נשק אל הרג

נשק אל הרג

[בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: [email protected]]

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

למונח נשק אל הרג (Non-lethal weapons) [או ליתר דיוק: נשק הורג פחות או Less-lethal weapons, כיוון שנשק כזה גם הורג, אבל פחות...] מספר הגדרות שונות המעידות על הבעייתיות של מונח זה. כריסטופר לאמב[1] הגדיר מונח זה כנשק אשר תוכנן במפורש ומיועד בראש ובראשונה, מחד גיסא, לשלול יכולות מאדם וציוד ומאידך גיסא, להוריד למינימום את הנזקים והפגיעות הקבועות לאדם ולמנוע נזק בלתי רצוי לציוד ולתנאי הסביבה.

בניגוד לנשק קטלני קונבנציונלי שמשמיד את המטרות על ידי פיצוץ, חדירה ועיוות, נשק אל-הרג מונע מהמטרה לתפקד מבלי לגרום לה נזק פיסיקלי בולט. יש לציין כי הגדרה זו הנה ההגדרה הרשמית של משרד ההגנה האמריקאי. ( LAMB  ,1995).

בן ישראל[2] טוען, כי ההגדרה המדויקת של נשק אל-הרג הנה בעייתית, ובדרך כלל אין הסכמה נרחבת לגבי משמעותו של מונח זה. הכוונה המקורית הייתה לפיתוח טכנולוגיה, שתאפשר להשיג יעדים צבאיים ללא פגיעה בלתי הפיכה בבני אדם. כוונה זו התגלתה כקשה למימוש ובניסיונות להתמודד עם ההגדרות השונות הטכנולוגיות הרלוונטיות הופיעו מונחים נוספים:

נשק מנטרל ( DISABLING WEAPON) – נשק שנועד לנטרל בני אדם וציוד מלבצע את ייעודם.

נשק שנזקו פחות מהריגה (LESS THAN LETHAL WEAPON) – נשק אשר בעזרתו מנסים להבטיח גרימת נזק שהנו פחות מהריגה וזאת עקב העובדה שבמקרים רבים לא ניתן להבטיח, על ידי שימוש בו אי פגיעה ואי גרימת נזק גופני.

נשק הגורם לנזק סביבתי קטן (LOW COLATERAL DAMAGE WEAPON) – נשק שניתן להפעילו באופן ספציפי כנגד מטרות צבאיות מבלי לגרום נזק לסביבתן הקרובה.

נשק בעל כושר הבחנה גבוה ( HIGHLY DISCRIMINATIVE WEAPON) – נשק שבעזרתו ניתן להגיע להבחנה בין מטרה לגיטימית ובין מטרה לא לגיטימית. לדוגמא טרוריסטים ובני ערובה. (בן ישראל, 1999).

גם במקורות אחרים מוצאים אי-אחידות בשימוש בטרמינולוגיה לגבי נשק זה. בעוד שבצבא מדברים על נשק "לא קטלני" במערכת אכיפת החוק משתמשים במונח נשק "פחות מקטלני". ( המשרד לביטחון פנים, 1998 ).  הציניקנים והסקפטיים אף הציעו מונחים כגון: נשק קדם-הרג (PRE-LETHAL), או נשק הגרוע מהרג (WORSE THEN-LETHAL). אלו ניסו להדגיש לא רק את בעייתיות המונח אלא גם את החסרונות בפיתוח טכנולוגיה זו.

באם ננסה לתת הגדרה כוללת למונח זה, לפחות בהיבט הפגיעה באדם, הרי שניתן לראות בנשק  אל- הרג נשק שתוכנן מראש למנוע מאדם לתפקד כהרגלו, תוך ניסיון  לפגוע בו פגיעה לא קטלנית והפיכה. חשוב להדגיש, כי ניסיון זה לא תמיד צולח וזאת בתלות בטכנולוגיה, טווחי פגיעה,  מיקום הפגיעה בגוף וכו'.

