[תמונה חופשית שהועלתה על ידי Dennis Jarvis לאתר flickr]
תופעת עתירות האסירים לבתי המשפט צמחה לממדים משמעותיים ביותר, המשפיעים על שב"ס בכיוונים מנוגדים:
- מחד גיסא, זוהי טרדה עצומה הגוזלת זמן רב – הן משב"ס והן מבתי המשפט – המחייבת מערכת לוגיסטית של שינוע העצורים תחת אבטחה לבתי המשפט, והסתגלות מתמדת של שב"ס לקביעות בתי המשפט.
- מאידך גיסא, זוהי מערכת היזון חוזר בזמן אמת, שמקנה לבתי המשפט השפעה עצומה על ניהול שב"ס ועל זכויות האסירים בו.
פקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], תשל"ב–1971 קובעת כי אסיר רשאי להגיש לבית המשפט המחוזי שבאזור שיפוטו נמצא בית הסוהר שבו הוא מוחזק (להלן בסימן זה – בית המשפט) עתירה נגד רשויות המדינה ואנשים הממלאים תפקידים על-פי דין בכל ענין הנוגע למאסרו או למעצרו (סעיף 62א), וכי בית המשפט מוסמך ליתן בקשר לעתירה צווים לרשויות המדינה ולאנשים הממלאים תפקידים על-פי דין לעשות מעשה או להימנע מעשות מעשה במילוי תפקידיהם כדין (סעיף 62ב). החלטה זו נתונה בעיקרון לערעור בפני בית המשפט העליון (סעיף 62ג).
נושאי העתירה של אסירים רבים ומגוונים:
- יציאה להלוויית בן משפחה או נוכחות בשבעה;
- יציאה לאירוע משפחתי משמח;
- יציאה לחופשה ובאילו תנאים;
- טיפול רפואי, בחירת רופא או סוג רופא;
- התייחדות עם בת הזוג;
- השתלבות בתוכנית שיקום;
- השתתפות בפעילות חינוכית בעל כורחו של האסיר;
- הזכות לישון על-גבי מיטה;
- בקשה להכנסת כלב נחיה אל בין חומות הכלא;
ועוד.
מקורות והעשרה
- פקודת נציבות שירות בתי הסוהר: עתירות אסירים.
- תקנות סדרי דין (עתירות אסירים) 1980.
- תקנות סדרי דין (עתירות אסירים), תש"ם-1980.
- דין וחשבון הוועדה לבדיקת המתכונת הראויה לבירור עתירות אסירים, נצרת: ספטמבר 2011.
