[תמונה חופשית שהועלתה על ידי Benjamin Ragheb לאתר flickr]
הטיה בהליך הפלילי (Diversion) היא הטיית ההליך הפלילי לכיוון טיפולי קהילתי: הפסקת התופעה היא החשובה, ולא עצם ההעמדה לדין.
מודל באר שבע 1994-1990
בשנת 1991 פותח בבאר-שבע מודל מערכתי (שלו ויחזקאלי, 1994), המבוסס על הטיה בהליך הפלילי ועל שליחת העבריין לטיפול 'בצל החוק'. מודל זה יושם על עבריינים שפעלו כתוצאה מדחף לסם (נרקומנים) ועל בני זוג אלימים. המודל קיבל הכרה, כאשר זכה בפרס שר המשטרה למחקר ולפיתוח בשנת 1994, ויושם בראיה ארצית במסגרת המודלים הקהילתיים, שפרסמה היחידה לשיטור קהילתי במשטרה בחצי השני של שנות ה-90 של המאה הקודמת.
מטרות המודל
יצירת דפוסי טיפול מערכתיים בתופעות הפשיעה, עקב דחף לסם והאלימות בין בני זוג במשפחה, תוך מתן "טיפול על" בתופעה, ע"י כל הגורמים, עד להפסקתה.
הבסיס ליישום המודל
בחינת התאוריה של Coser מ- 1986 מגלה כי חשיפת קונפליקט הינה נקודת משבר בדינמיקה שלו. בנקודת משבר זו, המעורבים בקונפליקט בוחנים ומעריכים מחדש את המצב. כבר צוין לעיל כי החשיפה יכולה להביא ל"ריפוי טבעי" של הקונפליקט. בהקשר זה, ההתערבות המשטרתית - אם בעקבות תלונה, במקרה של אלימות משפחה, ואם בעקבות גילוי, במקרה של שימוש בסמים - יכולה להוות תמריץ לשינוי בדינמיקה של הקונפליקט ולחיסולו.
אולם, לא זו ההתפתחות בכל המקרים. מכיוון שכך, הועלתה ההצעה להשתמש באפקט החשיפה ולנצלו בצורה מובנית. כאמור, אין זה מתפקידה של המשטרה לטפל בעבריין ו/או בקונפליקט הקיים בינו לבין בני משפחתו אלא להתייחס לעבירה שבוצעה בהקשר זה. אי לכך המשטרה אינה, ולא צריכה להיות, הגוף המטפל. אולם, בתהליך זה יש באפשרותה לשמש כסוכן השינוי - כגורם שמתוקף סמכות יפנה את העבריין, בהסכמתו, לגופים המטפלים.
"Diversion" משמעותו הטיה של ההליך הפלילי להליך טיפולי קהילתי. מושג זה מקובל בעולם המערבי בעיקר בטיפול בנוער (1990 Lurigio et al). מונח זה מתאר בדר"כ את הנסיון "להטות" מההליך המשפטי, את אותם נערים שכבר ביצעו עבירות ונעצרו. מטרת ההטיה היא להרתיעם מעבריינות נוספת (1989 ,Hollin)/
סוגיית ה"הטיה" מוזכרת גם בנוגע לנשים מוכות. הליך זה מתבטא בהפניה של הצד המכה לתכניות ייעוץ וסדנאות חינוך. הליך זה לדבריהם, הינו התגובה לצפיותיהן של הנשים המוכות ממערכת האכיפה - ללמד את המתעלל דרכי תגובה אלטרנטיביות לאלימות (1990 ,Friedman and Shulman).
Kuykendall סוקר סגנונות של שיטור קהילתי. לטענתו תהליך ההטיה הינו אחד מן התחומים הארגוניים, שבהם באה לידי ביטוי הגישה הקהילתית בעבודת המשטרה (Kuykendall, 1974).
Sudeen טוען כי מאפייני המשטרה לבדם לא ינבאו את השימוש בתהליך ההטיה. ההשפעה המשותפת של מאפייני המשטרה, העבריין והקהילה היא זו המשפיעה על הבחירה (Sudeen, 1974).
Maidment טוענת כי תהליך קבלת ההחלטות לגבי השימוש בהליך פלילי או אזרחי צריך להיות מובנה ולהhעשות ע"י אנשים שהוכשרו לכך אשר ישקלו את כל ההשלכות האפשריות.
"Diversion" מתבצע למעשה גם במודל באר שבע. יחד עם זאת, הוא שונה מהמודל המופיע בדר"כ בספרות. הוא מתייחד בכך שאינו מבטל כליל את ההליך הפלילי, אלא משלב את ההליך הטיפולי במסגרתו. מעבר להצלחת הטיפול - הפסקת התופעה או לפחות הפחתת רצדיביזם, משמש הליך זה גם להכוונת עתידו של ההליך הפלילי. לגורל ההליך הטיפולי יש השפעה על גורלו של התיק הפלילי ועל עצמת הענישה. קיומו של ההליך הפלילי מהווה, כלפי העבריין, גורם מדרבן להצלחת ההליך הטיפולי.
