רוני אקריש: גיס חמישי – המושג ומשמעויותיו

למושג "גיס חמישי" (Fifth column) יש היסטוריה סיפורית, ספוגה בתככים, ריגול ותמרונים פוליטיים. מקורו במהלך מלחמת האזרחים בספרד בשנות השלושים של המאה הקודמת. מאז, הפך למונח בשימוש נרחב לתיאור גורמים חתרניים, חשאיים, הפועלים בתוך מערכת כדי לערער את חוסנה ולהקריסה מבפנים. כמה כל זה רלוונטי לימינו אלה ואיך?

רוני אקריש: 'כאן ועכשיו' – הוויית ההווה

המושג “כאן ועכשיו” הוא רעיון מרכזי בפילוסופיה ובפסיכולוגיה, המתמקד ברגע הנוכחי, במקום בו אנחנו נמצאים ובזמן שבו אנחנו חיים. רק שהרגע הנוכחי הזה אינו יכול להיות מודע לעצמו, מבלי להיות מושפע מהעבר או מהעתיד. האם ניתן לטעום מן ה'כאן ועכשיו' כדי להרגיש את תחושת הקיים? ואם כן איך? המאמר מביא שלושה ערוצי מחשבה בהקשר זה, של אפִּיקוּרוֹס, סֶרְן אוֹבִּי קִירְקֶגוֹר, וגסטון באצ'לארד

רוני אקריש: בין לאומיות וריבונות למלחמה

אלה שמנסים לערער את האחדות הלאומית והעממית בישראל, זועקים את הטענה הפרוגרסיבית הידועה, שהלאומיות (nationalism) מחזקת את המלחמה. לפי דבריהם, להגן על המדינה שלך זה להיות לאומני, אך להיות לאומני זה לרצות מלחמה! לכן, על ידי אי הגנה על המדינה שלנו כנגד כל אלה המנסים להשמיד אותה, נגן על עצמנו בצורה הטובה ביותר מפני רצח עם. זוהי תמצית הדוקטרינה הפייסנית של שנות ה- 40 של המאה הקודמת, שגרסה כי רק שיתוף פעולה עם התוקפן תשמור על חירותנו!

רוני אקריש: בין פטריוטיות ללאומיות

פטריוטיות (patriotism) ולאומיות (nationalism) הם שני מושגים העוסקים בעמדתו של אדם כלפי ארצם-מולדתם, וכרוכים שניהם באהבה עמוקה ובנאמנות כלפיה. לעיתים, הם משתלבים זה בזה. אולם פעמים רבות מוצאים עצמם אנשים בלא יכולת להבחין בין השניים, ומשתמשים בהם בדרכים שונות, לפי טעמם.

רוני אקריש: "עכשיו! עכשיו!" – עכשוויות ילדותיות שמחיריה קשים

העכשוויות הזו - העיקרון של שאיפה מיידית לסיפוק בזה הרגע - היא ילדותיות, כי מה לעשות, העולם איננו ליניארי. מסגור המציאות והתעלמות מהמורכבות תביא אותנו בהכרח למצבים גרועים יותר!

רוני אקריש: קדימות האינטרס הציבורי

האינטרס הציבורי או האינטרס הכללי (The Public Interest ;L'intérêt general) מבטא את מה שמכונה 'טובת הכלל' (the benefit of all): תועלתו של כלל הציבור, ורווחתה של החברה, ונתפס כאבן היסוד של העשייה הציבורית, וכבסיס הלגיטימיות שלה. עם השנים הובילה התפתחות הדמוקרטיות המערביות לירידה באמונה באינטרס הציבורי, לטובת דגש על התגשמות ההתנהגות האינדיבידואליסטית. המצב הזה מחמיר בעידן הפרוגרסיבי, המקדם את ריבוי הזהויות ואת ריבוי האינטרסים, על חשבון קדימות הערכים המשותפים.

רוני אקריש: הכאוס של צרפת

בתחילת יולי 2023, חווה צרפת לילות מדממים של מהומות מהגרים. למרבה הצער איש אינו יכול להעמיד פנים שהוא מופתע. המצב מוסבר בפשטות בשתי מילים: "רפיון" ו"הכלה". בואו נודה על האמת: אם המדינה לא תדחיק את ההתפרעויות הללו בכוח - במידת הצורך על ידי מתן פקודה לירות בפורעים חמושים - אל לנו להיות מופתעים כשאזרחי צרפת ייקחו את החוק לידיים!

רוני אקריש: בין 'צדק טבעי' ל'צדק משפטי'

בעבר, היה 'צדק טבעי' - המבוסס על היגיון ומוסר - שגובר על 'הצדק המשפטי'. אבל, מאז הפכה 'הצהרת זכויות האדם והאזרח' של המהפכה הצרפתית לאות מתה, הכל מתקיים בחסדי השלטון, אפילו החוק עצמו. כל מה שאינו לגיטימי הופך להיות מוצדק; ולעיתים קרובות מידי, הכלוב הופך למגינו של האדם!

רוני אקריש: הפרוגרסיביות המטורללת

בשם הקידמה והכבוד לבחירתו של כל פרט, מיעוט מאורגן שולט על רוב החברה, ומאלץ אותה להתכופף ו'לארוז מחדש' את עקרונות השוויון בפני החוק, חופש הדעה, הדת והתנועה; ומתקרב הרגע שבו כל אותן חירויות נשגבות תחשבנה בטלות ומבוטלות מול טענותיהן של כמה תנועות פרוגרסיביות, מאורגנות ותובעניות.

רוני אקריש: דמוקרטיה או אוליגרכיה?

האם אנו חיים כיום בדמוקרטיה? השאלה נראית, במבט ראשון, לא כל כך רחוקה מהוויכוחים המעוררים את החדשות הפוליטיות. עם זאת, במבט מעמיק יותר, היא משפיעה מאוד על האופן שבו מנוסחים ויכוחים אלה.