הרקע להתפתחות נשק אל הרג

הרקע להתפתחות נושא נשק אל-הרג נעוץ עוד בתום המלחמה הקרה והסטת תשומת הלב, בעיקר האמריקאית, לנושאים ביטחוניים אחרים. עם תום מלחמה זו ובעקבות העלייה במספר המבצעים, שהוגדרו על ידי האמריקאים כ"מבצעי שיטור" או "מבצעי שמירת שלום", הוצב בפני הכוחות המזוינים של ארצות הברית אתגר חדש: הצורך למצוא דרך יעילה להתמודד עם ריכוזי קהל ואספסוף פרוע. ( המשרד לביטחון פנים, 1998 ). כבר בשנות הששים פיתחו האמריקאים, כמענה, סוגי נשק אל-הרג ראשוניים ואף השתמשו בהם במהלך השנים. במהלך מלחמת ויטנאם, קיבל נושא זה דגש מיוחד על ידי האמריקאים. ( BUNKER, 1996 ). מאז ועד היום צבאות ומערכות לאכיפת חוק בארצות הברית ומחוצה לה מנסים לחפש תשובה לצורך למצוא נשק לא קטלני ופחות קטלני, שיתן מענה לדרישות האופרטיביות והלוגיסטיות תוך צמצום הסיכון לחפים מפשע.

הנושא מעורר עניין רב במדינות מתקדמות בעולם ואמצעים ניכרים מושקעים בקידומו. הסיבה לכך היא הפוטנציאל הגלום בנשק אל-הרג שיכול לתת מענה טוב במצבים רגישים, כאשר יש להשיג תוצאות מבצעיות תוך מינימום פגיעה בנפש ונזק. (המרכז הבינתחומי, 1995). המוטיבציה העולמית לעסוק בנושא נשק אל-הרג "נולדה" עקב שני תהליכים מרכזיים. העיקרי שבהם הוא הרגישות ההולכת וגוברת לזכויות הפרט ולחיי אדם בעולם המפותח. רגישות זו הביאה את הציבור בעולם המערבי בעיקר וישראל בתוכו לכך שאינו מסוגל לספוג פגיעות ואבדות רבות בנפש במלחמות ובעימותים אלימים. ההתנגדות בזמנו, של חלקים בחברה הישראלית להמשך שהיית חיילי צה"ל בלבנון נבעה בחלקה מעובדה זו ומהווה דוגמה מצוינת לכך. על אחת כמה וכמה, ציבור זה אינו מסוגל לשאת פגיעה בחייהם או בזכויות הפרט של האזרחים במדינה בשם החוק או בשם הדמוקרטיה. התהליך השני ששימש כמניע והביא לצורך לעסוק בנשק זה הוא העובדה, שמרבית העימותים כיום בעולם הנם עימותים מקומיים, מצומצמים וניטשים על רקע אתני, דתי, דמוגרפי או על רקע רצון לעצמאות. עימותים אלו מתרחשים בחלק גדול מהמקרים בין כוח צבאי או משטרתי לבין כוח לא סדיר המעורב בתוך אוכלוסייה אזרחית עוינת. כדוגמאות לעימותים אלו ניתן להביא את בוסניה, קוסובו, סומאליה וכו'.

מטרות השימוש בנשק אל-הרג

לאור הרגישות ההולכת וגוברת של המדינות הדמוקרטיות לערך חיי אדם הוגדרו מספר מטרות לשימוש בנשק אל-הרג. המטרות הוגדרו בהתאם לצרכי הגוף המשתמש (משטרה, צבא), והראייה באשר לדרך שבה יש לטפל בתרחישים, כגון: הפרות סדר, פשיעה, טרור ואף במבצעי שיטור ועימותים מוגבלים.

אחת המטרות לשימוש בנשק אל-הרג נעוצה בעדיפות שיש לנשק זה במקרים של התקלות בין כוח צבאי לבין כוח אויב לא סדיר המעורב בתוך אוכלוסייה אזרחית עוינת. על ידי שימוש בנשק זה ניתן יהיה למנוע קטל מיותר בעת טיפול באירועי טרור, הפגנות והתפרעויות וכך גם למנוע את העלאת העוינות, המתח והשנאה בקרב האוכלוסייה. ( המרכז הבינתחומי, 1995  ).

מטרה נוספת, שעליה מצביעים העוסקים בנושא הנה שימוש בנשק זה ככלי יעיל בידי המשטרה במלחמה בסמים ובפשיעה. בתחום זה נעשה ניסיון למצוא תחליף לנשק חם, המופעל נגד חשוד נמלט או עבריין המתנגד למאסר ומהווה סיכון לסביבה, לעצמו או לשוטר. ( המשרד לביטחון פנים, 1998 ).

