[תמונת המקור]

בריונות ברשת (Cyber bulling) או בריונות אינטרנט או בריונות מקוונת או בריונות קיברנטית היא עשיית שימוש ברשת האינטרנט על מנת להשמיץ, להטריד, להביך, להפחיד, או לתקוף אדם יחיד או קבוצה.

בעשור האחרון גרמה טכנולוגיית האינטרנט למהפכה תרבותית בחייהם של בני הנוער בארץ ובעולם. כיום, ניכרת התרחבות רבה בשימוש באינטרנט. הוא מהווה חלק בלתי נפרד מסדר יומם של מרבית בני הנוער. הרשת משמשת אותם ללמידה, לרכישה של תרבות עדכנית, לצריכת מידע, ליצירת מידע וטיפוח קשרים חברתיים. כשבני הנוער משתמשים באינטרנט הם חשים משוחררים, בוגרים מוערכים וספונטניים. הם מתקשרים זה עם זה בסביבה וירטואלית באמצעות חדרי צ'טים' , פורומים ומסרונים. תקשורת זו הפכה לעדיפה על פני התקשורת המסורתית של פנים מול פנים.

בד בבד עם התפתחותן של דרכי תקשורת חדשניים אלו, החלה להיווצר תופעה המכונה "בריונות ברשת". את תופעת הבריונות (bulling) הגדיר לראשונה החוקר השוודי (Olweus; ראו תמונה משמאל; תמונת המקור) ב- 1986. לדבריו, בכדי שהתנהגות תחשב לבריונית, עליה לקיים שלושה תנאים:

• כוונה להזיק לקרבן;
• חזרה על ההתנהגות הפוגעת לאורך זמן (למרות שגם אירוע חדש פעמי יחשב כבריונות;
• יחסי כוחות לא שווים בין הקרבן ל"בריון".

טוגנגה (2010) אצל ארהרד (2014) סוקר מספר רב של הגדרות לבריונות מקוונת. לדבריו, בריונות מקוונת היא "כל התנהגות המתבצעת על ידי פרטים או קבוצה באמצעים אלקטרוניים או במדיה דיגיטלית, המשדרת שוב ושוב מסרים עוינים או אגרסיביים שמטרתם לפגוע בזולת או לגרום לו לחוסר נוחות".

המגוון הרחב של האמצעים האלקטרונים הנגישים לבני הנוער, כגון: בלוגים, אתרים, קהילות מקוונות, דואר אלקטרוני, מסרונים, ווידיאו קליפים משמשים כפלטפורמה להשמצה, להטרדה, להפחדה ולתקיפה של אדם או קבוצה.

ארהרד (2014) מונה מאפיינים ייחודים של בריונות במרחב האינטרנטי לעומת הבריונות המסורתית : אנונימיות, נגישות גבוהה, קהל רחב, יחסים לא שוויוניים, קושי בגילוי ודיווח, הטרדה, התלהמות, השמצה, התחזות, "אאוטינג" והולכת שולל, מניעה ומעקב.

מחקרים מצאו, שיש קשר בין בריונות ואלימות ברשת לבין בריונות מחוץ לרשת, שהיא בריונות מסורתית. לא רק זאת, אלא שאותם בני נוער שנפלו קורבן למעשי אלימות ברשת האינטרנט, היו בעבר קורבנות לבריונות פנים מול פנים. הבריונות ברשת תהווה לעתים המשך להצקות והטרדות מחוץ לרשת ולעיתים תהיה נקמה על אלימות פנים מול פנים בבית הספר. בדיקת הסיבות המובילות לבריונות ברשת מעלה, כי הן אינן שונות מהסיבות לבריונות רגילה- מסורתית של בני נוער אשר לרוב מונעים מכעס תסכול קנאה ואו נקמה.

אולם, בשונה מהבריונות המסורתית, בריונים ברשת אינם רואים את קרבנותיהם ואינם מודעים למידת הפגיעה לה הם גורמים. הם, אינם חוששים מלהיתפס ואו להענש. תחושת החרטה והחמלה כלפי הקורבנות פחותה, שכן אי הנראות מאפשרת פגיעה ללא משוב מהנפגע. לכן, היא מעוררת פחות הזדהות ואמפתיה מצד הבריון התוקף.

תופעת הבריונות ברשת  הולכת ומתרחבת מאד בקרב בני נוער בארץ ובעולם.

