גם אם נצליח לבנות מערכת משפט טובה - מתוקנת, שתשפוט ותכריע בין המתדיינים בפניה - הרי שרק באמצעות הדין לא נוכל להגיע למדרגה של קדושה ומקדש. והלוואי שיותר מאשר נבקש למצות את הדין עם הזולת נתאמץ ונשתדל יותר על בניין פנימיותינו, וככל שנהיה שלמים יותר, נראה מעלת הדבר שבכל בעיה ובעיה - פתרונה יהיה ברוח אהבת חברים.

פרשת תרומה עוסקת רובה ככולה במעשי בניית המשכן, מימונו וכליו. לפי התיאור המקראי, ולפי הידוע, הן המשכן והן בתי המקדש שנבנו אחריו, נבנו ביד אדם. בנייה זו שכרה לא בצידה, היות ובנייה אנושית זו לא החזיקה מעמד. אשר על כן, התפתחה מחלוקת בדבר בנייתו של בית המקדש העתידי.

מדוע נאמר משכן ולא נאמר מקדש? על כך מסביר האבן עזרא (מפרש שחי בספרד בתקופת תור הזהב) שבמשכן שוכנת השכינה שהיא קדושה ומקדש זה מלשון קדוש. תשובה נוספת, במהות, משכן ומקדש חד הם. ההבדל ביניהם הוא, שמשכן הוא דבר ארעי ומקדש זה בית הקבע.

בפרשת תרומה מתחיל המקרא לתאר את תבנית המשכן ואת תהליך בנייתו. משכן זה, לא היה היחיד עד בניית מקדש שלמה. לאחר הכניסה לארץ כנען, היו מקומות שהוגדרו כמשכן, ובהם נעשו ריטואלים פולחניים ושלטוניים. המקדש הגדול והחשוב ביותר היה מקדש שלמה, שהוקם בירושלים, אך היסטורית הוא המאוחר מבין המשכנים שמוזכרים עד בנייתו.

הַכֹּל זָהָב, הַכֹּל זָהָב וַאֲבָנִים טוֹבוֹת, וְלֵב, הֲמוֹן לֵב, וְכַּוָּנָה, הָמוֹן כַּוָּנָה, וְאָהֲבָה. ובהכל נָגַעְנוּ בחרדת קֹדֶשׁ, וְאָסַפְנוּ וְהֶעֱרַמְנוּ אֲבָנִים, תּלי תלים... איילת קציר: שירה בעין נשית ברוח פרשת השבוע – פרשת תרומה...

פרשת תרומה מתחיל המקרא בתיאור מעשה המשכן על כל היבטיו הפולחניים, תיאור שנמשך עד לסוף ספר שמות. בתמצית, המשכן הינו המקום האלטרנטיבי של הר סיני בו ניתנו לוחות הברית. כדי לייצר בעיני העם המשכיות של הקשר עם האל, היה צורך לבנות משכן של ממש, בו קשר זה מתממש...

הציווי ״ויקחו לי תרומה״ בא להעניק לאדם מוצא משעבוד לכאן ולעכשיו, בחיבור תשוקותיו ופעולתו אל ממשות נשגבת שמעל לחומר. זה על פי הקבלה יכול להתרחש בתוך החומר בהקדשתו למשמעות שמעבר לכאן ועכשיו!

פָּרָשַׁת תְּרוּמָה עוסקת בהוראות לבניית המשכן וכליו; ונקראת, לרוב, בשבוע שלפני תענית אסתר. ריכזנו עבורכם את כל המאמרים, שהופיעו באתר 'ייצור ידע' אודות הפרשה, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה נעימה!

בניית המשכן מביאה לשיא את יחסי האל עם בני ישראל. תחילת היחסים הייתה בשליחותו של משה ואהרון אל פרעה, יציאת מצרים, מתן תורה בסיני ועתה, השראת שכינה קבועה בתוך העם. אין זה משנה כלל האם האל אכן שכן במשכן, כוונת הדברים ברורה. היחסים בינו לבין העם שודרגו לרמה של בסיס קבוע ולא על חיזיון נקודתי כפי שהיה במעמד הר סיני.