מאבקי ימין-שמאל אינם חדשים. אך לאורך ההיסטוריה, מתבלטת תופעה מרתקת: השמאל נוטה להוביל רעיונית, תרבותית וטקטית – בעוד שהימין, לאחר פרק זמן של התנגדות, נוהג לאמץ, להתאים ולשכפל את אותם רעיונות בדרכו שלו. הטענה, לפיה "הימין לעולם לא יהיה יצירתי כמו השמאל – אבל הוא חקיין מעולה", נבחנת כאן מזווית היסטורית, פוליטית וסוציולוגית, עם דגש על הדינמיקה של רעיונות, סגנונות פעולה ואסתטיקה פוליטית.
כשאנחנו אומרים 'ממשלת ימין על מלא' נדמה לנו שזו הממשלה האופטימלית מבחינת הימין להשיג את מטרותיו, רק שממש לא. 'ממשלת ימין על מלא' תביא בדרך כלל להשגת מטרות שמאל... זה ההיגיון הפרדוקסלי של מערכת מורכבת. המאמר מביא כתבה מתומללת ומעובדת של 'קבינט שישי' ב- i24. היא עוסקת בכך, ששוב ממשלת ימין ניצבת מול משבר - שמאיים לפרק אותה דווקא מבפנים, מתוך ה'מחנה' - ואם זה נשמע מוכר אז נכון, ההיסטוריה חוזרת מהדלת.
הצלחה של עיתונאים להסתנן לתוך ארגונים קיצוניים היא תמיד אירוע מסקרן שמניב ידע חשוב. ועתה, הגיע תורה של העיתונאית הצרפתיה פאולין קונדומין (Pauline Condomines), שלצורך הכנת תחקיר עבור המגזין הצרפתי "Livre Noir", הסתננה במשך 6 חודשים, לאגודות שמאל פרוגרסיביות קיצוניות, פרו-פלסטיניות. התוצאות לפניכם!
תיאוריית הפרסה (Horseshoe Theory) גורסת כי אידיאולוגיות קיצוניות מתכנסות - ללא קשר להבדלים הנראים ביניהן - ודומות זו לזו במונחים של סמכותיות, חוסר סובלנות ומאפיינים אחרים. זהו מושג, המאתגרר את הרעיון הליניארי, שהספקטרום הפוליטי הוא רצף שבצידו האחד שמאל, ובצידו האחר ימין. הטיעון המרכזי שלו הוא שבקצות הפרסה, השמאלי והימני של הספקטרום חולקים יותר קווי דמיון מאשר הבדלים.
"עם ישראל בשביל מה אתה חי?" שאל א"ב יהושע, והוסיף: "לא ההישרדות היא מעלה, אלא כיצד היא נעשית, מה תוכנה, מה ערכיה ובעיקר מה מחירה." למפלגות הפועלים החלוציות היה בשאלות אלה סיפור יהודי גדול. לשמאל הישראלי של המאה ה-21, אין כיום סיפור יהודי משכנע...
בתמונה השטחית של העמדות, על כל מילה מסומנת "כתובת השולח", או שהיא באה מן המגירה "ימין" או שהיא באה מן המגירה "שמאל". אם למישהו נדמה, שאמרת משהו שמזכיר לו מילה מן המגירה "ימין" או "שמאל" הוא דוחף אותך, את כולך, מכף רגל ועד ראש, למגירה הזאת...
