[בתמונה: המרחב מצפה בכיליון עיניים ליהודים; וממשלת שינוי ב'הקפאת המצב', נותנת את היתרון לערבים. הצילום: גרשון הכהן]

[המאמר ראה אור לראשונה באתר ישראל היום. הוא מובא כאן באישורו ובאישור המחבר] [לקובץ המאמרים על יצחק רבין ומורשת רבין באתרנו, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על אסטרטגיית העשייה 'מתחת לרדאר', לחצו כאן]

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

*  *  *

פגישת שר הביטחון בני גנץ עם יו"ר הרשות הפלסטינית בשבוע שעבר, עוררה, כצפוי, ביקורת בצדה האחד של המפה הפוליטית; ותמיכה בצידה השני. מבחינה ביטחונית ומדינית, הפגישה  לגיטימית. השאלה הראויה למיקוד - מעבר לפירוט מה שסיכמו בפגישה בתכניה הגלויים והחשאיים - היא מה החזון המדיני שמוביל אותה, ומהן המגמות בשטח, שאותן היא מבקשת לקדם.

המדיניות הרשמית של ממשלת ישראל חוזרת ומבהירה כי לא יקודמו בממשלה זו צעדים מדיניים משמעותיים - לא לסיפוח ולא להסדר מדיני. גם לרשות הפלסטינית ולממשל האמריקאי ברורים אילוצי ההנהגה הישראלית.

[בתמונה: בני גנץ דומה בגישותיו לאהוד ברק ולאהוד אולמרט ושונה מאוד מיצחק רבין! המקור: דובר צה"ל. עוגן ברשת, לחצו כאן]

אלא שבינתיים, המציאות בשטח אינה באמת מסוגלת לעמוד על מקומה. כמו זוג בהריון שמבקשים להקפיא מצב... זה מה שמעורר דאגה במגמה המובלת בהנהגת שר הביטחון.אמנם, כלל הגורמים הפועלים בזירהדי הפנימו כי בשנתיים הקרובות לא יתנהלו תהליכים מדיניים רשמיים, מחוללי תפנית מוכרזת; ובכל זאת, נראה כי בינתיים, שר הביטחון גנץ מקדם בשטח צעדים 'מתחת לרדאר' - במגמת חזון שתי המדינות.  בתהליך זוחל דונם פה ודונם שם, בעידוד הממשל האמריקאי, הולכת ונבנית המדינה הפלסטינית במרחבים החורגים מעבר למה שכבר נתון בידיה בשטחי AB.

[המפה משמאל היא מפת יהודה ושומרון, ובה מודגשים שטחי A ו-B. שטח C הוא השטח הלבן, הבלתי מודגש. המפה היא נחלת הכלל].

רבות דובר על הבניה וההשתלטות הפלסטינית בשטחי C. יתכן, כי  ביסוד יחסו של שר הביטחון לסוגיה זו, מונחת ההבנה כי בסופו של יום, רוב המרחב המוגדר לפי שעה כשטח C, יעבור ממילא לשליטה פלסטינית. חזונו למצב הסיום במרחב, משאיר בידי מדינת ישראל לא יותר מגושי ההתיישבות הסמוכים לקו הירוק, מה שמסתכם בלא יותר מ-3% ממרחבי יו"ש, ורצועה צרה לאורך בקעת הירדן. זו הייתה מגמת ראשי הממשלה אהוד ברק ואהוד אולמרט. כאן מזדקר גודל ההיסט שהלך והתפתח מחזונו של ראש הממשלה יצחק רבין כפי שהוצג בדיון בכנסת בהחלטה על אוסלו ב' באוקטובר 1995, לבין העמדה שאימצו ראשי הממשלה ברק ואולמרט.

עיקר ההבדל בין מפת רבין לבין מפת ברק-אולמרט, מתמצה במשמעות המיוחסת לתפקידם של שטחי C:

• במפת רבין שטחי C,  מבטאים  תנאים טריטוריאליים הכרחיים בתפיסת ביטחון  למדינת ישראל;
• ואילו בתפיסת ברק אולמרט, שטחי C , נתפסים כלא יותר מפיקדון, המופקד עד להסדר הסופי בידי מדינת ישראל, ועתיד לעבור לשליטה פלסטינית בסיומו של התהליך.

[לאוסף המאמרים על אסטרטגיית העשייה 'מתחת לרדאר', לחצו כאן]

[הכרזה: ייצור ידע]

תפיסת רבין במבחן היסטורי

חלוקת המרחב לשטחי ABC, נוצרה על שולחנו של יצחק רבין בתהליך תכנוני מפורט. מרחבים שנראו בעיניו כמבטאים אינטרסים ביטחוניים של ישראל סומנו במפת ההסכם כשטחי C.

במאמץ לשמר את הרוב היהודי במדינת ישראל היהודית- דמוקרטית, יצחק רבין אכן חתר להעביר את עיקר האוכלוסייה הפלסטינית לשליטה פלסטינית. לשם כך, העביר חלקים משמעותיים ביהודה, שומרון ובקעת הירדן לשליטה מלאה של הרשות הפלסטינית בשטחי A; ושליטה אזרחית בשטחי B. בכך, סיים למעשה את השליטה הישירה של מדינת ישראל על רוב הפלסטינים במרחב. במקביל, מתוך ראייה ביטחונית, קבע את שטחי C כעוגן הכרחי לאחיזה ישראלית, במרחבים שמעבר לקו הירוק.

