תקציר: 'כנופיית שלטון החוק' הוא ביטוי שנטבע בעבר על ידי נשיא המדינה היום, ראובן ריבלין, לאחר סיכול מינויו לשר המשפטים. הוא מתאר אוליגרכיה עוצמתית במשרד המשטרה ובאגף החקירות במשטרה (המשולש: היועץ המשפטי לממשלה - פרקליטות - אגף החקירות במשטרה), שפועלת בעיקר להגן על מעמדה ועל זכויות היתר שלה, דרך טרפוד מינויים של אנשים שעלולים לפגוע בכך.
[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי suju לאתר Pixabay]
[לאסופת המאמרים אודות תופעת 'מדינת העומק' - ה'דיפ סטייט', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'שלטון החוק ומשמעויותיו, לחצו כאן]
המאמר עודכן ב- 31 באוקטובר 2019
![[בתמונה משמאל: כריכת ספרו של פרופ' דניאל פרידמן: הארנק והחרב. המהפכה המשפטית ושברה. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]](https://www.xn--7dbl2a.com/wp-content/uploads/2015/12/הארנק-והחרב.jpg)
'כנופיית שלטון החוק' הוא ביטוי שנטבע בעבר על ידי נשיא המדינה היום, ראובן ריבלין, לאחר סיכול מינויו לשר המשפטים. הוא מתאר אוליגרכיה עוצמתית במשרד המשטרה ובאגף החקירות במשטרה (המשולש: היועץ המשפטי לממשלה - פרקליטות - אגף החקירות במשטרה), שפועלת בעיקר להגן על מעמדה ועל זכויות היתר שלה, דרך טרפוד מינויים של אנשים שעלולים לפגוע בכך.
היה זה שר המשפטים לשעבר, דניאל פרידמן, שטבע, בספרו הארנק והחרב (ראה תמונת הכריכה למטה משמאל), את הביטוי שיטת התיק הפתוח:
במהלך השנים - כותב פרידמן - היו לא מעט מקרים שבהם נפתחו חקירות או בדיקות נגד אישי ציבור בחשד כלשהו, כאשר עצם קיומן מונע מאותו אדם לכהן במשרות מסוימות. החזקת התיק פתוח במשך שנים מעצימה את הפגיעה, כשנשוא החקירה חסר אונים. הוא חושש לדרוש מאלה שגורלו בידם (או אף לעתור לבגץ נגדם) לזרז את ההחלטה, מחשש שעצם הדרישה יגרום לכך שיחמירו עימו. כך הוא נותר, מלא חששות ובמתח רב, כשדרכו חסומה (פרידמן, 2013, ע' 176).
עו"ד אביגדור פלדמן מכנה את הפרקליטות "כנופיה הפועלת בניגוד לחוק, בעבריינות ממסדית":
פעולות המיוחסות ל'כנופיית שלטון החוק'
הדרך לאתר פעולות כאלה, על כך היא לחפש דפוסים או תבניות פעולה חוזרים, שמצביעים במערכת מורכבת על על שיטת פעולה:
מקרה ראשון: סיכול מינויו של ראובן ריבלין לשר המשפטים
בחודש פברואר 2001, היה אריאל שרון אמור להציג את ממשלתו הראשונה, ובה אמור היה ח"כ רובי ריבלין לשמש כשר משפטים. ריבלין לא היה שייך לאוליגרכיה של מערכת אכיפת החוק, שתפסה את מינויו כבעייתי, כיוון שהייתה סכנה שייתן ידו לשינויים, שיגרמו לשינוי מאזן העוצמה במשרד המשפטים. על התנגדות האליטה נרמז בהדלפה לעיתונאית, טובה צימוקי, מידיעות אחרונות. צימוקי פרסמה כי נשיא בית המשפט העליון דאז, השופט ברק "מוטרד מאוד" ממינויו הצפוי של ריבלין. נכון, הוא אמנם ביחסים טובים עמו, אולם חברותו של ריבלין עם דוד אפל ודרור חטר-ישי מטרידה אותו...
על כך כתב עורך הדין יראון פסטינגר, במאמר שפרסם באתר החתרני "מחלקה ראשונה" (לא כל אמצעי תקשורת הסכים לפרסם...), ושכונה בשם "הורדת זקיף": פסטינגר כתב כי "די היה בידיעה זו על-מנת שמישהו בצמרת הפרקליטות ירגיש חובה לפעול ל"ביעור הנגע" (פסטינגר, 2004).
בעובדה, לפתע צצו "חשדות לפלילים", ובהם גיוס כספים עבור עמותת "שמע ישראל", המסייעת לנפגעי שמע. תוך 48 שעות, זומן ח"כ ריבלין למשטרה ונחקר תחת אזהרה, במשך 12 שעות!
