מהי התופעה הבלתי נתפסת - והדוחה כל כך בעינינו - של השמחה במוות של אויבינו? הכיצד הורים שמחים למות ילדיהם כ'שהידים', כאילו הובילו אותם בהלווייתם אל חתונה? מקורה של התופעה הזו באסלאם. המזרחן ד"ר מרדכי קידר מכנה את התופעה: 'פולחן המוות המוסלמי', והיא בלטה מאוד ביום הארור של טבח ה- 7 באוקטובר 2023.
בכל ערב יום כיפור, עם זיכרון המלחמה בן כמעט יובל שנים, חוזרים ומהדהדים לציבור שני מסרים: האחד ממוקד בעומק המחדל המודיעיני; השני מבטיח שהלקחים נלמדו ומעתה צה"ל ערוך ומוכן נכון לכל איום. לאחר עשרות שנים, מסרים אלה ראויים למבט ביקורתי...
יש יותר מסרגל אחד לשיפוט המוסרי-ערכי, והוא תלוי תמיד בהשקפת עולם כוללת - דתית, חברתית ופוליטית. בהיבט זה, עצומות ה"מובחרים" לשעבר מבטאות לא יותר מאבק מעמדי פוליטי של אליטה דועכת, המבקשת לגייס למאבק ציבורי את תהילת עברם, ומתכסה בכסות ערכית...
מה באמת הניע את נשיא ארה"ב טראמפ להסיג את כוחותיו ולזנוח בשעתם הקשה את בני הברית הכורדים? מה הסכימו ביניהם פוטין וארדואן בהסכמות שגובשו בפגישתם שלשום בסוצ'י? בסיכום שלא נחשף, טמון כנראה מידע קריטי להבנת ההתרחשות. מידע זה, לא זו בלבד שנותר חסוי מעבר להישג ידם של המומחים והפרשנים; אף יתכן כי מה שפורסם, קיבל בכוונת מכוון ביטוי גלוי ומוצהר באופן המובנה במודע להוליך שולל...
אין לי ספק שהשופט בדימוס גולדברג לא היה מאשר פסק דין שבו לא נחקרה אפילו הפגישה הזו לעומק. לתחושתי ולתחושת רבים מעמיתיי, המטרה סומנה ורק לאחר מכן נורה החץ שעליו היה כתוב שאדרי לא ימונה. יהיו סיבותיו של השופט גולדברג אשר יהיו, וגם אם יתחבא מאחורי החלטתו באצטלה של פגישה שלא חקר, פסילתו מעוררת תהיות הן לגבי יכולתו השיפוטית והן לגבי מניעיו...
אפשר להפוך בן־לילה, בהינף קולמוס ואגודל ובסיוע תקשורת אוהדת, את כל שרי ממשלת ישראל ל"חשודים" (בעלמא?), בעלי "תיקים פתוחים" ו"עננה מעל לראשם". הם יצעדו בסך (כרגיל, בחסות ההדלפות מבעוד מועד לתקשורת ולצלמים הממתינים בפתחי הבתים) לעבר קומות משרדי לה"ב 433, ושם יוכתרו בכתר "בעלי תיקים פתוחים" - או סתם "חשודים" - וביציאתם ייכתבו וייחתמו כ"בעלי ניגוד עניינים מובהק היורד כדי שורשו של עניין". כך יעוקרו כולם יחד, וכל אחד לחוד, מיכולת הצבעה, והנה, רוני אלשיך, קיבלת שנה רביעית.
כדי להתחיל במהלך מחולל שינוי, חייב אדם קודם כל להכיר בפער בין מה שהוא באמת רוצה שיקרה לבין מה שקורה. ואז, נדרש האדם למאבק ולאמונה. אם האדם מקבל את הנסיבות כמצב קבוע, שאין בידיו לשנותו, אז המצב הנתון אכן מקבע גם את תודעתו. אך אם אדם בוחן ללא הרף, כיצד יש בידיו לשנות את הנסיבות, כאן טמון המפתח לשינוי. כאן מתחילה הישועה ונפתחת הדרך לגאולה. לגישה כזו, קוראים בפשטות משיחיות: האמונה שלמרות הסבל והקשיים הקיימים, הכל יכול להתהפך לטובה.
מה יהיה גודל האוכלוסייה הערבית - בפתרון של מדינה אחת בין הים לירדן - שלא יסכן את אופייה של המדינה היהודית? המבחן לדעתי הוא אם יהיה רוב בציבור ובכנסת, שלא יהיה מוכן לתמוך בחוק השבות או יבקש לבטלו. זה קו אדום שהייתי אומר, עד כאן ולא יותר!