השקפה דומה, בדבר הסתייעות בגורמי טיפול ושילוב הטיפול בשלבים שונים של ההליך הפלילי, קיימת גם בדו"ח קרפ (1989).
דוגמה לדרבון האפשרי של משטרה להליך הטיפולי נמצא במסמך שהופץ ע"י מרכז הגמילה "גשר לחיים", העובד אף הוא ע"פ עקרונות ה- .N.A. מודגש כי יחס השוטרים מהווה "אחד ממקורות הכוח המשמעותיים ... בתהליך ה"החלמה" של נגמלים. השוטרים, שהכירו את המכור בתקופת השימוש והיוו איום מתמיד עליו, משמשים באופן טבעי כדמויות אשר התיחסותם חשובה.
בתהליך החלמה מציינים שהתייחסות חיובית אליהם במהלך תקופה זו, גורמת להם תחושת הצלחה. תחושה זו נובעת מיחס השוטר אליהם כבן אדם, אזרח מקובל בחברה ולא עבריין נרדף. עצם ההפתעה בהתייחסות של מי שנחשב כאיום, גרמה לאותם מכורים לנכונות להתמיד בתהליך הגמילה. המסמך מציין כי בשנה האחרונה, הופנו למרכז כ- 25% מכלל המטופלים, ע"י שופטים וקציני משטרה (אירנשטיין, 1992).
שתי הנחות עומדות בבסיס המודל:
- המודל גורס כי יש לנצל נקודות משבר בחייו של חשוד/מטופל, על מנת ליצור התערבות טיפולית. זאת במקרים בהם הטיפול החוקי אינו מהווה מטרה עיקרית, או אינו אפקטיבי, או שאינו רלוונטי או שאינו ישים.
- טיפול ע"י אכיפת החוק הינו, מעצם טיבו, סימפטומטי. הוא אינו מטפל בשורש הבעיה אלא בתוצאותיה. על כן, במקרים רבים דועכת הבעיה ומתפרצת שנית במועד מאוחר יותר. מסיבה זו, יש צורך בשיתוף פעולה עם גופים נוספים, הממונים על הטיפול מהיבטים נוספים של התופעה, תוך הכפפת הפעילות המשטרתית למטרת העל של הטיפול הכולל (קרי, הפסקת התופעה ולא עצם ההעמדה לדין).
לצורך הפעלת המודל, חיפשה התחנה גופים פוטנציאליים לשיתוף פעולה בשני התחומים - האלימות במשפחה ותופעת הסמים.
הגופים השותפים לעבודה המערכתית:
מטרת המודל להראות כיצד תיתכן הפעלה של מגוון הגופים העוסקים בתופעות הנדונות. ניתן לסווג גופים אלה ע"פ אופיים. בקטגוריה זו נמצאים גופים ציבוריים - ממלכתיים ועירוניים:
- שירות המבחן (בשני התחומים - סמים ואלימות במשפחה): שירות המבחן בבאר-שבע החל לשתף פעולה, במסגרת המודל, באישורו של ד"ר מאיר חובב - לשעבר מנהל האגף לנוער, לצעירים ולשירותי תקון במשרד העבודה והרווחה. שירות המבחן נתן הסכמתו לקבל, באופן בלעדי בבאר שבע, תיקים של חשודים, בשני התחומים בהם עוסק המודל. עבריינים, שביצעו פעולות כתוצאה מדחף לסם, ועבריינים שנחשדו באלימות כלפי בין זוג במשפחה. חשוב לציין שמדובר בתקופת מעקב (שאין לה הגדרה בחוק) ולא בתקופת מבחן כמשמעותה בפקודת המבחן (נוסח חדש) ובחוק העונשין.
החוק מטיל על שירות המבחן 3 תפקידים הרלוונטיים לעניינינו (אולם אף לא אחד מהם כולל את תפקידו של השירות במודל המוצג פה:
- הכנת תסקיר אודות נאשם הצפוי לשליחה למאסר: סעיפים ,38 ,37 53 לחוק העונשין תשל"ז 1977 קובעים, כי בית המשפט חייב לקבל תסקיר קצין מבחן אודות נאשם הצפוי לשליחה למאסר. בהתאם להכרזת שר המשפטים [סעיף 4ב' כנ"ל], חובת קבלת התסקיר היא לגבי נאשמים שהיו עד גיל 21בעת ביצוע העבירה. מעל גיל זה, רשאי בית המשפט להפנות לשירות המבחן למבוגרים, אולם לא חלה עליו חובה חוקית כזו.
- קיום תקופת מבחן, בין 6 חודשים לשלוש שנים, בהתאם להחלטת בית המשפט. בהתאם לסעיפים האמורים בחוק העונשין וכן לפקודת המבחן (נוסח חדש) תשכ"ט-1969.