פה הגענו לדפוס הפעולה המבצבץ החוצה מתוך האירועים: היועץ המשפטי הודיע לראש הממשלה המיועד כי נגד ריבלין נפתחה חקירה פלילית. כיוון שחקירה כזו היא מטבעה ארוכה וסבוכה ותיקח שבועות רבים אם לא חודשים, אין זה יאה, שנחקר ישמש בתפקיד שר המשפטים. ח"כ ריבלין הוסט מתיק המשפטים לתיק התקשורת, ולאחר מכן התמנה - למרות החשדות - ליושב ראש הכנסת (האדם השלישי בהיררכיה הממלכתית, המשמש גם ממלא מקום לנשיא המדינה). האם הדפוס מוכר לכם? אותו דפוס בדיוק ננקט בפרשת הירש!
כך נשארה העוצמה בידי האליטה, מבלי שהתקשורת (השבויה...) העמיקה לשאול, כיצד בכלל ניתן להביא פיזית חבר כנסת ולהחזיקו במתקן משטרתי לצורך "חקירה"; כיצד ניתן לחקור אותו, בין השאר, על אופן הצבעתו בכנסת בשורה של הצבעות - לב ליבו של ההליך הדמוקרטי -וכיצד ניתן להאזין, לתמלל ולהפיץ את שיחות טלפון שלו, גם אם שוחח עם אדם הנמצא תחת האזנה.
על כל מקשה פסטינגר (2004): האין כאן, לכל הפחות, הפרה ברוטלית של חוק חסינות הכנסת? האם אפשר להעלות על הדעת מצב דברים כזה, באיזו מדינה נאורה? בארה"ב, באירופה, במקום כלשהו?
רק באפריל 2004, לאחר ששלוש שנים נשפך דמו של ריבלין לשווא, ואין פוצה פה ומצפצף בתקשורת, הופיעה ידיעה בשולי החדשות כי היועץ המשפטי לממשלה סגר ללא אשמה, שורה של 'תיקים' כנגד יו"ר הכנסת, ח"כ ראובן ריבלין.
ריבלין עצמו, במר ליבו, במר ליבו על מה שנעשה לו, היה זה שטבע את הביטוי "כנופיית שלטון החוק"...
דפוס פעולה חוזר בפעם השנייה: הרחקת רפאל איתן מהמשרד לביטחון הפנים
בבחירות שהתקיימו בשנת 1996, היה רפאל איתן - שרץ עם הליכוד - מועמד ראש הממשלה המיועד, בנימין נתניהו, לתיק המשרד לביטחון הפנים.
מינוי רפול היה לצנינים במשטרה, כיוון שהיה ברור שמשמעותו שינויים פרסונליים של בכירים וכניסת אלופים לשעבר למשטרה. כשהובן שמינויו ודאי, נשלף מידע על חשד לעבירה פלילית: שימוש פוליטי בפרטים אישיים שהוצאו ממאגרים צבאיים.
עקב ההבהרות שקיבל שרון מהיועץ המשפטי לממשלה - על פתיחת חקירה פלילית - טורפד המינוי. רפאל איתן הועמד לדין. הוא אמנם זוכה מחוסר אשמה, אולם האיום מעל האליטה הוסר.
דפוס פעולה חוזר בפעם השלישית: הרחקת פרופ' יעקב נאמן ממשרד המשפטים
ב-18 ביוני 1996 (באותה ממשלה ראשונה של אריאל שרון) מונה יעקב נאמן לכהונת שר המשפטים בממשלת נתניהו. שעות ספורות קודם לכן הגיש העיתונאי יואב יצחק עתירה לבית המשפט העליון, ובה טען כי נאמן אינו כשיר לכהונת שר בכלל ושר משפטים בפרט - בשל הודעות כוזבות שמסר ומעשים פליליים לכאורה שביצע.
ביום כניסתו לתפקיד הודיע נאמן ליועץ המשפטי לממשלה דאז, מיכאל בן יאיר, על כוונתו להחליפו.
למחרת היום הודיע היועץ המשפטי לממשלה, בן יאיר, על פתיחת בדיקה משטרתית, בפרשה אחת (בלבד) מתוך שמונה שהועלו בעתירה.
ב-8 באוגוסט 1996 הודיע היועץ המשפטי לממשלה לבית המשפט העליון, כי החליט לפתוח בחקירת משטרה נגד השר נאמן. באותו היום הגיש נאמן את התפטרותו מתפקיד שר המשפטים.
כתב האישום נגד יעקב נאמן כלל שני עניינים: הגשת תצהיר כוזב לבית המשפט העליון (כתשובה לעתירה) ומסירת עדות שקר בחקירתו במשטרה. נאמן זוכה ב-15 במאי 1997 לאחר שנמצא שפעל בתום לב. בית המשפט קבע כי אכן מסר בתצהירו פרטים בלתי נכונים ומטעים בשלבי חקירתו הפלילית, אך ציין כי התיקונים שביצע מאוחר יותר מעידים שהדבר נעשה ללא כוונה פלילית.
לנאמן ביקורת רבה על התביעה הכללית של מדינת ישראל ועל התנהלותה של המשטרה בחקירת אישי ציבור. לגבי העמדתו לדין הוא טען שהדבר נבע מנקמנות של היועץ בן יאיר, שבדרך זו ניסה למנוע את הדחתו שלו בידיו ובידי ראש הממשלה נתניהו. הוא הצביע על דפוס פעולה חוזר של הרחקת מועמדים שאינם נוחים למערכת
דפוס פעולה חוזר בפעם הרביעית: סיכול מינויו של גל הירש
משמעות מינויו של הירש הייתה יכולה להיות שינוי דרמטי במבנה המשטרה ובדרכי פעילותה. מכאן, שגם חלוקת העוצמה בתוכה הייתה משתנה! המשמעות היא שהמנגנון ושליחיו ילחמו בכל כוחם במינוי.