האמריקאים ראו בנשק זה גם כלי, האמור לשמש כוחות האמונים על שמירת השלום באזורים בעייתיים. זאת מהטעם שמבצעים לשמירת שלום רגישים ביותר ליעדים פוליטיים. הנטייה בהם היא, להתייחס אל הגורם הצבאי כאל גורם תומך ולא מוביל. בנוסף, היריב במהלך מבצעי שיטור או במהלך מבצעים לשמירת שלום הוא לעתים אמורפי וקשה לזיהוי. זאת ועוד, במבצעים אלו היריב יכול להיות אויב ביום מסוים וידיד ביום שלאחריו, כך שלא נכון יהיה לפגוע בו פגיעה חמורה ו/או קטלנית. ( HEAL, 2000 ).

מטרה נוספת של השימוש בנשק אל-הרג נעוצה ביכולות הנוספות שהוא מאפשר בספקטרום בין אי השימוש בנשק בכלל לבין השימוש בנשק חם. קולונל מאזארה המופקד על תוכנית הפיתוח של נשק אל-הרג בצבא ארה"ב טוען: " אנו לא נשלח לשום משימה חיילים עם יכולת אל-הרג בלבד. הנשק הסטנדרטי הוא  הגיבוי שנותן קרדיט לנשק אל-הרג. נשק אל-הרג מאפשר למפקדים אופציות נוספות, בבחינת כלי נוסף בארגז הכלים, בכך שהוא ניתן לכיוונון בהיבט הפגיעה הנחוצה. ( GOURLEY, 1998 ).

סיבה נוספת לפיתוח נשק אל-הרג היא הלחימה העתידית אשר תהיה בחלקה הגדול לחימה בשטח אורבני. סגן אלוף במילואים בצבא ארצות הברית רלף פטרס גורס כי הקרבות העתידיים יתרחשו ברחובות, סביב בניינים רבי קומות ויחייבו את הצבאות המערביים להיערך בהתאם בדמות נשק שלא יגרום למספר נפגעים גבוה ולהרס תשתית אורבנית. דוגמה לסוג לחימה זה מביא פטרס את הלחימה של הרוסים בצ'צ'ניה. (   HUTTON AND CHURCHILL, 2000 ).

סוגי נשק אל-הרג

ניתן למיין את "נשק אל-הרג" לסוגיו בכמה מישורים שונים: לפי היעוד, לפי סוג המטרה, ובחלוקה לטכנולוגיות השונות.

בחלוקה לפי יעוד

ניתן להבחין במספר יעודים עיקריים:

  • יעוד משטרתי – לדוגמא, במקרה של פיזור הפגנות, הדרישה היא, שהנזק לבני אדם ובמיוחד לילדים, זקנים וחולים יהיה אפסי.
  • לוחמת טרור – במקרה זה, הדרישה היסודית תהיה יכולת אבחנה ברורה בין הטרוריסטים ובין בני הערובה המוחזקים בקרבתם, או לחילופין, גרימת נזק זמני והפיך בלבד, שיאפשר חיסול או תפיסת הטרוריסטים בצורה קלה ומהירה.
  • הגנה על מתקנים – הגנה על מתקנים בארץ מפני מפגינים שהם אזרחי המדינה, הגנה על מתקנים צבאיים בשטחים כנגד התפרעות או אפילו הגנה על מתקנים בחו"ל כגון שגרירויות.
  • שימוש צבאי – בתחום השימוש הצבאי הטהור הדגש העיקרי אינו על מניעת הרג דווקא, אלא על טכנולוגיות שיאפשרו לנטרל במהירות את האויב ולאחר מכן יאפשרו את תפיסתו וחיסולו ביתר קלות. כאשר משתמשים בנשק זה שימוש צבאי  כנגד התקוממות עממית כגון זו שבשטחים, הרי שכאן ישנה גם חשיבות למניעת הרג ופגיעות בלתי רצויות. ( בן ישראל, 1999 ).