- מתן חוות דעת לבתי המשפט, הכוללים המלצות לגבי נפגעי סמים. ההמלצות מתייחסות לדרכי גמילה שונות - תוך וחוץ מוסדיות, בקהילה ובמסגרת שירות המבחן (במסגרת התיקון לסעיף 82 לחוק העונשין 1977). תיקון מס' 3 לפקודת הסמים התשמ"ט (1989), סעיפים 83-82, מסמיך את ביהמ"ש להטיל על נאשם בעבירה כלשהי, אשר משתמש בסמים, בין אם הורשע ובין אם לאו, מבחן שבמסגרתו יעבור טיפול בקהילה. המבחן מותנה ב- 3 תנאים: הסכמת הנאשם, מצבו הגופני המצדיק טיפול, והסידורים והמקום שיערך הטיפול, באחריות שירות המבחן למבוגרים. שירות המבחן נאות לקבל לתקופות מעקב את החשודים, הנשלחים ע"י המשטרה. בתקופת המעקב מוקפאים תיקי החקירה וממתינים לתזכיר קצין המבחן. המלצת קצין המבחן מהווה מרכיב חשוב בהחלטת המשטרה לגבי גורל התיקים. שירות המבחן, מהווה גם גורם מבקר ומאפשר משוב מגורם אובייקטיבי, על התקדמות הטיפול בחשוד.
בהתאם לתזכיר, המוצא ע"י קצין המבחן בתום תקופת המעקב,
מתקבלת החלטה על גורל התיק הפלילי.
תיקי אלימות במשפחה, שהושגה בהם הפסקת התופעה, נסגרים בדר"כ.
תיקי סמים שהנרקומן הצליח להיגמל מובאים לדין, בהמלצה שלא
לגזור מאסר בפועל אלא מאסר על-תנאי, שישמש כחרב מעל ראש הנאשם
ויהווה בלם נוסף במאבקו בדחף לנטילת סם.
בתיקים, בשתי העבירות בהם נשללה אופציה טיפולית, מקצר התזכיר
המובא בפני בית המשפט את ההליך המשפטי. זאת כיוון שבית המשפט
רשאי להכיר בתקופת המעקב ובתזכיר קצין המבחן, רטרואקטיבית,
כתקופת מבחן (ע"פ החוק).
באופן זה נחסך מבית המשפט הזמן שהיה עובר בין מתן הכרעת הדין,
לקביעת גזר הדין (בתום תקופת המבחן).
ב) לשכות הרווחה העירוניות (בתחום האלימות במשפחה).
לשכות הרווחה העירוניות נועדו לתת כהגדרתם (עירית באר-שבע, אגף
הרווחה )1990לתת מענה לשלושה מעגלי תפקוד מרכזיים - תיפקוד
הפרט, המשפחה והקבוצה ולהשתלבותם בקהילה.
הלשכות נותנות מענה, בין היתר, גם לבעיות של אלימות בין בני
זוג במשפחה, ע"י העובדים הסוציאליים והשכונתיים מחד ופקידי
הסעד לסדרי דין.
הטיפול הרב תחומי הניתן בלשכות הרווחה, מאפשר גילוי של אלימות
במשפחה גם אם בעיה זו לא היתה נושא הפניה. ריכוז כל השירותים
הללו תחת קורת גג אחת הופכת גוף זה לבעל מידע רב ונגישות טובה
למשפחות ומאפשרת לו יכולת התערבות אפקטיבית יחסית, בעיקר בקרב
המעמד הסוציו-אקונומי הנמוך.
יתרון נוסף לריכוז הטיפול הרב-תחומי בלשכות הרווחה היא היכולת
של הלשכות לאתר קשר בין אלימות נגד בני זוג ואלימות נגד ילדים
במשפחה. קשר זה בין סוגי ההתעללות מוכר היטב לעוסקים בעבודת
השטח והוא קיים בהרחבה גם בספרות המקצועית (ראה יחזקאלי ,1992
,1981 Martin ,1985 AMA Diagnostic and Treatment Guidelines
לב-ארי .)1979
)2גופים ממסדיים למחצה:
א) נעמת: (בתחום האלימות במשפחה)
במסגרת האגף למעמד האשה בנעמת הוקם מרכז למניעת אלימות במשפחה.
במסגרת המרכז ניתן סיוע לקרבן האלימות - בדר"כ האשה. רונית
לב-ארי ( )1986מציינת כי המטרה בבסיס עבודת המרכז עומדת המטרה
לשבור את מעגל האלימות ולהפסיקה. זאת תוך הקניית דפוסי התנהגות
אלטרנטיביים. במסגרת המרכז מקבלות הנשים תמיכה לעצמן ועידוד
לפניה למשטרה במקרה של חוסר שיתוף פעולה מצד הבעל.
