה משטרתית. בשנות ה - 50 היה שעור השחורים בין בוגרי המכללות בטל בששים לעומת שעורם באוכלוסיית הערים הגדולות, ואם נוסיף לכך את העובדה, ששוטרים לבנים, עוזבי העיר, הורשו לשמור על מקומות עבודתם, תצטייר לפנינו משטרה בעלת רוב לבן מוחלט. משטרה זו אמורה הייתה לפעול בקרב אוכלוסיית מיעוטים הולכת וגדלה. נשאלת השאלה, האם שוטרים לבנים, שאינם רואים עצמם חלק מהקהילה, לא מזדהים עם צרכיה, ולעתים, אף בזים לחבריה, יכולים לטפל ביעילות בבעיותיה. שאלה זו מתעצמת על רקע מה שכבר הזכרנו בהרצאות קודמות, לגבי מה שנקרא בספרות המקצועית: "האישיות המקצועית" של השוטר , הכוללת גזענות וחשדנות מוגברת כלפי הציבור בכלל וכלפי בני המיעוטים האתניים בפרט.

יש לציין, כי המצב החדש הוליד גם בעיות חדשות, כמו הבעיה של האתיקה המשטרתית למשל. מה צריכים להיות כללי ההתנהגות של 'עשה' ו'אל תעשה'? עלתה לסדר היום גם דילמה קשה של מתי להשתמש בכוח, מתי להימנע מכך, ואיך מתמודדים עם אלימות משטרתית. סוגיה נוספת היא סוגיית המנהיגות במשטרה. מיהו המפקד המשטרתי הטוב? האם הוא גם מנהיג בקהילה ולא רק מפקד מעין צבאי? צצו ועלו סוגיות נוספות, שיעסיקו הרבה את מדעי המשטרה, כמו: סוגיית הפיקוח הציבורי האפקטיבי על המשטרה, וסוגיית רתימת הקהילה לסייע למאמץ המשטרתי.

הרפורמה הפרופסיונלית דחפה את המשטרה לפתח מנגנון בירוקרטי, בעוד שקודם הייתה "רזה" יותר. התבססות הבירוקרטיה במנגנון המשטרתי העמיקה תהליכים של שמרנות, ניירת אינסופית וכמות בלתי נשלטת של נהלים, העמיקה את ההתמחות, והדבר יצר קשיים של שיתוף פעולה בין המרכיבים השונים של המשטרה. עד היום, הקשרים בין מרכיביה השונים של תחנת משטרה אינם פשוטים. גם במשטרת-ישראל, לעתים, קל יותר למסד שיתוף פעולה אפקטיבי בין הסיור למערכת הפיקוח העירונית, מאשר בין הסיור לחקירות או למודיעין.

הבירוקרטיה וההתמחות גם הביאו לריחוק גדל והולך בין המשטרה והאזרחים. המשטרה החלה לעסוק בעיקר בעצמה. ניידות הסיור הוציאו את השוטר מן הרחוב, וחיסלו את המגע הבלתי אמצעי שלו עם התושבים שומרי החוק. דרישות הקהילה נשכחו, והמשטרה הפכה למבודדת. מצב זה שם ללעג את הערך הפרופסיונלי של החדרת אידיאל השירות למען הציבור. מטבע הדברים, יש לרעיונות כגון אלה  משמעות רק אם הם מגובים במעשים. אבל, המעשים והתהליכים היו הפוכים לגישה השירותית.

הדבר הוביל למשברים קשים עם הקהילה, שהגיעו לשיאם בשנות הששים, במהלך ההפגנות הקשות נגד מעורבות ארצות-הברית במלחמת וייטנאם. השוטרים נדהמו לגלות שהם הפכו שנואים. הם כונו בביטויים קשים (הכינוי 'Pig' חזיר, השתרש ככינוי גנאי לשוטר עד ימינו אלה, והוא פרי ההפגנות של אותם ימים), הם הפכו קרבן ליריקות, לחרפות ולאלימות, והם אף הגיבו בחריפות, ירו והרגו מפגינים. כך הגיע לשיאו משבר האמון החריף בין המשטרה לקהילה, שהינו, בין היתר, תוצר הצד האחר של רפורמות התנועה הפרופסיונלית.

[לתוכן העניינים של הספר: מבוא ללימודי משטרה ושיטור, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על תורות הפעלה במשטרה (דוקטרינה), לחצו כאן]

מקורות לפרק הרביעי

  • א Johnson D. R (1985), The Triumph of Reform, In: Clinton W, Policing Society, pp. 65- 74.
  • ב   על 'ועדת וויקרשאם' ראה באינטרנט ב: http://www.nara.gov/guide/rg010.html.
  • ג   כשר, אסא, (1999), מה זה להיות מקצועי? שעור מס' 1 במסגרת הקורס: דמוקרטיה, ערכים ובטחון לאומי, המכללה לבטחון לאומי, מחזור כ"ז, 12/10/99 (בכתובים בידי המחבר).
  • ד    Palmiotto Michael J. (1999), Should a College Degree Be Required for Today’s Law Enforcement Officer? In: Sewell James D. (ed.), Controversial Issues In Policing, Allyn and Bacon, U.S.A.
  • הMore H.W. (1992), Special Topics In Policing, Cincinnati, Anderson Publishing.
  • ו   ד"ר אראלה שדמי אצל: דבורי בלהה (1994), השוטר הוא חברו הטוב ביותר של האדם, דבר, 21.11.94.
  • ז Skolnick Jerome H. (1980), A Sketch of the Policeman's Working Personality. In: George F. Cole (ed.), Criminal Justice: Low and Politics, North Scitaute Mass: Durbury, , pp. 118-137.

6 thoughts on “פרק ד': הרפורמה הפרופסיונלית במשטרות ארצות-הברית, 1980-1930

  1. Pingback: הכל על תורות הפעלה במשטרה (דוקטרינה) - ייצור ידע

  2. Pingback: אבי ברוכמן: אחריותיות משטרתית (Police Accountability) - ייצור ידע

  3. Pingback: נושא לימוד: תורת ההפעלה במשטרות המערב ובישראל - ייצור ידע

  4. Pingback: המהפכה המדעית בשיטור ואנחנו - ייצור ידע

  5. Pingback: רפורמות חשובות בשיטור - ייצור ידע

  6. Pingback: אבי ברוכמן: אחריותיות משטרתית (Police Accountability) - האתגר של המפכ"ל הנכנס - ייצור ידע

Comments are closed.