אבי הראל: זמן הקרבתו ואכילתו של קורבן פסח במקרא ובספר היובלים

פרק י"ב בפרשת בא עוסק במכת בכורות המשולבת עם מצוות קורבן פסח. לכאורה אין קשר בין השניים, אולם ניתן להבין זאת, אם מייחסים לזבח פסח אופי גוון אפוטרופיאי, ריטואל קדום של רועי צאן, שנערך מדי שנה הבא להגן מפני חמת המשחית שפועל בדרך כלל בשעות החשיכה. ספר היובלים מאמץ גישה אפוטרופיאית זו, וחידושו נעוץ בזיהוי המשחית בדמותו של שר המשמטה...

איילת קציר: שירה בעין נשית ברוח פרשת השבוע – פרשת בא

דְּבָרִים שֶׁהִגַּדְתִּי לְבִתִּי- עַל תובנות שֶׁל הַלֵּב; בּוֹאִי בִּתִּי וּלִמְדִּי דַּרְכֵי עוֹלָם, דְּעִי שכְּשֶׁאֱלֹהִים נוֹתֵן בָּאוֹתוֹת דָּבָר לֹא יָכוֹל לַעֲמֹד לוֹ; הוּא בָּא לְלַמֵּד אוֹתָנוּ שֶׁבְּעֶצֶם, בְּכָל אֶחָד יֵשׁ פַּרְעֹה, כָּזֶה שֶׁכָּבֵד לִבּוֹ, כָּזֶה שֶׁהָעוֹלָם אוֹהֵב לֹא לֶאֱהֹב... איילת קציר: שירה בעין נשית ברוח פרשת השבוע – פרשת בא...

אבי הראל: הקשר בין קרבן פסח ואכילת מצה

השם פסח במקרא מכוון תמיד אך ורק לקרבן המוקרב ביום הארבע עשר לחודש הראשון הוא חודש ניסן. אשר על כן חג הפסח חג רק ביום זה. למחרת, נחגג חג נוסף הנקרא במקרא חג המצות, כך שיש כאן שני חגים נפרדים ושונים, חג הפסח וחג המצות. חג הפסח נמשך יום אחד, ואילו חג המצות נמשך שבעה ימים...

אבי הראל: יציאת מצרים – בדיה או אמת היסטורית?

סיפור יציאת מצרים משקף תמונת עבר, שעוצבה במשך תקופה ארוכה; לאחר שגרעין הסיפור נחרת בזיכרון הקולקטיבי של עם ישראל. לאחר מכן, לאחר שהמקרא נערך באופן סופי במאה השביעית לפני הספירה, נוספו לו אלמנטים שונים, שלא כולם עולים בקנה אחת עם הממצאים הארכאולוגיים או המחקריים הידועים לנו כיום.

עופר בורין: האם יצאנו, באמת, לחופשי?

פָּרָשַׁת בֹּא היא פרשת השבוע השלישית בספר שמות. היא מתחילה בפרק י', פסוק א' ומסתיימת בפרק י"ג, פסוק ט"ז. בפרשה מסופר על מכת ארבה, מכת חושך ומכת בכורות ובהמשך מסופר על יציאת מצרים. המצוות העיקריות המופיעות בפרשה הן קורבן פסח, סיפור יציאת מצרים וקידוש בכורות...

אבי הראל: טיבה של תפילת משה במהלך עשר המכות

אבן סינא מחלק את סוגי התפילה לשניים, תפילה חיצונית ותפילה פנימית. התפילה החיצונית מאמנת את הפרט מההמון להכרת הטוב ולציות פוליטי, בעוד שהתפילה הפנימית מובילה את האדם להכרה שכלית עליונה. גם הרמב"ם בעקבותיו, מבחין באופן ברור בין תפילה רגילה (חיצונית ע"פ אבן סינא), אשר אינה מביאה את האדם להבנת מהות האל, לבין תפילה שכלית (פנימית ע"פ אבן סינא), שהיא התפילה הראויה, והיא אשר מביאה את האדם להבנה שכלית מעמיקה. מה היה אם כן טיבה של תפילת משה?