החרמת טקסים ממלכתיים – כמו טקסי יום הזיכרון או יום העצמאות – בשם המחאה נגד השלטון הנוכחי, היא אולי מובנת רגשית, אך מסוכנת אסטרטגית. אליטת ההון הישנה, זו שמרגישה מאוימת, מוותרת במו ידיה על אחד מהכלים המרכזיים ביותר להמשכיותה: השליטה במשמעות של סמלים לאומיים.
פתאום מבינים במחאה שמי שהכשיר שימוש בשב"כ למטרות פוליטיות, עלול לגלות בערבו של יום שהשב"כ 'יהפוך את קניו' לעברם. אז, למה הם לא מנצלים את כוחם להגיע להסכמות עם הימין? זו שנאת נתניהו, טמבל! מחאה שלמה משוכנעת שהוא הרוע בהתגלמותו, יותר מהחמאס. אז איך אפשר להגיע איתו עכשיו להסכמות?
בסוף מרץ 2025 נעצר סא"ל במיל' אייל נוה, ממייסדי "אחים לנשק", בגין חשד למעשה מגונה במהלך הפגנה, כמו גם אחזקת נשק ותחמושת רבה בביתו. רבים בימין הביעו תמיהה שלמרות העובדות, איש בשמאל לא גינה את מעשיו. אבל מי שמכיר את אופן פעולתם של מערכות מורכבות לא צריך להיות מופתע. אנחנו כבר יודעים כי מערכות מורכבות אנושיות מתנהגות לעתים קרובות באופן דומה למערכות בטבע. עדר חיות בר המריח סכנה, מצופף שורות. כך מתנהגות גם קבוצות אנושיות, החשות סכנה למעמדן ו/או לקיומן.
אחד המוטיבים החוזרים בשיח שלי עם בני האליטה, הוא הצורך שלהם לגמד בכל דרך את הקרבן העצום שהקריבו בני הציונות הדתית במלחמה. סיבה מהותית לכך היא 'חרדת ההתחלפות': האליטה מרגישה שהיא קרבה לסוף דרכה, ורואה בבני הציונות הדתית אלטרנטיבה ריאלית. זאת, ע"פ הרעיון המוכר, שמי שמשלם את מחיר הדם במלחמה, מרוויח את הזכות להוביל, ולקבוע את עתיד המדינה לאחר הניצחון.
בעוד שהעולם המערבי מתנער מהנקמה, ומציג אותה לכאורה כבלתי ראויה, היא עדיין נוכחת, במובנים רבים, ומשמשת כאמצעי לשמירה על סדר חברתי ופוליטי. מערכת המשפט, תגובות של מדינות למתקפות ותחושת הצדק הציבורית מצביעים על כך שהנקמה - לעתים, במסווה של "עשיית צדק" - ממשיכה להיות מרכיב מרכזי במבנה החברתי האנושי. תחשבו עודד ליפשיץ. תחשבו שירי ביבס, ושני בניה הקטנים אריאל וכפיר...
אליטת המרד או אליטת ז'בוטינסקי הייתה הקבוצה השנייה שהגיעה לשליטה פוליטית בישראל אחרי האליטה המייסדת (האחוס"לים). היא עלתה ב-1977, עם עליית הליכוד לשלטון. הדומיננטיות שלה התקיימה רק בתחום הפוליטי, כשיתר מוקדי הכוח במדינה: כלכלה, ביטחון, משפט, אקדמיה, אמנות וכדומה - המשיכו להישלט על ידי האחוס"לים. היא הודחה ממעמדה עם היבחרו של בנימין נתניהו בפריימריז לראשות הליכוד ב- 1996.
אחת התוצאות של המחאה היא השנאה שהשתחררה מעל פני השטח לכל מה שמסכן את המשך שלטונה של אליטת ההון הישראלית. במארג השנאה הזו נוטלים ה'בבונים' חלק גדול משמעותי, עוד מימי קום המדינה, כשהעליה מצפון אפריקה נעצרה מחשש לשינוי פניה של המדינה. הדף הזה מביא לכם אוסף ראשון של כרזות, ממים וסרטונים בסוגיית השנאה ל'בבונים'. אתם מוזמנים להוסיף עליהם.
ב- 2022 פרסם משה קצב ספר זיכרונות, שחציו מוקדש לפרשה שהביאה אותו מהנשיאות אל הכלא. קל להיווכח, שאותן סטיות מקצועיות חמורות שזיהינו בחקירות נתניהו, היו קיימות גם בחקירות קצב. בניגוד לנתניהו, קצב הוא נציג אותנטי של 'ישראל השנייה'. חיבור של שתי הפרשות יחד הוא חומר נפץ פוליטי ובעייתי מאוד לאליטת ההון, ולמערכת האכיפה ש'עובדת' עבורה. לכן, האינטרס בסיסי שלהן הוא להשאיר את הספר רחוק מעיני הקוראים.
לשפשף את העיניים ולא להאמין... היום אחר הצהרים תתכנס הוועדה למינוי שופטים כדי להמליך עליה - ללא הפוליטיקאים שמחרימים - את אחד האנשים המקוטבים והשנואים בישראל, אחרי שהתברר שביצע עבירת בניה, לא אמר אמת לתקשורת ואף ניסה להחיש - בניגוד לחוק ולנהלים - את הטיפול בעניינו בוועדה האזורית. כך, הולכת וגוברת תחושת הסלידה, שחש העם מבית המשפט שלו. זה לא מבשר טובות לבית המשפט העליון, ובוודאי לא לזה שהעמיד את עצמו עתה בראשו!
תהליך של חילופי אליטות הוא תהליך, שבו קבוצה חברתית או פוליטית - שהחזיקה בעמדות כוח והשפעה - מאבדת את מעמדה, לטובת קבוצה חדשה, מתחרה, שנוטלת ממנה את עמדות המפתח הללו. תהליך זה עשוי להתרחש בעקבות שינויים חברתיים, פוליטיים, כלכליים או תרבותיים, והוא כולל לעיתים קרובות מאבקי כוח, שינויי מדיניות, והפניית משאבים לקבוצות חדשות. ריכזנו עבורכם את המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות תופעת חילופי האליטות, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה.
