מלחמה במזרח התיכון - בוודאי המלחמה הנוכחית - היא תופעה הישרדותית מתמשכת, ודרך המאבק שהיא תובעת מאיתנו מקרבת אותנו הרבה יותר לקיום באוריינטציה מזרחית-אסלמית, מאשר באוריינטציה נוצרית.
ה אולי יהיה מאוד לא פוליטיקלי קורקט, וקצת לא נעים להגיד, אבל כשמפקד הטייסת המעורבת קיבל תעודת הערכה על תרומתה של הטייסת לביטחון המדינה, כשמפקדת טייסת תעופה (מט"ת) היא אישה, וכשמפקד הבסיס הוא לא בדיוק אשכנזי תכול עיניים, האם יש סיכוי שתמוצה איזו שהיא אחריות? הצחקתם אותי!
כשמרץ - המצפן המוסרי של הפוליטיקה הישראלית - עמדה בפני סכנת היכחדות, היא בחרה בחיים; וכיוון ש'אין ארוחות חינם', היא הכניסה לתוכה צלם בהיכל: את האיש שדומה לבנימין נתניהו יותר מכל אדם אחר במערכת הפוליטית, את אהוד ברק! התופעה הזו של בחירה בהישרדות היא אסטרטגיה שכיחה וטבעית במערכות מורכבות בריאות...
לא החזרה לטראומה תביא לריפוי אלא ההיאחזות בחיים. אין זה אומר שנדחיק, אלא שנחפש קודם את הכוחות. הבנות בניגוד להורים, נתפסות כבעלות התושייה, גם אם המעשה נחשב ללא מקובל. אין כאן המלצה למעשה, אלא למניע. הן פועלות בהווה מתוך חשיבה על העתיד; ומה אם לא הריון מהווה המשך החיים?