בנוסף לקבוצות התמיכה לנשים מקיים המרכז סדנאות גמילה לבעלים
מכים, בליווי פסיכולוג צמוד. מרכז נעמת למניעת אלימות במשפחה
בבאר שבע נפתח במרץ - 1991מספר שבועות לפני החלת המודל.
ב) עמותת סל"ע ]"סמים לא עוד"[ (בתחום הסמים)
עמותת סל"ע (סמים לא עוד), פועלת במסגרת היחידה העירונית
למלחמה בסמים בבאר שבע, בשיתוף משרד הבריאות והרשות המקומית.
עיקר פעילות העמותה הינו בתחום הגמילה והשיקום. לשם כך היא
מפעילה מספר תכניות גמילה: אשפוזית, גמילה באמצעות מתאדון,
גמילה ביתית וכו'.
בתחום השיקום מופעלות סדנאות, בהן נקלטים מי שסיימו גמילה,
באחת מן הדרכים, וזקוקים להמשך קשר טיפול אינטנסיבי. בנוסף,
מופעלת סדנת קלט, שתפקידה להקים מסגרת לאותם נזקקים הממתינים
לתורם להכנס לסדנא. (עירית באר-שבע - היחידה העירונית למלחמה
בסמים .)1992
חשוב לציין כי קיים קשר אמיץ בין העמותה לקבוצת ה- ( .N.A.ראה
בתת הפרק הבא). הנגמלים הוותיקים של הקבוצה ממלאים תפקידים
במסגרת העמותה. המשתתפים בסדנאות הינם בעצם חברי ,N.A.שהעמותה
מציעה להם אפשרות לקיים פעילות גם משך היום. באופן כזה, תומכת
העמותה באופן לא רשמי ב- N.A.וניזונה ממנה.
)3גופים אנטי-ממסדיים לכאורה - אגודת ה( :N.A.-בתחום הסמים)
אגודת ה- ( N.A.נרקומנים אנונימיים), הינה קבוצה לעזרה עצמית
שעיקרה סיוע של מכורים לסם - נקיים, האחד לרעהו.
קבוצת ה- N.A.בבאר-שבע הוקמה בשנת 1989ומאז היא גדלה בהתמדה.
מידע מפורט על קבוצה זו ראה אצל יחזקאלי ושלו ( )1991ואצל שלו
ויחזקאלי (.)1992
ד. ההיבט החוקי:
)1כללי:
המודל מכוון לסוג עבירות, המאופיינות בראית העבריין לא רק כ"אשם",
המפר חוק, אלא גם ב"חולה", הזקוק לטיפול.
ראיה כזו קיימת בשני התחומים בהם מיושם המודל:
דו"ח קרפ ( )1989העוסק בנושא מדיניות הטיפול בעבירות אלימות בין
בני זוג במשפחה מציין כי אין הסכמה באשר להיבט הפלילי שבתופעה.
הבעל המכה אינו עבריין אופייני, אלא הוא בבחינת "חולה" הטעון
טיפול.
סבה וארנפלד ( ,)1988העוסקים בטיפול בעבריינים מתמכרים לסמים,
רואים בתופעת השימוש בסם את אחת התופעות שאינן נתפשות כפשיעה,
בהתאם לדימוייה המקובל, אלא מסווגות כ"סטיה חברתית".
ראית העבריין המתמכר גם כחולה מקובלת, לטענת סבה וארנפלד, ברוב
ארצות המערב.
סבה וארנפלד מציינים כי ההתמודדות עם תופעות כגון אלה היא "אחד
התחומים הבעייתיים ביותר מבחינת המערכת המשפטית". הם שואלים את
השאלה "האם רשאית מערכת המשפט להתערב במקרים אלה... כדי להבטיח
שיזכה לטיפול נאות במסגרת מיוחדת".
)2ההיבט הטיפולי בתחום הסמים, במסגרת החוק הפלילי:
המגמה של תיקון העבריינים ושיקומם החלה בסוף המאה ה- .19הטיפול
והשיקום, על פי תפיסה זו, הינם בנוסף לענישה ולא במקומה. שוהם
ושביט ( )1990מציינים כי הרעיון מאחורי זה היה שטיפול בעבריין
יכול ליצור שינוי בהתנהגותו.בכך, מחד ישוקם העבריין ומאידך החברה
תוגן בצורה יעילה.
ע"פ הגדרת הועדה הבינמשרדית ( ,)1983לפקודת הסמים שני חסרונות
בולטים: העדר מודל טיפולי - שיקומי כולל, והעדר התפיסה
האינטגרטיבית שבשילוב מודל כזה עם אמצעים אחרים לאכיפת החוק.
הוועדה הגדירה את הפקודה כ"נעדרת כל בשורה בהיבט המניעה, הטיפול
והשיקום".
