פרשת וישב מתחילה את סיפורי יוסף שימשכו לסירוגין עד סוף ספר בראשית. המספר המקראי מדגיש את חלומותיו של יוסף, ואת חלומות פרעה ופתרונם ביד יוסף. ג'יקטיליה קושר בספר הניקוד בין סימני הפיסוק לבין תופעת החלום המקראי. החולם בהיותו סימן הבא מעל האותיות מסמל את העולם העליון ואת ההשגה לה זוכה האדם מלמעלה. אמנם לא כל חלום הוא אמת צרופה, אולם יש בבסיס החלום מוטיב של נבואה, הן אצל גדולי עולם כיוסף והן אצל אנשי אומות העולם כפרעה וחלומותיו.
Reuben's lamentation, then, at seeing the empty pit without any clue for Joseph's whereabouts: ''The boy is gone, and I, where can I turn?'' might just as well be a call not to let the child in us leave us later on in life.
בפרשת וישב אנו לומדים על שתי דרמות: תחילתה של דרמה בה שלוש מערכות, הראשונה בפרשה זו ושתי האחרות משתרעות על שתי הפרשות שתבואנה, כעין 'רומן' בהמשכים. אך בין המערכות הראשונה והשנייה, אנו קוראים על דרמה אחרת, בה שלוש תמונות שכולה כונסה לפרשת וישב.
Evidently, the stories of the Hebrew patriarchs do not impress the reader as attesting to close and warm relations between fathers and sons.
בפרשת וישב מתחיל המקרא לספר את סיפורו של יוסף. בניגוד לסיפורי אבות האומה, סיפורי יוסף, שהם נובלה, מהווים חטיבה ספרותית עצמאית, ובה עלילה שהולכת ומתפתחת עד לסופה הדרמטי. אין אנו מוצאים בסיפורי יוסף את המוטיבים חוויות דתיות והתגלויות אלוהיות כמו אצל האבות, וסיפורי יוסף - לעומת סיפורי האבות - הינם חילונים וארציים בבסיסם.
סיפורי יוסף תופסים מקום נרחב בספר בראשית, מפרשתנו ועד סוף הספר. יוסף בניגוד לאבות האומה, הינו דמות שונה, שאופיינה בדרכים שונות, הן במקרא והן בספרות החיצונית. הכורח להרחבה זו נובע מהצורך של המספר המקראי להסביר את ירידת בני יעקב למצרים, שאיננה מובנת כל צורכה בתחילת התיאור אודות יוסף ואחיו...
פָּרָשַׁת וַיֵּשֶׁב היא פרשת השבוע התשיעית בספר בראשית. היא מתחילה בפרק ל"ז, פסוק א' ומסתיימת בפרק מ', פסוק כ"ג. הנושאים העיקריים בה: חינוך להורות; הזכות להורות; יהודה כמנהיג; הלבנת פנים ברבים; ו- "שלח יינך" על פני המים
סיפור יהודה ותמר קוטע את הרצף המקראי של סיפורי יוסף. הפרשנות המסורתית רואה בהפסקה זו לימוד של אחד מהכללים התאולוגיים החשובים – מידה כנגד מידה. יהודה היה מחולל מכירתו של יוסף על כל המשתמע מכך. לכן, הוא יורד ממנהיגותו וגדלותו, ומסתבך באירוע מורכב עם תמר הכנענית. החוק המקראי קובע כאן כי מי שגורם לכאוס הכאוס יפגע גם בו...
מגמות המתרחשות סיפורי יוסף במקרא, הם חוליה מקשרת חשובה בתולדות התהוותו של עם ישראל. רק בגלל מכירתו של יוסף, ועלייתו לגדולה בארץ מצרים, יעקב ובניו יורדים למצרים, ירידה שבסופה יציאת מצרים קבלת התורה והפיכת המסגרת השבטית לעם. הקוראן לעומת זאת מתייחס לסיפורו של יוסף בהיבט התיאולוגי מוסרי. לכן הוא משמיט פרטים שעלולים לפגוע בדמותו המוסרית של יוסף...