בחתך לפי סוגי המטרה

החלוקה הנה לפי שני סוגים עקרוניים של מטרות:

  • נגד אדם – כאן מדובר באמצעים אשר משפיעים על חושי האדם, על יכולת התנועה שלו או על יכולת התפקוד בדרכים אחרות.
  • נגד ציוד, אמצעי לחימה ומתקני תשתית – על ידי סינוור , פגיעה במערכות אלקטרוניות, פגיעה במבנה או ביכולת התנועה. (המרכז הבינתחומי, 1995 ).

בחתך טכנולוגי כללי

לפני פירוט הטכנולוגיות בתחום נשק אל-הרג נדרשת הערה. המקורות לסעיף זה הנם סקירות ספרות שנערכו הן על ידי המרכז הבינתחומי והן על ידי המשרד לביטחון פנים. סקירות הספרות מבוססות בעיקר על מנשרים של חברות אזרחיות בעולם המופיעים בתקשורת הכתובה והאלקטרונית, כולל האינטרנט. חשוב לציין, כי חלק מהטכנולוגיות המצוינות להלן הן בשלבי רעיון, פיתוח, או דגם ראשוני ולא בשלב של מערכות קיימות ומבצעיות, שהוכחו בניסויים או בפעולות מבצעיות. חלק מהבעייתיות בתחום זה הנה לפתח אמצעים טכנולוגיים שיהיו באמת בעלי אופי לא קטלני ומנגד יתנו מענה לבעיות המבצעיות העומדות בפני המשטרה והצבא.

ניתן למיין את סוגי נשק האל-הרג העיקריים המוזכרים בספרות לפי הקטגוריות הבאות:

טכנולוגיות אקוסטיקה:

  • גלי קול סטנדרטים (AUDIBLE SOUND): שימוש בגלי קול בתדרים רגילים ובעצמה גבוהה היוצרים רעש בלתי נסבל. שימוש ביישומים של טכנולוגיה זו משמשים בעיקר לפיזור קהל ומניעת קהל מלהיכנס לשטח מסוים.
  • גלי קול בתדרים נמוכים (VERY LOW FREQUENCY ): פיתוחים העושים שימוש בגלי קול בתדרים נמוכים ובעוצמה גבוהה מאוד. פיתוחים סביב טכנולוגיה זו נחשבים מתקדמים מאוד שכן בהתאם לצורך ניתן לכוון את הנזק הרצוי על ידי שינוי התדר ועוצמת השידור. פוטנציאל הנזק של הטכנולוגיות האקוסטיות נמוכות התדר נע בין דיסאוריינטציה ותחושת חוסר אונים, דרך בחילה ופגיעה באברים פנימיים וכלה במוות.

טכנולוגיות ביולוגיות:

  • מיקרובים "מפוררים" (BIODETERIORATIVE MICROBES): חומרים ביולוגים המשנים את המבנה המולקולרי של השטח אתו הם באים במגע. חומרים מעין אלה יכולים לשמש לפירור כבישים וגשרים כאשר הם באים במגע עם המשטח בו הם מתוכננים לפגוע, ל"אכילת" גומי הצמיגים של מכוניות כאשר הם מפוזרים על כבישים, או אפילו לשינוי המבנה המולקולרי של דלקים והפיכתם לג'לי חסר שימוש.
  • בולמים עצביים (NEURAL INHIBITORS):  העיקרון העומד מאחורי חומרים אלו הוא הוצאה זמנית של כוח אדם מכלל פעולה באמצעים ביולוגיים. רוב החומרים המדוברים גורמים לפגיעה הפיכה בעצבים על ידי שיתוק סינפטי (אזורי מפגש של תאי עצבים). הסימפטומים של פגיעות מעין אלו יהיו בדרך כלל שלילת יכולת תפקוד ושיתוק זמני בחלקי גוף שונים.

