גדעון שניר: מדיניות ה'הכלה', והאסון שבצידה  

ישראל מרבה לאמץ את מדיניות ההכלה. רק שבתרבות המזרח התיכון, דחיית תגובה בזמן-אמת מתפרשת לעיתים קרובות ע"י הצד השני כחולשה אמיתית, המזמינה העצמת האלימות עד כדי מלחמה גלויה. הנזק לטווח ארוך הוא פגיעה מהותית בכושר ההרתעה שהוא המרכיב המרכזי בתפיסת הביטחון הישראלית.

גדעון שניר: החדש מפני הישן תוציאו?

בפני המחאה ניצבת דילמה, האם להביא את העימות בין שני המחנות לכדי פיצוץ, כדי להגיע להכרעה הפעם, אחת ולתמיד, על צביונה התרבותי/דמוקרטי של המדינה; או לחתור לממשלת אחדות, שמשמעה שקט חלקי המושג על ידי פשרות, שתספקנה אולי מענה בינוני וחלקי לבעיות והאתגרים הניצבים בפנינו; ובכול מקרה, יוותר רמץ לוהט דיו, כשכול גץ יוכל לחדש בכול רגע נתון את התבערה, ולהתנהל כך להתנהל, לסירוגין, במעגלי קונפליקטים פנימיים חסרי שליטה.

גדעון שניר: ההפתעה שלא הייתה

במלחמת יום הכיפורים לא הייתה הפתעה, אלא החלטה פוליטית שסוכמה בין גולדה וקיסינג'ר, בידיעת משה דיין שעצר בשבת שעה 1100 את מטוסי חיל האוויר שכבר התגלגלו להתקפת מנע, והבטיח לגולדה ש"הסדיר יבלום". לא סתם ביקשה גולדה נפשה למות, ולא מחמת הפתעת המלחמה כמו מחמת אי מוכנות צהל למלחמה (על כך שילם הרמטכ"ל במשרתו- ובצדק). 

גדעון שניר: "בואו נדבר על הצער הפלסטיני"? תשובה ליואב קרני

זהו מאמר תשובה למאמרו של יואב קרני ב'גלובס' (ראו למטה) "בואו נדבר על הצער הפלסטיני", מה- 6 במאי 2023. במאמר הציע קרני כי מדינת ישראל תציין באופן רשמי את "יום הנכבה" - החל ב- 14 במאי, תחת השם: "יום הצער והפיוס"... עצתי שונה!

גדעון שניר: המרבה השכלה -מרבה גם שלום?

תחת הסיסמה "השכלה = שלום", פעלה ישראל לפני - ובמיוחד בעקבות הסכמי אוסלו (1993-5) - כדי לאפשר את פתיחת המוסדות האקדמאים באיו"ש, אלא שעד מהרה הסתבר, שלצד רכישת השכלה גבוהה, התעצמו הרגשות הלאומיים הקיצוניים שהפכו את האוניברסיטאות לקיני ההתנגדות הקשים ביותר נגד מדינת ישראל. לא לשלום ולפיוס כוונו מאמצים אלה, אלא לטרור וחיסולה של מדינת ישראל.

גדעון שניר: איכה הידרדרה הדמוקרטיה הישראלית?

אף שמדינת ישראל חרתה במגילת העצמאות את חזון הדמוקרטיה, כשיטת הממשל הנשאפת (לצד היהודית) - היא נדרשת, עקב ייחודיותה ומיקומה, לבחון את עצמה - לא רק לפי סט הערכים המקובל באומות אחרות - אלא לפי המידה, שהדמוקרטיה משרתת את מטרת העל של עצם קיומה של מדינת ישראל, נוכח האתגרים הניצבים בפניה בעידן זה.

גדעון שניר: כיצד ניתן לסיים את הכיבוש – תשובה לח"כ תומא סלימאן

תקציר - המניפולציה של סלמיאן, מיועדת לאותם ישראלים, המזדהים עם הטלת האשמה והאחריות על ישראל לבדה (תרבות האשמה המערבית...); ודוחקים בממשלת ישראל לאמץ את דרישות הפלסטינים. זוהי טעות גדולה; כי בכך, הם מזינים את התקווה, שדרכה של סלימאן למדינה פלסטינית אחת "מהנהר ועד לים" תתממש.

גדעון שניר: מחיר ההצלחה של ישראל חזקה

במזרח (כמושג כללי) ה"כוח" נחשב לתכונה הראויה להערכה/הערצה, הן ברמת הפרט כמו גם ברמה החברתית והפוליטית. לעומת זאת, במערב, הסגידה לכוח נתפסת בקונוטציה שלילית, מאין הודאה בכישלון בסגנון של "לא הצלחתי לשכנע אותך באמצעות האינטלקט -אז נאלצתי (הידרדרתי) להשתמש באמצעים כוחניים".