אולניק-שמש והיימן (2012), שבחנו את הנושא בארץ, מצאו שלושה ממצאים מרכזיים:

• מעורבותם של תלמידי בית הספר (יסודי וחטיבת ביניים) בבריונות ברשת גוברת כל הזמן.
• יש קשר מובהק בין קורבנות ברשת לבין קורבנות מחוץ לרשת, בין בריונות ברשת לבריונות מחוץ לרשת.
• ההשפעה הקשה של הבריונות ברשת על המצב הלימודי, החברתי והרגשי של הקורבן, נמצא אצל כרבע מהנבדקים.

בנוסף, נמצא כי בנוגע  להבדל בין המינים ישנו דמיון לממצאים שנאספו באירופה, אוסטרליה בקנדה וארצות הברית. בנים ברובם ישמשו כבריונים ברשת ובנות יהיו יותר בתפקיד הקרבן.

ההשפעה על הקרבן בתחום זה הינה הרסנית. מחקרים בתחום מלמדים כי קיים קשר בין מחשבות אבדניות לבין קרבנות הטרדה ברשת. מחקר בארצות הברית מצא כי לבני נוער אשר חוו פגיעה מבריונות מסורתית או בריונות ברשת, היו יותר מחשבות אבדניות, הסבירות שיבצעו ניסיון התאבדות היה גבוה יותר מאשר אלו שלא חוו אלימות זו. מידע זה מעיד, שיש להתייחס ברצינות רבה לבריונות בכלל ובריונות ברשת בפרט בעיקר בגיל ההתבגרות.

בישראל, אין חוק ספציפי אשר מתעסק בבריונות ברשת. בשנת 2014 נעשה תיקון לחוק מניעת הטרדה מינית התשנ"ח-1998, תיקון 10, התשע"ד-2014 המכונה "חוק הסרטונים", מתקשר ישירות לבריונות ברשת וקובע כי פרסום תצלום, סרט או הקלטה של אדם המתמקד במיניותו, וכן עריכה או שילוב של כל אחד מהם, בנסיבות שבהן הפרסום עלול להשפיל אדם או לבזותו, ולא ניתנה הסכמה לפרסום יהווה הטרדה מינית. העונש המרבי על פרסום תוכן מיני ללא הסכמה חמש שנות מאסר.

חוק נוספים רלוונטים: עבירת האיום, חוק איסור לשון הרע, חוק הגנת הפרטיות ופרסום תועבה בדומות קטין (סעיף 214) וכמובן חוק הטרדה מינית מאיימת מ 2001.

בהיבט הטיפולי-ייעוצי טוענת פרופ' אררהרד, שבשונה מהתפיסות המסורתיות, הייעוץ והטיפול ברשת כוללים מספר רב של טכניקות התערבות וטיפול. לדבריה, אפשר למיין את הסוגים השונים של ההתערבויות ברשת ל4 קטגוריות מרכזיות:

• ייעוץ וטיפול ברשת
• התערבות מבוססת רשת
• תוכנה טיפולית מופעלת רשת
• קבוצות תמיכה ברשת והערכה עצמית של מצב נפשי ובריאות.

שני משרדי ממשלה מובילים תהליכים להתמודדות בתופעה. הראשון משרד החינוך באמצעות אגף שפ"י (שרות פסיכולוגי ייעוצי), והשני המשרד לביטחון הפנים באמצעות מציל"ה ו"עיר ללא אלימות". בנוסף, יש לחוקק חוק ספציפי בתחום הבריונות ברשת שתיצור את הגבולות בין המותר והאסור.

בריונות ברשת בנויה מבריונים, קרבנות ועדים. מערכת החינוך ומערכת אכיפת החוק צריכים לעודד את העדים והצופים מהצד לדווח ולשתף מבוגרים, כאשר הם עדים למעשה בריונות. זאת, במקום לעודד בריונות או להתעלם ממנה. חובת הדיווח היא מהותית, שכך היא תהפוך את הזירה האינטרנטית לזירה מפוקחת על ידי הציבור והצופה.

לאחרונה, התבשרנו שהמשרד לביטחון הפנים מגיש המלצה לממשלה להקמת רשות לאומית שתתמודד בנושא.  לכאורה הנושא חשוב ומתעצם בתקופתנו, ברם, מכיוון שמדובר במספר משרדי ממשלה ובתג מחיר תקציבי להובלת רשות שכזאת, האם יתבצע ימים יגידו? ברם, זה הכיוון וזאת הדרך!

מקורות והעשרה

• אולניק-שמש ד', היימן ט' (2012), אלימות ובריונות ברשת- תמונת מצב, הד החינוך, פ"ו(6) 3-32.
•  ארהרד ר' (2014), ייעוץ חינוכי מקצוע מחפש זהות.