סבה וארנפלד ( )1988מנתחים שינוי לכאורה, לקולא, במדיניות אכיפת
החוק כלפי המשתמשים בסם, מאז שנת ,1985ונטיה של רשויות האכיפה,
לכיוון הטיפולי:
כבר בשנת 1983הציעה הועדה הבינמשרדית "הליכי הטיה מהליך פלילי
בשלבים שלפני הכרעת הדין", גם כשמדובר במבוגרים. בעקבות הצעה זו,
הנחה היועץ המשפטי לממשלה, בהנחיה מס' 51.056מ- 1.12.85כי
התביעה תסגור תיקי שימוש בסם, במקרים חריגים, בעילה של "חוסר ענין
לציבור".
היועמ"ש ממליץ על "ענישה וטיפול ללא הרשעה", כאשר הטיפולים
המוצעים במסגרת זו הם צווי מבחן, צווי שירות לתועלת הציבור, או
התנית החלטה, בהבעת נכונות מצד הנאשם, לקבל "טיפול סיעודי או
שיקומי".
סבה וארנפלד קבעו כי אין לראות במדיניות האמורה משום הסרת
הפליליות שבשימוש בסמים. שכן, ראשית, בהנחיותיו האמורות של
היועמ"ש, מודגש כי הכלל הוא שיש להגיש כתב אישום. שנית, בכל
ההנחיות וההצעות לעיל, מוצע כי אי פתיחת התיק, ה"הטיה", או
הימנעות מהגשת כתב אישום, יהיו מותנים בקבלת טיפול ע"י החשוד.
יוצא איפה כי אין מדובר בדקרימיניליזציה, אלא באימוץ מדיניות
טיפול בחסות המשפט הפלילי.
עיקר הביקורת הקיימת על החוק הנוכחי, הינה אמנם מהתקופה שלפני
תיקון מס' 3לחוק העונשין (בתיקון זה הוחלפה הגישה של טיפול
בכפייה, בגישה המאפשרת אלטרנטיבה טיפולית לעבריין שפעל כתוצאה
מדחף לסם, בהסכמתו). יחד עם זאת, מביקורת זו בולטים חסרונותיה של
האופציה הטיפולית בחוק הקיים:
השופט בזק ( )1981טוען כי החוק לא מילא את התקוות שתלו בו בתחום
הטיפול. זאת עקב העובדה כי בתום הטיפול על העבריין לרצות עוד
תקופת עונש. זיקה זו עלולה להפחית את שיתוף הפעולה שלו במהלך
הטיפול ואף לבטל את הישגי הטיפול.
סבה וארנפלד ( )1988מציינים כי קיום השימוש, בו זמנית, הן במערכת
העונשית והן במערכת הטיפולית, יוצרת לחצים מנוגדים בין מטרותיו
העונשיות ומטרותיו הטיפוליות של החוק. לחצים אלה מונעים את ישומו
האפקטיבי.
השינוי בחוק, בתיקון מס' 3לחוק העונשין, הינו צעד נוסף של המחוקק
בכיוון של אימוץ מדיניות הטיפול בחסות המשפט הפלילי. התיקון הסמיך
את ביהמ"ש להטיל על נאשם בעבירה כלשהי, אשר משתמש בסמים, בין אם
הורשע ובין אם לאו, מבחן, שבמסגרתו יעבור טיפול בקהילה.
שלושה תנאים נקבעו בחוק לקבלת הצו (סעיף :)83
"( )1הנדון הסכים לעבור טיפול והבין את תנאי הטיפול ומהותו.
( )2מצבו של הנידון מצדיק טיפול והנידון מתאים לטיפול.
( )3נעשו סידורים שיאפשרו לנידון לקבל את הטיפול, ע"פ תכנית
מפורטת בתסקיר קצין מבחן לעניין סוג הטיפול, מהותו ומשכו."
סעיף זה הופך את שירות המבחן למבוגרים לגוף העיקרי הבודק את התאמת
הנאשם לקבלת טיפול ומתאים לו טיפול זה.
בבסיס הפיתוח של מודל זה עומדת התפיסה כי במסגרת תהליך הטיה, ניתן
ליישם מגמה זו, של אימוץ מדיניות טיפול בחסות המשפט הפלילי.
בתחום הסמים, מיסודם של הגופים המטפלים והתפתחות אפשרויות הגמילה,
מאפשרים את הפעלת המודל.
)3סוגיית השחרור בערובה בתנאים:
א) כללי:
המודל המוצג לעיל, מבוסס על כך שחשודים באלימות נגד בן-זוג
במשפחה או חשודים שביצעו עבירה כתוצאה מדחף לסם, נשלחים
לטיפול, כחלק מתנאי הערובה, המוטלים עליהם בהסכמה, ע"י בית
המשפט או קצין המשטרה המשחרר.
