אנו מתקרבים ליום הזיכרון לשואה ולגבורה. אדולף היטלר היה אחד המהמרים הגדולים מכולם בהיסטוריה של העת החדשה, עד שכמו כל מהמר סדרתי, התהפך עליו מזלו. המאמר עוסק בהימורי מדיניות (Policy Gamble): מצב שבו מקבל ההחלטות בוחר מהלך הכרוך באי-ודאות רבה, אך עם פוטנציאל לרווח גבוה – לרוב, תחת לחץ זמן, מידע חלקי ותחושת דחיפות. זהו מהלך שאין ממנו דרך חזרה: אין בו "שמור וצא", כמו במשחק מחשב.

מאמר זה חוזר לשאלה הוותיקה, שסברנו שכבר הוכרעה - האם ניתן להכריע מלחמה מהאוויר בלבד, או שעוצמה אווירית – מרשימה ככל שתהיה – איננה תחליף ל'מגפיים על הקרקע'? מקרה הבוחן שלנו הוא מערכת ההפצצות האוויריות המאסיבית של ממשל טראמפ נגד החות'ים.

רבות מכרזות המחאה של הימין הבריטי ברשתות החברתיות במהומות באוגוסט 2024, עשו שימוש בחיילי מלחמות העולם להעברת מסרים עכשוויים. הן מציגות ביקורת סאטירית על המצב החברתי בבריטניה, שיוצר תחושה, שהקרבתם של הלוחמים אז הייתה לשווא ונזנחה. שאזרחי המדינה נאלצים היום להתמודד עם קשיים כלכליים ומחסור בדיור, בעוד שמשאבי המדינה מופנים לקליטתם של מהגרים לא חוקיים, המבקשים להפוך את בריטניה ל'מדינת שריעה'.

המתחים של בנימין נתניהו עם ג'ו ביידן אינם חידוש בנוף הבריתות הבינלאומי. ההיסטוריה של הבריתות גדושה בדוגמאות של מאבקי כוח בין מנהיגי מדינות בעלות הברית. מרוזוולט וצ'רצ'יל במהלך מלחמת העולם השנייה ועד למתחים בתוך נאט"ו במהלך המלחמה הקרה, הדינמיקה הזו משקפת את המורכבות הטבועה בפוליטיקה הבינלאומית. 

המנהיג (הקאודיליו) הספרדי, פרנסיסקו פרנקו ניצח את מלחמת האזרחים בזכות איטליה וגרמניה (1939-1936). היה זה רק הגיוני, לכאורה, שיחזיר להן באותה מטבע, ויתייצב לצידן במלחמת העולם השנייה, כחלק ממדינות הציר. אבל, הוא לא עשה זאת. מדוע?

כל העוסק בשיקולי האסטרטגים היפנים ערב מלחמת העולם השנייה, מעלה שתי אופציות מוכרות, שבהן עסקו שני המאמרים שקדמו למאמר זה: תקיפת ברית המועצות, במקביל לפלישת הגרמנים אליה (מבצע ברברוסה); ותקיפת ארה"ב. אבל, הייתה גם דרך שלישית...

סיפור ניצחון בעלות הברית במלחמת העולם השנייה, הוא, במידה רבה, סיפור שותפותם של ראש ממשלת בריטניה דאז, וינסטון צ'רצ'יל ונשיא ארצות הברית, פרנקלין דלאנו רוזוולט. אבל, מעבר לשותפות, האם היו חברים? היום ניתן כבר לתת לשאלה הזו תשובה שלילית, חד משמעית...

למה שמדינה תכריז על 'ניטראליות'? בעשורים האחרונים הסתננו לשיח גם מרכיבים מוסריים, שהייתי מציע לשים תחת גרשיים ובקונטקסט חשדני מאוד. המוסר נוטה להיעלם תמיד כשמופיע האינטרס; ומי שמנפנף במוסר בזירה הבינלאומית (ולא רק בה), עושה זאת מאינטרס גם כן!