גדעון שניר: המרבה השכלה -מרבה גם שלום?

תחת הסיסמה "השכלה = שלום", פעלה ישראל לפני - ובמיוחד בעקבות הסכמי אוסלו (1993-5) - כדי לאפשר את פתיחת המוסדות האקדמאים באיו"ש, אלא שעד מהרה הסתבר, שלצד רכישת השכלה גבוהה, התעצמו הרגשות הלאומיים הקיצוניים שהפכו את האוניברסיטאות לקיני ההתנגדות הקשים ביותר נגד מדינת ישראל. לא לשלום ולפיוס כוונו מאמצים אלה, אלא לטרור וחיסולה של מדינת ישראל.

גדעון שניר: תשובה לאיימן עודה

לח"כ איימן עודה: אני יודע שלא תאהב את זה, אבל הדבר הטוב ביותר, שקרה לערבי ישראל, הוא שנשארתם במדינת ישראל היהודית הדמוקרטית, שאפשרה לכם להגיע להישגים בכול תחומי החיים, מצב שלא הייתם מגיעים אליהם תחת שלטון ירדן או מצרים – אילו הם היו מנצחים את הישוב היהודי במלחמת 48.

גרשון הכהן: למה אנחנו בחרדה? שהם יהיו בחרדה!

בגולה נהגו היהודים, לקראת יום חגם של נוצרים או מוסלמים, להיכנס לחרדה. אנחנו בטיפשותנו מייצרים פה את אותו דבר. הולך להיות פה רמדאן ואנחנו בחרדה. אנחנו בעלי הבית. שהם יהיו בחרדה; ושנביא במעשינו לידי ביטוי את התודעה, ששעתם לא הגיעה, וגם לא תגיע! 

פנחס יחזקאלי: ככה לא נכבוש את הפריפריה בחזרה!

אם נמשיך בדרך הזו אז ירגיעו אותנו בקצת פסטיבל תקשורתי, אבל לא יקרה כלום; ובקצב ההידרדרות הנוכחי, בעוד מספר שנים - כשתפרוץ מלחמה של ממש בינינו לשכנינו מדרום ומצפון - תתלקח מלחמה גם בתוך המדינה, בערים המעורבות ובצירים; ונצטרך לפתוח אותם באש ודם. זה יהיה מרד גלוי של הפלסטינאים אזרחי ישראל, שימונף עד מהרה לזירה הבינלאומית, וישראל תידרש, בקולי קולות, לחזור לגבולות החלוקה.