פרשת תולדות מספרת לנו אודות העדפתו של עשיו על ידי יצחק, וסיכול העדפתו זו על ידי רבקה. ג'יקטיליה מנסה לסנגר על יצחק באומרו שכל מטרתו הייתה להגן על עם ישראל בגלות, בשעה שיפלו בידי עשיו. רבקה, הפועלת באותו כיוון, מנסה לסכל את מחשבתו, ורואה לנגד עיניה לא רק את גלות עשיו אלא את גלות אדום, המיוצגת על ידי האימפריה הרומית והממלכות הנוצריות שבאו בעקבותיה.
פרק ל"ו בפרשת וישלח משמש כאתנחתא ספרותית אחרונה ברצף סיפורי האבות; ולאחריה, המספר המקראי דן בתולדות יעקב ובניו בלבד. פרק ל"ו הוא גם המקור הספרותי העיקרי להיסטוריה הקדומה של האדומים, ולסיפור התהוותם כאומה.
יעקב הכין את עצמו לפגישה עם עשו בשלוש דרכי פעולה אלטרנטיביות שונות:
דרך ראשונה הייתה שיטת המתנות (הדורון); יעקב שלח לעשו לקראת הפגישה הרבה מתנות בתקווה שעשו יתרכך. הדרך השנייה הייתה התפילה שיעקב ביקש מהקב"ה שיעזור לו.
הדרך השלישית התכוננות למלחמה.
יעקב מנהל מו"מ קשוח עם עשיו החלש והעייף ודורש מעשיו שיישבע. ועשיו – נשבע ומוכר. רק לאחר שעשיו הסכים למכור את הבכורה וגם נשבע על כך, הוא מקבל מיעקב לחם ונזיד עדשים. כילד תמיד ידעתי שעשיו מכר את הבכורה; אך מתברר, שהבכורה נסחטה מעשיו על ידי אחיו הלא-תם, שישב באוהל ותכנן מזימה ערמומית כנגד אחיו. מסקנה: לעולם אל תיכנס למו"מ כאשר אתה לחוץ או עייף...
האהבה פנים רבות לה, ומתברר שאחד ממובניה בעברית המקראית הוא בחירה, העדפה. לכן יצחק ורבקה באמת לא יכלו לאהוב במובן המקראי, את שני ילדיהם. כל הורה אהב את אחד מהילדים; כלומר, בחר/ העדיף אותו על פני האחר...
עבוּר מקיאוולי, אין למדוד שלטון על פי זיקתו להגות ולתיאוריה השלטונית, אלא על פי הצלחתו בלבד. האם יעקב פעל להישרדותו באמת ובתמים בדרך דומה לדרך שהתווה מקיוואלי? קשה לומר היגד חיובי על כך. אולם הציטוטים מתוך ספרו של מקיוואלי מזכירים במקצת את מעשיו ואת הפרשנות אודות התנהלותו של יעקב למען קיומו הפיזי...
מהי בעינינו דמות הלוחם האידאלי? זאת כמובן שאלה קלאסית, הנטועה בעומק תרבותנו ומארג דימויינו. זו לא רק שאלה קלאסית מימים רחוקים, גם בעצם ימינו אנו, מתרוצצות בקרבנו דמויות מתחרות...
