רוני אקריש: הנאורות האמונית

הקנאות היא דבקות נחרצת ואובססיבית במטרה, רעיון, או אמונה מסוימת, לעיתים תוך התעלמות מהשלכותיה על החברה או על אנשים אחרים. המושג ההופכי לקנאות הוא סובלנות, שמושגת בעזרת החינוך לתבונה ולפילוסופיה. זהו "האור הטבעי" על פי רנה דקארט. האם נוכל כיום לחדש את הוודאות הזו - המעוגנת במידה רבה באקדמיה - במצבה של האקמיה היום?

רוני אקריש: מחשבות על המוות כבן זוגי הנצחי

המאמר עוסק ביחס התרבותי והאישי למוות, ומציג את המוות כאלמנט מרכזי בעיצוב התרבות. המוות, מעבר להיותו סוף ביולוגי, מייצג סטטוס חברתי ותרבותי. החברה מתמודדת עם שאלות כיצד להתמודד עם המתים, מה המשמעות של אובדן, וכיצד טקסים עוזרים לעבד את האבל. המאמר מבקר את השיח הרווח היום שמנסה להכניס את המוות והאבל למסגרות רציונליות, ומציע שהאבל הוא תהליך מורכב ואינטואיטיבי שמבטא את מהות האינטליגנציה האנושית.

רוני אקריש: רק דעתנו נכונה!

תקציר: אם המיוחסים יבקשו להיות ישרים עם עצמם ויתבוננו במראה, הם יראו אליטה ריקה מתוכן, שאינה משרתת, שבגדה בעצמה ובעמה למען צרכיה האישיים החומריים. רק שוואקום מתמלא תמיד, ואותם 'בבונים לאומיים' – נשוא הבוז והלעג – שפטורים מתסביכי האשמה המערביים, כבר 'הבשילו' דיים, כדי לקחת מידם את ההגה ולנווט את ספינת המדינה היהודית הציונית הדמורקרטית…

רוני אקריש: שלטון הטכנוקרטים וה'מומחים'

הפרדוקס של הפוליטיקה הפוסט-מודרנית מבוסס על העובדה שבחוסר שביעות רצון ממנהיגיה, העם מבקש להיפטר מהם. כדי לשמור על הכוח, בעליו מבקשים להגביל אותו על ידי העברת ריבונות לארגונים טכנוקרטיים ועל-לאומיים. מצב זה יוצר את הדילמות המוסריות והפוליטיות המאפיינות את העידן המודרני.

רוני אקריש: על התארגנויות אנטישמיות ואכיפה בררנית

במחנה הפועל נגד קיום המדינה היהודית - איראן וגרורותיה, חמאס וחיזבאללה, כמו גם ארגונים נוסח UNWRA, אינם פועלים לבד. כמו סרטן גרורתי נוצרים במערב אחרי טבח ה- 7 באוקטובר עוד ועוד ארגונים פרו פלסטינים, הממומנים מכספי משלמי המיסים, ופועלים בעקביות ובנחרצות - בשיגעון קולקטיבי - למיגורה של מדינת ישראל, דרך החדרת הרעיון שלישראל אין זכות להגן על עצמה כי היא האשמה המקורית.

רוני אקריש: הברית הבלתי קדושה, בין ארגוני השמאל הפרוגרסיבי לפלסטינים

הצלחה של עיתונאים להסתנן לתוך ארגונים קיצוניים היא תמיד אירוע מסקרן שמניב ידע חשוב. ועתה, הגיע תורה של העיתונאית הצרפתיה פאולין קונדומין (Pauline Condomines), שלצורך הכנת תחקיר עבור המגזין הצרפתי "Livre Noir", הסתננה במשך 6 חודשים, לאגודות שמאל פרוגרסיביות קיצוניות, פרו-פלסטיניות. התוצאות לפניכם!

רוני אקריש: פופוליזם הוא אקט הישרדותי של עם חפץ חיים

פופוליזם הוא מעין תגובה למחלה שממנה סובל העם. הדמוקרטיה המודרנית - שבעבר טענה להקים את שלטון העם באמצעות נציגיו - מבקשת היום להדיח אותו ולמשול באמצעות טכנוקרטים. המפלגות פופוליסטיות לא המציאו את הפופוליזם. הן רק מנסות לתת לייאושו של העם ביטוי פוליטי, שלרוב אינו מספק. בהיעדר אישיות שתצליח לכונן מחדש את הדמוקרטיה במסגרת הלאומית שלה, ולאפשר לנו לצאת מהמשבר כשידו על העליונה, סביר כי פירוק הדמוקרטיות המערביות יימשך…

רוני אקריש: פטפטת וקשקושי המדיה

בזירה הסוערת של התקשורת העכשווית, שבה רעיונות מתנגשים ונרטיבים מתחרים על הדומיננטיות, בולטות שתי תופעות מנוגדות: הפמפלטים ("Pamphlet") והלוגוריה (Logorrhée). שני אלה מציעים תובנות מסקרנות על מורכבות התקשורת והדינמיקה של הכוח בעידן הדיגיטלי שלנו.