ב) השחרור בערובה ע"י בתי המשפט:
חוק סדר הדין הפלילי (נוסח חדש) קובע בסעיף 44את התנאים
לשחרור בערובה ע"י שופט. התנאים הם:
( )1התייצבות למשפט ולנשיאה בעונש בכל מועד שיורה ביהמ"ש.
( )2הפקדת דרכון ואיסור יציאה מן הארץ.
( )3מתן צו הגנה במקרה של אלימות במשפחה.
( )4כל תנאי נוסף שימצא בית המשפט לנכון.
דוגמא לתנאים אלה נמצאת למשל בפסיקת ביהמ"ש העליון ב-
ב.ש. ( 200/83יצחק שלום נ' מ"י), שם הכיר ביהמ"ש בעילת
השחרור בתנאים, למטרות גמילה. העורר - נרקומן קשה, טען נגד
החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים, לעצרו עד תום ההליכים.
הוא ביקש לאפשר לו לעבור טיפול גמילה כפוי בביה"ח טלביה
בירושלים. כב' השופט לוין התנה את שחרורו באשפוז מיידי
בביה"ח לטיפול גמילה. כן נאסר על העותר לעזוב את בית
החולים. ביהמ"ש מזכיר גם כי הסנקציה כנגד הפרת התנאי, הינה
מעצרו המחודש עד תום ההליכים.
ג) השחרור בערובה ע"י קצין משטרה:
ביום 4/12/89קיבלה הכנסת את החוק לתיקון פקודת סדר הדין
הפלילי (מעצר וחיפוש) (נוסח חדש) התש"ן - 1989ובתאריך 13/12/89
פורסם התיקון ברשומות ונכנס לתוקף.
תיקון זה, נותן בידי קצין משטרה בסעיף ()2(11ב), את הסמכות,
שהיתה נתונה עד אז לבית המשפט לבדו, לשחרר עצור בתנאים
סעיף 17מקנה לקצין משטרה לשחרר עצור, לפני תום תקופת המעצר
שנקבעה ע"י שופט "אם לא קבע בית המשפט אחרת ובלבד שהעצור או
סינגורו הסכימו לה".
תנאי השחרור בערובה מתחלקים לכאלה שהינם מוחלטים, ולכאלה שניתן
להטילם רק בהסכמה.
( )1תנאים מוחלטים:
קיים תנאי בסיסי אחד - התחייבות המשוחרר להתייצב במשטרה
בכל מועד שידרש.
( )2תנאים שניתן להטילם בהסכמה:
(א) איסור להפגש או ליצור קשר עם מי שיקבע.
(ב) איסור להכנס למקום מסויים או לצאת ממקום מסויים, לפרק
זמן שיקבע.
(ג) הפקדת דרכון במשטרה והתחייבות בכתב לא לעזוב את הארץ.
החוק גם מאפשר לחשוד ששוחרר ע"י קצין משטרה להגיש בבית המשפט
עיון חוזר על תנאי השחרור. סעיף 12לחוק לתיקון פקודת סדר
הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) ]נוסח חדש[ (מס' ,)5התש"ן-,1989
מאפשר למי ששוחרר בערובה ע"י קצין משטרה, להגיש לבית משפט
השלום בקשה לעיון חוזר בענין הנוגע לתנאי הערובה, אם היו בלתי
סבירים, או אם נשתנו הנסיבות והדבר עשוי להשפיע על קביעת תנאי
הערובה.
ד) משמעויות:
חשוב להדגיש כי רק למקצת מתנאי השחרור, המוטלים על משוחררים
ע"י קצין משטרה, במסגרת המודל יש תוקף של תנאי שחרור בערובה.
היתר הינם בגדר הסכם, בין המשטרה לחשוד, בדומה להסכמים שנהוג
לערוך בלשכות הרווחה, בין העובד הסוציאלי לבין בני משפחה
בעייתיים.
לחשוד כדאי למלא אחר תנאי ההסכם, כיוון שלהתנהגותו יש קשר ישיר
לגורל התיק. שיתוף פעולה עם המטפלים והמלצה חיובית של קצין
המבחן, תביא לסגירת התיק במקרה של אלימות במשפחה, או לכך
שהתביעה תדאג שינתן עונש של מאסר על-תנאי ולא מאסר בפועל,
במקרים של עבירות שבוצעו כתוצאה מדחף לסם (עונש של מאסר על
תנאי מוגדר כאחד הגורמים הממריצים נרקומן בתהליך הגמילה).
העובדה שחלק מן התנאים אינם בעלי תוקף של תנאי שחרור בערובה
ע"פ חוק, מחייבת התבססות על "התנאים החוקיים", באכיפת מקרים של
הפרת התנאי ע"י משוחררים בערובה.
בתחום הסמים, התנאי העיקרי לאכיפה הוא מעצר הבית. משוחרר
בערובה חותם על התחייבות למעצר בית מוחלט, למעט צרכי ריפויו.