טכנולוגיות כימיות:

  • דבקים (ADHESIVEES): בקבוצה זו נכללים חומרים פולימרים בתצורה של קצף, ספריי, נוזל או אבקה, המתקשים באופן כמעט מיידי במגע עם אוויר ולמעשה "מדביקים" למקום כל מה שבא אתם במגע. מרגע שהתקשה החומר הפולימרי הסרתו דורשת שימוש בממיסים מיוחדים ולוקחת זמן רב. כפועל יוצא יעילים חומרים אלה הן להשבתתם של אמצעי לחימה והן לשימוש כנגד אדם (מפירי סדר למשל).
  • חומרים מרגיעים (CALMATIVES): סוגים שונים של סמי הרגעה המועברים דרך העור או דרך דרכי הנשימה. בהתאם למרכיבים הכימיים גורמים פיתוחים אלו לתחושת רוגע, חוסר ערנות זמנית או אפילו לשינה חזקה. פיתוחים מסוג זה עשויים לשמש לפיזור הפגנות או אפילו בלחימה קונבנציונלית, אולם כיום עיקר השימוש בהם הוא בלחימה נקודתית בטרוריסטים ובמבצעים מיוחדים.
  • חומרים צורבים/מאכלים (CAUSTICS): חומרים כימיים, בדרך כלל בתצורת ג'לי או נוזל, המשנים את המבנה המולקולרי של חומרים אחרים. פיתוחים מסוג זה יכולים לגרום לתהליכי קורוזיה מואצת על מתכות, התפוררות של סוגי פלסטיק שונים והתנדפות מהירה של נוזלים (בעיקר דלקים).
  • חומרים מעוררי הזיות (HALLUCINOGENS): חומרים כימיים שונים הגורמים לדיסאוריינטציה, בלבול ועד שלילת יכולת פעולה ממי שנתונים תחת השפעתם. פעולתם של חומרים אלו מזכירה מאוד את זאת של החומרים המרגיעים, אך השפעתם שונה במעט ועל כן הם מזוהים בדרך כלל כקבוצה נפרדת.
  • חומרים מגרים (IRRITANTS): קרוב לודאי הסוג הישן והמוכר ביותר של נשקי אל הרג. בקבוצה זו נכנסים הגזים המדמיעים  לסוגיהם (Pepper spray, CS, OC וכו'). חומרים אלו גורמים לצריבה וכאבים עזים ביותר אך זמניים, אשר מוציאים את מי שבא במגע אתם ואינו מוגן מפניהם מכלל פעולה למספר דקות. החיסרון העיקרי הוא שההתגוננות בפני חומרי אלו קלה יחסית ונדיפותם מהירה- כיסוי הפנים בפיסת בד במשך מספר שניות עד שענן הגז מתנדף תצמצם עד מאוד השפעתם של גזים אלו.
  • חומרי סיכה (LUBRICANTS): נוזלים מונעי חיכוך, אשר במגע עם הקרקע  הופכים עפר רגיל לבוץ כימי חלק במידה כזאת שלא מאפשרת הליכה או תנועה רכובה. חומרים אחרים מאותה משפחה גורמים להשפעות דומות אל אספלט או משטחים קשים אחרים.
  • חסמים עצביים (NEUROBLOCKERS): חצים או כדורי הרדמה מסוגים שונים הנורים מרובים ייעודיים וגורמים לשלילת יכולת פעולה זמנית על ידי חסימת הפולסים (המסרים) העצביים לשרירי האזור הפגוע. נשק "פרימיטיבי" באופן יחסי, שאינו יכול לשמש פתרון להפרות סדר רחבות היקף, ובודאי שאין לו מקום בתרחישי מלחמה "קונבנציונלית" עתידית.

טכנולוגיות אלקטרו מגנטיות:

  • אנרגיה מרוכזת (PARTICLE BEEMS): משגרים אלקטרומגנטיים היורים חלקיקים אנרגטיים בעוצמה אדירה והורסים מערכות חשמליות למיניהן. החלקיקים משנים את המבנה המולקולרי של כלי הנשק והופכים אותם למעשה לחסרי תועלת.
  • רובים חשמליים (ELECTRONIC RIFLES): שוקרים חשמליים למיניהם אשר יורים קרניים חשמליות לעבר מטרות אדם ומשתקים אותם. פיתוחים מעין אלו יוצרים למעשה "קצרים חשמליים" במרכז העצבים האנושי אשר גורמים להלם וחוסר יכולת תפקוד זמנית.
  • פולסים אלקטרומגנטיים בלתי גרעיניים (EMPNON NUCLEAR EMP): מכשירים השולחים פולסים אלקטרומגנטיים רבי עוצמה אשר משתקים מערכות מחשבים ומערכות אלקטרוניות אחרות. פיתוחים מסוג זה מסוגלים לשתק גם מנועי רכבים ומזל"טים. הפצצה האלקטרומגנטית נחשבת לאחד הפיתוחים המרכזיים של נשק אל הרג אסטרטגי.