תחילת הפרשה בכך, שאותרה בקשה ממשלת גאורגיה (הקומוניסטית שרודפת את המשטר הפרו אמריקני שקדם לה) לחיקור דין...
חיקור דין הוא בקשה של משטרה לחקור מישהו, לפי חוק עזרה משפטית בין מדינות הקיים גם בישראל. משטרה אחת - מתוך 204 המדינות בעולם - שולחת בקשה באמצעות גורמים משפטיים ממשלתיים או דרך האינטרפול לחקור אדם או עניין. כשהעניין לא דחוף או בעל חשיבות רצינית, הבקשה נזרקת לארון בחדר החוקרים, עד שמישהו יואיל להסתכל עליה. לעתים נשלחות בקשות לחיקור דין בשל סיבות פוליטיות פנימיות. ולכן, משטרות לא מזדרזות לטפל. תמיד יש דברים דחופים יותר ועניינים שהפיקוד לוחץ לסיימם.
התייחסות רצינית לחיקור קיימת כאשר מגיעים חוקרים מהמדינה המבקשת, לאחר תיאום. כך קרה למשל בפרשת ה"אנלייזר" והפריצה לאתרי הפנטגון; או לחילופין, בפריצה ל"בנק מורגן" בארה"ב. כך נוהגת גם משטרת ישראל. באשר לכל היתר - עשרות בקשות מוגשות ומונחות בארונות, בכל המשטרות, כאבן שאין לה הופכין.
כשהתקיף פרקליטו של הירש והאשים את ראש אגף החקירות בניסיון לסיכול המינוי, יצא היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, יהודה ויינשטיין להגנתו, וטען כי מי שהעביר את המידע אליו לא הייתה המשטרה...
ובכן, אין היום מידע שמקורו בסוכנות זו או אחרת. הכל משותף! כך למשל, כל המידע על הנעשה בחברות ביטחוניות בחו"ל מחולק, על פי חוק ובלי קשר למקור המידע, לכל גופי האכיפה, כמו: הרשות לאיסור הלבנת הון, המשטרה, השב"כ, מס הכנסה וכדומה. החוק והפרקטיקה יוצרים עבודה משותפת בין גופי האכיפה: כולם מכירים את כולם; מתחלקים במידע ועובדים בשיתוף. כך שצריך להתייחס לטענה - שחומר מסוים הגיע מסוכנות כזו או אחרת - בעירבון מוגבל!
ברמת השיתוף הקיימת דרך גופי האכיפה, אין שום בעיה לגורם אכיפה אחד להסוות כוונות דרך שליחת מידע הלאה דרך גוף אכיפה אחר. כך למשל, יכולים גורמים במשטרה לדאוג שחומר מסוים יעבור ליועץ המשפטי דרך רשויות המס, פשוט על ידי כך שגורם משטרתי מבקש ממקבילו בארגון האחר להעביר את החומר.
בדומה לפרשת ראובן ריבלין, הודיע היועץ הודיע לראש הממשלה לשר לביטחון הפנים, שהחקירה תארך זמן רב. כתוצאה מכך, לא הייתה לשר ברירה, אלא לוותר על המינוי...
דפוס הפעולה חוזר גם במקרים של מועמדים בכירים פחות:
פסטינגר (2004) טוען כי אותו דפוס פעולה ננקט גם נגד ראש לשכת עורכי הדין לשעבר, עו"ד דרור חטר-ישי, על-מנת לסלקו מחברותו בוועדה למינוי שופטים ולחסל את מעמדו הציבורי. גם מהלך זה הצליח. נגד חוטר ישי נפתחה חקירה פלילית, הוא הוצא מהוועדה, הועמד לדין, וזוכה לחלוטין מאשמה.
.
וגם:
[לאסופת המאמרים אודות תופעת 'מדינת העומק' - ה'דיפ סטייט', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'שלטון החוק ומשמעויותיו, לחצו כאן]
מקורות והעשרה
https://www.youtube.com/watch?time_continue=5&v=Z8jZ02Y05hw- תדמור ארז (2015), להחזיר את הויינשטיינים לגודלם הטבעי, מידה, 24/9/15.
- יראון פסטינגר (2004), הורדת זקיף, מחלקה ראשונה, 20/4/2004.
- ויקיפדיה: הערך "יעקב נאמן".
- ויקיפדיה: הערך "רפאל איתן".
- שירות גלובס (2016), עו"ד פלדמן: "הפרקליטות יכולה לחסל כל אדם בישראל", גלובס, 25/2/16.
- דיני נפשות (2016), דוקו 10, חלק ב'.
- שחר גינוסר (2016), "כך פעלו בכירים במשטרה נגד מינוי גל הירש", ידיעות אחרונות, 17/5/16.
