תִּתְּנֵנוּ כְּצֹ֣אן מַאֲכָ֑ל וּבַגּוֹיִ֗ם זֵרִיתָֽנוּ - המאמינים במצב קשה והם נזכרים בסיפורי אבותיהם על נפלאות האל. הם מזכירים לאלוהים (ואולי לעצמם) שאלוהים בדק עמים רבים בטרם בחר את בחירתו. את הכל תולים המאמינים באלוהים. אבל אז קרה האסון, השבר, ואלוהים? איפה הוא?
בפרק קכ"ח מובטחת הדרת הנשים לעד, בדרך של ראיית הטוב בבנים ובבני בנים. בפעם הבאה שאמצא במקום בו יפצחו בשיר ובריקוד לצלילי הפסוקים האלה, אני אפרוש הצידה ואבקש שיבוא יום ומזמורים כאלה לא יושמעו בעולמנו...
העשייה, הבנייה, הצבא, הסייבר, הטכנולוגיה, המדע, בתי המדרש מלאי תלמידי חכמים ושאר הדברים שתפארתם נישאת בפי מנהיגנו – כולם טובים ויפים. אבל אם לא נערבב אותם עם מוסר וערכים אנושיים, נגלה שאינם אלה כקליפת השום...
שיבת ציון מתוארת במזמור כמהלך פנטסטי, כמעט לא מציאותי, חלום... וצריך לעמוד על המשמר. חייבים להישאר ערים. כי יש מי שמייחס את המציאות לחלום ה"גאולה" ושואף להחזיר אותנו לחלום...
על שמו של הנביא ישעיהו רשום הפטנט על העתיד, שמבטיח לעם ישראל שלא משנה מה קרה, העבר הנורא יימחק ו"מעתה ועד עולם" אלוהים יגן עליו מפני כל רע. זו הייתה דרכו ליישב את הקושי של חורבן למול הברית ההיסטורית.
"ציפור הנפש" הוא ביטוי שגור בשפתינו למשהו שמאוד מאוד יקר לנו. הליבה שבליבת המהות שלנו כאדם.
על פי המזמור בתהילים קכד, אלוהים הוא הנותן לאותה ציפור הגנה...
אני מציע לאנשים לעצום את העיניים. לא לחפש את הישועה בשמים או באופק או באיזה מקום רחוק או באנשים אחרים. עצמו את העיניים וחפשו את החופש בתוך עצמכם: יד כִּֽי־קָר֥וֹב אֵלֶ֛יךָ הַדָּבָ֖ר מְאֹ֑ד בְּפִ֥יךָ וּבִֽלְבָבְךָ֖ לַעֲשֹׂתֽוֹ (דברים פרק ל'): בלי עיניים, בלי הסחות דעת.
תהילים קכא - מזמור נוסף בסדרת מזמורי "שיר למעלות": אינסוף ביצועים יש למזמור היפה הזה, שבו האדם המאמין נושא עיניו אל ההרים, מחפש עזרה ומקבל אותה מאלוהיו.
אלוהים שומר ישראל. מגן עליו מכל צרה, ביום בלילה, בבית ובחוץ ובכל זמן.
