סיפור לידתו של משה אינו ייחודי למקרא, והוא קיים גם בתרבויות המזרח הקדום. המוטיב של לידת מושיע והרצון להורגו, לידתו והסתרתו המיוחדת משתלבים במקרא במוטיב של הצפנת משה בתיבה בנהר הנילוס...

פָּרָשַׁת שְׁמוֹת מספרת על תחילת שעבוד עם ישראל במצרים ועל שנות חייו הראשונות של משה ובחירתו להנהגה. מוצגות בה כמה מן הדמויות שיופיעו במהלך הפרשות והספרים הבאים, ובהן מרים ואהרן אחיו של משה, וכן פרעה מלך מצרים שמשעבד את עם ישראל...

מאמר זה מביא את פרשת ישיבת בני ישראל במצרים ויציאתם משם, על פי המסורת האסלאמית. הקוראן מתאר זאת באופן נרחב ובהוספת פרטים משלו. בנוסף, מתוארת דמותו של משה בהערצה מופגנת וגדולה, כאחד המנהיגים החשובים עלי אדמות...

פרעה מלך מצרים מוטרד על פי המסופר מהאפשרות שאיש מבני ישראל יפגע בגאווה הלאומית של מצרים. כאז כן עתה, הוא נוקט בכל האמצעים העומדים לרשותו בכדי שמצב דברים זה לא יקרה. הגזרות שהוא מטיל על בני ישראל מלוות במסע פרסום ארסי כנגד שהות בני ישראל במצרים, כך שההתנגדות למעשיו הלא מוסריים יתקבלו בהבנה על ידי הציבור המצרי...

הסיפור הקצר על מה שאירע לצפורה, שעליו דן המאמר, הוא המקרה האחרון שמסופר קודם שהופך משה למנהיג, והיא גם גיבורתו הבלתי מעורערת...

מקובל - מאז ימי הקדמונים ועד ימינו - כי הורדת נעל מעל רגלו של אדם יש בה אות וסימן לדברים שונים. קדושה מול אבלות. השפלה וסגירת עסקה מוצלחת. האם יש מכנה משותף לכלל המקרים? קשה לענות על כך...

מנהיגות אנושית - בניגוד למנהיגות בשם האל - היא דינאמית ומשתנה. משה הוא מנהיג נבחר על ידי האל, שכושר מנהיגותו אינו רלוונטי למשרתו. הוא אמור לבצע את דבר ההשגחה העליונה ללא יוזמה אישית, וללא חשיבה יוצרת כפי שאנו מצפים ממנהיג. לעומתו, מרדכי פועל בזמן היסטורי בו כבר לא קיימת נבואה גלויה...