טכנולוגיות קינטיות:

  • כדורים בלתי חודרים (NON PENETRATING PROJECTILES): כדורי הגומי והפלסטיק למיניהם. סוגים שונים של חומרים קשיחים אשר נורים מרובים סטנדרטיים המצוידים במתאמים מיוחדים ומיועדים לפגוע במפרי סדר אך לא להורגם. ביחד עם גז מדמיע ורימון ההלם, כדור הגומי הוא נשק האל הרג המרכזי ולמעשה היחיד בשימוש צה"ל. הבעייתיות בנשקים אלו היא שמטווחים קרובים הופכים גם כדורי גומי וגם כדורי פלסטיק לקטלניים, ומכאן שהגדרתם כ"נשק אל הרג" שנויה במחלוקת.
  • תותחי מים (WATER CANNONS): זרנוקי ענק, היורים זרמי מים בלחץ גבוה המסוגלים להשכיב בקלות אדם בוגר. כלים מסוג זה נפוצים מאוד לפיזור הפגנות במערב. ניתן להוסיף למים הנורים חומרים כימיים על מנת להשיג אפקטים של צריבה או סימון בצבע של מי שנפגע על ידי המים במטרה לעוצרו מאוחר יותר.
  • עזרים "מסבכים" (ENTANGLEMENT MUNITIONS): רשתות, כבלים, שרשראות ושאר עזרים פשוטים שאמורים להקשות על תנועה של אדם או רכב, וככלל למנוע תנועת אויב במקום הימצאותם.

טכנולוגיות אופטיות: 

  • לייזר באנרגיה גבוהה (HIGH ENERGY LASER): משבית סנסורים אופטיים על מערכות נשק מתקדמות ואמצעי תצפית.
  • לייזר באנרגיה נמוכה (LOW ENERGY LASERS): פיתוחים סביב טכנולוגיה זו כוללים רובי לייזר אישיים ותותחי לייזר נגד מטוסים. פגיעת קרן לייזר שכזו במפרי סדר, חיילי אויב או טייסים מביאה לעיוורון זמני או אפילו תמידי (תלוי בעוצמת הקרן). כמו כן יכולה פגיעת קרן לייזר נמוכת אנרגיה לשבש סנסורים ומערכות אלקטרו אופטיות.
  • תחמושת אופטית (OPTICAL MUNITIONS): הבזקי אור חזקים שעשויים לגרום לעיוורון זמני או לתחושת חוסר התמצאות (תלוי בתדירות ההבזקים) ו"לשגע" סנסורים אופטיים. ניתן לכוון את ההבזקים לכיוון מוגדר או לפגיעה בכל מי שמביט בו.

באם ננסה לעשות סינתזה פשטנית בין סוגי מיון אלו ניתן לראות שכנגד אדם במתארים של אכיפת חוק וסדר, התקוממויות וטרור, סוגי נשק אל-הרג שניתן להשתמש בהם הנם החל מטכנולוגיות אקוסטיות דרך אמצעים כימיים, כגון: קצפים, דבקים וחומרי ריח וכלה באמצעים קינטיים כדוגמת: כדורי גומי, כדורי פלסטיק ורשתות. עם זאת, בהיבט המעשי קיימת בעייתיות בשימוש ברבים מאמצעים אלו. הבעייתיות יכולה להיות מטעמים אתיים, חוקיים או אפילו תקשורתיים. נקל גם להבחין בעובדה שחלק ניכר מאמצעים אלה עלול לגרום לפגיעות בלתי הפיכות ואף למוות בחלק מהמקרים. עובדה זו היא אשר הופכת את ההגדרה של נשק אל-הרג לכה מורכבת ונתונה במחלוקת.

העשרה

הערות

[1] כריסטופר לאמב שימש בזמנו כאחראי למדיניות ותכנון במשרד עוזר שר ההגנה למבצעים מיוחדות.

[2] ד"ר בן ישראל, אלוף בצה"ל, בתפקיד ראש מפא"ת, פרסם מאמר בנושא נשק אל-הרג בחוברת "מערכות".