צרכים אלה נקבעים ע"י העובדים הסוציאליים בסל"ע ו/או האחראי
עליו מטעם ה- .N.A.הפרת תנאי זה הינה בהחלט עילה לפתיחת תיק
פלילי בגין הפרת הוראה חקוקה (סעיף 287לחוק העונשין
תשל"ז- )1977ולבקשה מבית המשפט לבטל את תנאי השחרור ולעצור
החשוד עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. דוגמא למקרה כזה הוא ערר
( 862/92מ"י נ' מאיר לוגסי) של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע.
במקרה זה ביטל כב' נשיא בימ"ש המחוזי טירקל את שיחרורו בערובה
של חשוד, אשר שוחרר בתנאים לגמילה ע"י מפקד תחנת באר-שבע ועצרו
עד תום ההליכים נגדו.
החשוד, נתפס מחוץ לביתו בשעות הלילה המאוחרות, תוך כדי נסיון
לבצע התפרצות. המדינה פנתה לבית משפט השלום בבקשה למעצר עד תום
ההליכים ובית משפט השלום החליט להטיל על החשוד מעצר בית.
המדינה עירערה על ההחלטה בפני ביהמ"ש המחוזי. כתב כב' נשיא
ביהמ"ש המחוזי טירקל בהחלטתו: " מעשיו של המשיב... מעידים עליו
שהוא מסוכן לציבור וכי הוא מזלזל באופן בוטה בהוראות החוק
והמשטרה... הזדמנות נוספת ניתנה לו כאשר שוחרר מן המעצר ע"י
מפקד תחנת באר-שבע... במצב דברים זה, יש להעדיף את שלומו
ובטחונו של הציבור, על פני הסיכוי, שהוא כנראה קלוש ביותר,
שהמשיב יעזוב את דרכו הרעה. לפיכך אני מקבל את הערר, מבטל את
החלטתו של בית המשפט קמא ומורה לעצור את המשיב עד סיום ההליכים
נגדו".
משפטו של אותו נאשם, בגין עבירה זו, שהתקיים בבית משפט השלום
בבאר-שבע (ת.פ. 2509/92מ"י נ' מאיר לוגסי). כב' השופטת אבידע
הרשיעה אותו בהפרת הוראה חקוקה, על שהפר את תנאי השחרור
של מפקד תחנת באר-שבע, להיות במעצר בית, פרט ליציאה לטיפול
במרכז סל"ע.
בתחום האלימות במשפחה, התנאי העיקרי לאכיפה הוא האיסור על
יצירת קשר עם בן-הזוג, ו/או האיסור על הכניסה לבית.
יש לציין כי קיים הבדל מהותי באשר לשני המודלים:
במודל הסמים, החשוד הוא בראש ובראשונה הקרבן של מעשיו. על כן,
אין כל ערך להפניה לטיפול, ללא נכונותו המלאה. כאשר קיימת
נכונות כזאת, די בשחרור ע"י קצין משטרה, על מנת להבטיח לפחות
את כניסתו לתהליך הטיפול.
במודל האלימות במשפחה הדגש שונה. החשוד הוא המתעלל בבן-זוגו
וע"פ רוב אין לו מוטיבציה להליך טיפולי. על כן, יש לוודא מראש
כי החשוד יקבל עליו את תנאי השחרור ויפנה לטיפול. אם יפר
המשוחרר את הסעיף המחייב אותו בפניה להליך טיפולי, לא ניתן
לפתוח נגדו תיק בגין הפרת הוראה חקוקה, שכן, סעיף זה אינו אחד
הסעיפים הקיימים בחוק. לכן, חשוד, אשר מתנגד לתנאי השחרור
יובא בפני בית המשפט להחלטה.
כזה למשל המקרה בת.מ. ( 227/92מ"י נ' ממן מיכאל). במקרה זה
שיחררה כב' השופטת אבידע מבית משפט השלום בבאר-שבע את החשוד
בערובה, "כאשר הטיפול בנעמת הינו תנאי מתנאי השחרור בערובה,
לשם יופנה המשיב באמצעות הטיפול במשטרה".
ה. ישום המודל בתחום הטיפול בנרקומנים, שביצעו עבירות עקב דחף לסם:
)1פתח דבר:
אחד היוזמים והדוחפים העיקריים לחיפוש אחר דפוסי עבודה חדשים
במשטרת באר-שבע, היה נשיא בית משפט השלום בבאר-שבע דאז - כב'
השופט רבי.
שופטי בית משפט השלום נאלצים להתמודד עם הבעיתיות של
עבריינים-נרקומנים היוצאים וחוזרים את אולמות השופטים, מבלי
שהמערכת תשכיל למצוא להם פתרון. שליחת אנשים למאסר רק מחדדת את
התחושה כי כלי הטיפול הנתונים בידם אינם הולמים את הצרכים.