[מקור התמונה המקורית: IDF Archives. התמונה היא נחלת הכלל]

תפיסתו של רבין הוצבה על ארבעה ממדים עיקריים:

1. אחיזה ישראלית בירושלים רבתי הכוללת גם את גבעת זאב ומעלה אדומים.
2. אחיזה בבקעת הירדן במלוא עומקה כמרחב הביטחון להגנת מדינת ישראל ממזרח.
3. החזקת שטחים חיוניים במרחב, דוגמת הר בעל חצור וצמתים מרכזיות כצומת תפוח,  במאמץ משולב של פריסת התיישבות וכוחות צה"ל.
4. שימור והחזקת מסדרונות בשליטה ישראלית לחיבור בקעת הירדן לרצועת החוף ובתוך כך החזקה מאובטחת של רשת הצירים לתנועה חופשית ובטוחה של כוחות צה"ל והמתיישבים.

באופן הזה, שטחי C - בהם פרוסים כל היישובים הישראלים ומחנות צה"ל במרחבי יו"ש, יחד עם רשת הדרכים - מבטאים את המרחב שתפס רבין כנחוץ לקיומה ולהגנתה של מדינת ישראל - ביטוי לשאיפתו ל"גבולות בני הגנה".

בתפיסה ביטחונית זו, רבין ניצל היטב את תהליך ההתקדמות למימוש הסכמי אוסלו, למאמץ מערכתי להתארגנות מרחבית מחודשת.  במסגרת זו הוביל מאמץ עיצוב  תשתיתי רחב היקף, בסלילת רשת דרכים עוקפות במרחב C, שיעניקו לצה"ל תנאים נדרשים לניידות אופרטיבית במרחב. רשת הכבישים המהירה והמתקדמת שהתווה רבין  - כביש המנהרות לגוש עציון, הכביש המהיר לאריאל, כביש עוקף רמאללה וכביש עוקף חלחול - היא זו שאפשרה למעשה את נסיגת צה"ל מריכוזי האוכלוסייה הפלסטינית במרחבי A ו-B, תוך שימור האינטרסים הביטחוניים של מדינת ישראל.

לאחר למעלה מחצי יובל, ניתן להציב מבט ביקורתי השוואתי בין התפיסה הביטחונית שהתגבשה ביו"ש, לבין זו שהתגבשה ברצועת עזה. במיוחד לאחר ההתנתקות, בשנת 2005, נוצר ברצועת עזה גבול רציף במשטר נוקשה, הקובע את דפוס הפעולה של כוחות צה"ל בפריסה קווית לאורך הגבול, במרחב שאורגן בהפרדה מוחלטת- "הם שם ואנחנו כאן".

[בתמונה: המציאות ברצועת עזה לעומת זו שביהודה ושומרון - לפעמים, כל מה שצריך זה לפתוח חלון, כדי להבין... התמונה המקורית היא צילום מסך. הכרזה: ייצור ידע]

חציית גבול לפעולת צה"ל למרחב הפלסטיני, הנשלט בידי חמאס, הפכה כך ברצועת עזה לאירוע לחימה מורכב. במציאות זו צה"ל איבד את חופש הפעולה לעומק המרחב הנתון בשליטת חמאס. במרחבי יהודה ושומרון לעומת זאת, כתוצאה ישירה מהתפיסה המרחבית היצירתית שגובשה בידי רבין, בחלוקתו המשולבת של המרחב לשטחי ABC, חופש התנועה של צה"ל בכל המרחב נותר כמעט בלתי מוגבל. זה בין היתר מה שאפשר את השיגי מבצע 'חומת מגן' ביהודה ושומרון. זה  מה שמאפשר לכוחות הביטחון ביו"ש, להגיע בתוך זמן קצר אל פעילי טרור ולהביאם למעצר, ללא הפעלת כוחות גדולים, כמו הפעולה בפאתי ג'נין ללכידת המחבלים שברחו מכלא גלבוע, כמו הפעולה המהירה בסילת א-חרתייה למעצר רוצחי יהודה דימנטמנט בחומש.

האופן בו אורגן המרחב השזור בשטחי C, במארג שטחי AB, מבטא תפיסת מרחב ביטחונית  ייחודית שבחצי יובל שחלף מאז גובשה הוכיחה את יעילותה הביטחונית. מגמות הבנייה המקודמות באופן חתרני על ידי הרשות הפלסטינית בשטחי C,   יחד עם וויתורים ישראליים מוסכמים אותם מקדם שר הביטחון, הולכים ומכרסמים ביסוד התשתית המרחבית שהתווה יצחק רבין כתנאים ביטחוניים הכרחיים.  זו  לדוגמה סכנת תכנית המתאר החדשה המקודמת בימים אלה במנהל האזרחי, להרחבת מחצבות פלסטיניות בשטחי C,  בסמיכות לצירי תנועה ראשיים.

המגמות המקודמות בידי שר הביטחון במרחבי יו"ש והבקעה הן עניינה של תפיסת הביטחון הלאומית הכוללת של מדינת ישראל. הן משמעותיות לעתיד מדינת ישראל,  ובהן ראוי למקד את הדיון הציבורי.

[בתמונה: מרחב כפר אדומים לכיוון מזרח חאן אל אחמר. הצילום: גרשון הכהן]

[לקובץ המאמרים על יצחק רבין ומורשת רבין באתרנו, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על אסטרטגיית העשייה 'מתחת לרדאר', לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2016), פעולה מתחת לרדאר, ייצור ידע, 10/10/16.