פרשות מטות ומסעי הן פרשות מחוברות, שבשנה שאינה מעוברת מסיימות את ספר במדבר. יש בהן יותר מאשר סקירה לקראת סיום ובסיומה אנו מבחינים בתחילת הליך חדש.

פרשת מסעי, החותמת את ספר במדבר, עוסקת בין שאר נושאיה בציווי להוריש את עמי ארץ כנען. בפרק ל"ג בפרשתנו, ניתן להבחין בשלוש אפשריות להורשה זו, ונראה כי הן מבטאות התפתחות כרונולוגית...

בפרשת מסעי מתוארים בקצרה ארבעים ושתים המסעות (קטעי הדרך) שעברו בני ישראל מיום צאתם מארץ מצרים עד הגיעם לערבות מואב בסמוך לנהר הירדן, כהכנה לחציה לחלקה המערבי של ארץ ישראל...

רשימת המסעות בפרק ל"ג בספר במדבר, מתארת ארבעים תחנות מסע של בני ישראל במדבר סיני, כנראה כנגד ארבעים שנות הנדודים במדבר. בתיאור האמור יש חזרה של דפוס קבוע המתחיל במילים ויסעו מ..., ומסתיים במילים ויחנו ב... . למתכונת יסוד זו, מצרף לעיתים המספר המקראי הרחבה גיאוגרפית...

הפטרת פרשות מטות – מסעי, הינה פרק ב' בנביא ירמיהו. פרק זה מהווה יחידה ספרותית בפני עצמה ונחשבת לאחת הנבואות המוקדמות ביותר של ירמיהו. מסתמן שנבואה זו נאמרה קודם הרפורמה הדתית של שנתו השמונה עשרה של יאשיהו, כלומר 622 לפני הספירה. כל עיקרה של נבואה זו נסוב על נושא אחד והוא – תוכחה קשה לישראל על שעזבו את ה'...

פרשת מסעי עוסקת בין נושאיה במוסד עיר המקלט, שהיה נפוץ במזרח הקדום, והבא להגן על רוצח בשגגה מפניו של גואל הדם. ברם עיר מקלט אינה מגינה על רוצח במזיד, וכל רוצח שכזה שנמלט מאימת הדין לשעריה היא איננה יכולה  לשמש לו מחסה או מגן. אם נחזור למקרים אותם הבאנו, נראה כי ישנם, שלושה סוגים של רוצחים: ישנו רוצח במזיד, ישנו רוצח בשוגג, וישנו רוצח בערמה...

פָּרָשַׁת מַסְעֵי היא פרשת השבוע העשירית והאחרונה בספר במדבר. היא מתחילה בפרק ל"ג, פסוק א' ומסתיימת בסוף הספר, בפרק ל"ו, פסוק י"ג. בשבת פרשת מסעי מסיימים את קריאת התורה של ספר במדבר בקריאת "חזק חזק ונתחזק". ריכזנו עבורכם את כל המאמרים, שהופיעו באתר 'ייצור ידע' אודות 'פרשת מסעי', על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה!

אקורד סיום עצוב לספר במדבר: חוסר שוויון מוחלט בין גברים לנשים; והנצחת השבטיות, שלא לומר גזענות, עמוק בשורשים של עם ישראל. כל זה היה יכול להיות מאמר היסטורי לתקופה של לפני 3000 שנה. הבעיה היא שכל זה נמשך עד היום!

אִם רַק תַּצְלִיחִי לָשֵׂאת ראשך בְּמַסָּע חַיַּיִךְ; אִם רַק תַּצְלִיחִי לֶאֱחֹז בְּמַחְשַׁבְתְּךָ אֶת הַמַּחְשָׁבָה הַנְּכוֹנָה, לְהַטּוֹת בְּחִירוֹתַיִךְ אֶל הַטּוֹב... איילת קציר כותבת שִׁירָה בְּעַיִן נָשִׁית, בְּרוּחַ פָּרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ - פרשת מטות.

מנהג גואל הדם אינו מוסרי ואינו ראוי. אולם היות והיה מושרש עמוק בתודעת האומה קשה היה לאוסרו בין לילה. התורה אמנם התירה את גאולת הדם אולם המציאה לו תחליף הוגן בדמותה של עיר המקלט, לשם גולה הרוצח בשגגה עד מותו של הכהן הגדול.