דוגמא לתחושה זו נתן כב' השופט רבי בת.פ. 3715/91בבית משפט השלום
בבאר-שבע (מ"י נ' מימון) בגזר דינו של פורץ מועד, אשר פעל כתוצאה
מדחף לסם):
"שליחת נאשם כזה לבית הסוהר תעמיק את מעורבותו בשימוש בסמים...
הרשויות והאנשים הטובים, עם הרצון הטוב ביותר, אינם יכולים
להתמודד עם אותה מכת מדינה, אשר פרצה למגפת מדינה. יש להודות בפה
גדול ובקריאת תגר, שהמצב היום רחוק מאוד מלהיות משביע רצון.
אם לא יעשו צעדים מהפכניים, אם לא יכניסו דרך חשיבה חדשה ללחימה
בסוחרי הסמים, אך ובעיקר, נתיב חדש ויעיל לפתרון בעיותיהם של
המשתמשים בסמים, הרי נראה לי שיהיה קשה ומאוחר ללחום בנושא זה
... יש למצוא דרכים אלטרנטיביות למאסר... ניתן לדאוג לגמילת אמת,
ע"י רופאים מקצועיים וצוותים מקצועיים... המצב הוא קשה, מתסכל
וגורם לעיתים לחוסר אונים. חוסר האונים והתיסכול הוא בכך שמחוסר
ברירה ורק על מנת להרחיק - ותו לא - את העבריין מהחברה, הוא נשלח
למסגרת שלא רק שאינה מועילה לו, אלא בסיכומו של דבר היא מזיקה
לחברה והכל חוזר כבומרנג אליה... יש לראות בזה פרוייקט ממלכתי
ולגייס את טובי המוחות והאנשים, לא בדרך השגרתית, שאם לא תאמר כן
ולא תעשה כן, יקועקעו אושיות החברה".
)2כללי:
המודל עושה שימוש בסמכויות השחרור בערובה של קצין משטרה, על מנת
לחייב את הנרקומן לקבל טיפול במסגרת מוכרת - בעיקר .N.A.ההגיון
מאחורי צעד זה היה לנסות ולהפחית את כמות העבירות שיבצעו המופנים
לקבוצה, בהנחה כי מעורבות ב- N.A.תגרור את הפחתת הפעילות הפלילית
של העבריין ואולי אף את הפסקתה לאורך זמן.
המודל אינו מופעל אוטומטית על כל נרקומן. שני תנאים דרושים בדר"כ
על מנת להפעילו:
א) מדובר במקרה בו לא מוגש כתב אישום תוך כדי תקופת מעצר.
ב) הנרקומן מוכן לקבל עליו את הנסיון הטיפולי.
"חדשות בחקירות" אשר הביא את פסיקת ביהמ"ש, בעקבות המודל המופעל
ע"י התחנה, ציטט את מפקד תחנת באר שבע בנוגע ליתרונות שבדרך טיפול
זו לעבודה המשטרתית:
"אם נקבל את התזה כי להרחקת העבריינים מהרחוב קשר ישיר לרמת
הפשיעה, הרי במידה רבה טיפול גמילה עדיף על מעצר מהטעמים הבאים:
* אופצית המעצר אינה מתבטלת ולא ניתן להפסיד מאומה. זאת כיוון
שחריגה מתנאי השחרור מביאה לפתיחת תיק בגין הפרת הוראה חקוקה
ובקשת העמדה לדין עד תום הליכים, בטענה שהאופציה השיקומית נכשלה.
* במהלך הטיפול מוצמד לעבריין חונך אישי ובעצם הוא מורחק מהרחוב
ומהעבריינים. מצב זה יבטיח ירידה ברמת הפשיעה האישית של המטופל,
אם לא הפסקתה המוחלטת ולו לפרק זמן מוגבל.
* גם אם חזר העבריין לסם, בתום פרק מסויים, הרי מבחינת השפעתו על
הרחוב, כאילו שהה במאסר באותה תקופה. יתרה מכך, עתה ניתן לאסרו
לפרק זמן נוסף.
* בגמילה אין חופשות כמו בבית הסוהר.
בעידן של מערכות סתומות, בהן על כל עבריין שנוסף בשוליים לאסירים
בפועל, משתחרר אחר בשחרור מינהלי, יש יתרון מוחלט לאופצית המטופלים
תחילה".
הסקירה מציינת כי הצלחת השחרור בתנאי גמילה מבוססת על תשתית
טיפולית מצד אחד ובתיאום מערכתי של כל הגורמים מצד שני.
)3הגדרת קבוצת הפוטנציאל*:
מטבע הדברים, גמילה אינה אפשרית בקרב כל הנרקומנים. על כן, נערכה
בדיקה ראשונית לגבי קבוצת פוטנציאל. (יש לציין כי תוצאות בדיקה זו
נבחנות עתה במסגרת מחקר (ראה שלו ויחזקאלי .)1992
