Reuben's lamentation, then, at seeing the empty pit without any clue for Joseph's whereabouts: ''The boy is gone, and I, where can I turn?'' might just as well be a call not to let the child in us leave us later on in life.
בפרשת וישב אנו לומדים על שתי דרמות: תחילתה של דרמה בה שלוש מערכות, הראשונה בפרשה זו ושתי האחרות משתרעות על שתי הפרשות שתבואנה, כעין 'רומן' בהמשכים. אך בין המערכות הראשונה והשנייה, אנו קוראים על דרמה אחרת, בה שלוש תמונות שכולה כונסה לפרשת וישב.
בפרשת וישב מתחיל המקרא לספר את סיפורו של יוסף. בניגוד לסיפורי אבות האומה, סיפורי יוסף, שהם נובלה, מהווים חטיבה ספרותית עצמאית, ובה עלילה שהולכת ומתפתחת עד לסופה הדרמטי. אין אנו מוצאים בסיפורי יוסף את המוטיבים חוויות דתיות והתגלויות אלוהיות כמו אצל האבות, וסיפורי יוסף - לעומת סיפורי האבות - הינם חילונים וארציים בבסיסם.
הפעם בפרשה: שנאת אחים... יוסף מסתבך עם אחיו; הצלשי"ם של עמק דותן במלחמת ששת הימים והקשר לפרשה;
מי כתב את תסריט המחזמר" יוסף וכתונת הפסים המשגעת"? מה עונשו של טבח שגילו עצם בלתי מזוהה בתבשילו? ועוד...
בדיוק בנקודת השיא הראשונה של סאגת יוסף ואחיו, במקום בו יוסף נמכר לפוטיפר המצרי, המתח הסיפורי נקטע באחת והקורא מוצא את עצמו בסיפור שונה לחלוטין, זה של יהודה ותמר. למראית עין סיפור חדש זה - המסתיים בלידתם של התאומים פרץ וזרח - מנותק בעליל מהמאורעות המסופרים בין אלה שקדמו לו או אלה שיבואו בעקבותיו. מה פשר הדבר ומדוע משתלב סיפור משני זה דווקא במקום בו הוא משובץ בפרשת השבוע "וישב"?
סיפורי יוסף תופסים מקום נרחב בספר בראשית, מפרשתנו ועד סוף הספר. יוסף בניגוד לאבות האומה, הינו דמות שונה, שאופיינה בדרכים שונות, הן במקרא והן בספרות החיצונית. הכורח להרחבה זו נובע מהצורך של המספר המקראי להסביר את ירידת בני יעקב למצרים, שאיננה מובנת כל צורכה בתחילת התיאור אודות יוסף ואחיו...
פָּרָשַׁת וַיֵּשֶׁב היא פרשת השבוע התשיעית בספר בראשית. היא מתחילה בפרק ל"ז, פסוק א' ומסתיימת בפרק מ', פסוק כ"ג. פרשה זו פותחת את קובץ סיפורי יוסף ואחיו, שהוא החלק האחרון בסיפורי יעקב ומשפחתו ובספר בראשית בכלל. ריכזנו עבורכם את כל המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות פרשה זו. קריאה נעימה!
פָּרָשַׁת וַיֵּשֶׁב היא פרשת השבוע התשיעית בספר בראשית. היא מתחילה בפרק ל"ז, פסוק א' ומסתיימת בפרק מ', פסוק כ"ג. הנושאים העיקריים בה: חינוך להורות; הזכות להורות; יהודה כמנהיג; הלבנת פנים ברבים; ו- "שלח יינך" על פני המים
סיפור יהודה ותמר קוטע את הרצף המקראי של סיפורי יוסף. הפרשנות המסורתית רואה בהפסקה זו לימוד של אחד מהכללים התאולוגיים החשובים – מידה כנגד מידה. יהודה היה מחולל מכירתו של יוסף על כל המשתמע מכך. לכן, הוא יורד ממנהיגותו וגדלותו, ומסתבך באירוע מורכב עם תמר הכנענית. החוק המקראי קובע כאן כי מי שגורם לכאוס הכאוס יפגע גם בו...
