פושעים בכירים מונעים - יותר מכל דבר אחר - על ידי כסף. הם יעשו כמעט כל דבר כדי להרוויח כסף, ובסופו של דבר, התשוקה הגדולה ביותר שלהם יכולה להיות ממונפת נגדם, כחולשה הגדולה ביותר שלהם. לפני לכידתו היה לוצ'יאנו כבר אדם עשיר. תעשיית הזנות הייתה יצרנית כסף קטנה מאוד עבורו. הוא בקלות יכול היה לפרוש ולעולם לא היה נופל בידי הרשויות. אבל האגו שלו ותאוות הכסף שלו דחפו אותו קדימה, עד שנפל.
פושעים מסוימים אינם נתפסים בעיני כולם, בהכרח, כפושטי-רגל מבחינה מוסרית; חלק מהם אף רואים את עצמם כשונים מיתר העבריינים, וגורמים לשינוי משמעותי בתפיסתנו, 'מהו פושע', ואיך הוא אמור להתנהג. כזה הוא, למשל, אל קאפונה.
משטרות לעולם תהיינה מועדות לחטוא בתחום האפליה הגזעית, ותמיד תחשדנה ככאלה, על-ידי מיעוטים. רצח הצעיר האפרו אמריקני, ג'ורג' פלויד, ב-25 במאי 2020, באקט של אלימות משטרתית, הזכיר את פרשיית הירי המשטרתי בצעיר אמריקני אחר ממוצא אפריקני, מייקל בראון, כהמחשה לסוגיה זו!
המאמר מביא טעימה מהאופטימיות של שנות השבעים והשמונים של המאה הקודמת, ליצור הרמוניה ביחסי המשטרה האמריקנית עם הקהילה אותה היא משרתת, ולראות בשוטרים יזמים קהילתיים, המניעים קהילות שלמות. גם אם חלק מן הדברים נתפסים היום בעיני הקורא הישראלי כנאיביים משהו, יש להם חשיבות כמכלול, בעיקר על רקע מצבה הנוכחי של משטרת ישראל…