מדהים איך היעדר שיקול דעת מקצועי בטיפול בהפרות סדר, מביא את השוטרים ליפול שוב ושוב לפח שטומנים להם המפגינים. מתכנני ההפגנות מועדים למשקלן הציבורי העצום של הטיעונים על אכיפה בררנית, ופועלים לנטרל אותן בתבונה רבה. הם יצרו אירוע שמזכיר את פרשת 'משפטים בושה' שהפך סמל לאכיפה בררנית כנגד הימין, וגירו את המשטרה לבצע מעצר מיותר, והיא מצידה לא החמיצה הזדמנות ליפול בפח.
מדוע צה"ל מדשדש בזירת עזה כבר שנה ואיננו מסוגל להכריע? מדוע כל העימותים עם עזה לפני כן הסתיימו בכלום ושום דבר? מדוע גם במלחמת לבנון השניה לא הצליח צה"ל במשימותיו? מה פשר הלהג הבלתי פוסק על 'האויב מורתע'? מדוע כולם רואים את הלקונה הזו של צה"ל חוץ מהצמרת הצבאית? הכשל הזה נובע מהדוקטרינה הצה"לית המטופשת, 'דוקטרינת ההרתעה'.
הביקורת הקשה על חוסר האובייקטיביות של מנחי העימות הנשיאותי, בין טראמפ להאריס, ביטויים כמו 'ערוצי התבהלה' ו'מכונת הרעל' - כל אלה הינם תגובות לשינוי פניה של התקשורת בעשור האחרון. עיתונאים שבעבר נחשבו למתווכים ניטרליים בין הצדדים הפוליטיים, הופכים היום יותר ויותר לשחקנים פוליטיים בפני עצמם. תופעה זו - המכונה תקשורת אקטיביסטית ופוסט ג'ורנליזם - מעלה שאלות קריטיות לגבי עתיד השיח הדמוקרטי, האובייקטיביות העיתונאית, והיכולת לנהל דיון ציבורי פתוח והוגן בעידן החדש.
רבות מכרזות המחאה של הימין הבריטי ברשתות החברתיות במהומות באוגוסט 2024, עשו שימוש בחיילי מלחמות העולם להעברת מסרים עכשוויים. הן מציגות ביקורת סאטירית על המצב החברתי בבריטניה, שיוצר תחושה, שהקרבתם של הלוחמים אז הייתה לשווא ונזנחה. שאזרחי המדינה נאלצים היום להתמודד עם קשיים כלכליים ומחסור בדיור, בעוד שמשאבי המדינה מופנים לקליטתם של מהגרים לא חוקיים, המבקשים להפוך את בריטניה ל'מדינת שריעה'.
המאמר עוסק ביחס התרבותי והאישי למוות, ומציג את המוות כאלמנט מרכזי בעיצוב התרבות. המוות, מעבר להיותו סוף ביולוגי, מייצג סטטוס חברתי ותרבותי. החברה מתמודדת עם שאלות כיצד להתמודד עם המתים, מה המשמעות של אובדן, וכיצד טקסים עוזרים לעבד את האבל. המאמר מבקר את השיח הרווח היום שמנסה להכניס את המוות והאבל למסגרות רציונליות, ומציע שהאבל הוא תהליך מורכב ואינטואיטיבי שמבטא את מהות האינטליגנציה האנושית.
ממה נובעים השסעים שנפערים בחברות המערביות, כולל אצלנו? מדוע נוצרת העויינות הזו בין קבוצות אוכלוסיה, שמבטלת את הסולידריות הלאומית ומאיימת להקריס את המערב מבפנים? במאמר זה אטען, שהבנת השסעים הללו מחייבת הבנה של החיבור בין שתי תיאוריות: האחת היו התיאוריה הסוציולוגית הוותיקה שם 'אנחנו והם', והאחרת היא תיאוריית/פוליטיקת הזהויות.
הקשר בין פילוסופיה ואמונה נעוץ במתח שבין חקירה רציונלית לבין אמונות המושרשות במסורות דתיות או תרבותיות. לפניכם אוספים של מאמרים בתחומים שונים של פילוסופיה ואמונה, ע"פ הא"ב, בסדר עולה. לחיצה על כל אחד מהם תביא אתכם לכל מאמרי האתר על התחום המבוקש, לפי סדר הכותבים. אנו מאחלים לכם קריאה נעימה ומועילה!
הדף הזה מביא לכם את האוסף ה- 33 של הכרזות העוסקות ברפורמה המשפטית או בהפיכה המשטרית - הכל ע"פ עיניכם - ובתנועת המחאה שדוהרת הלאה... עיון מועיל ומהנה, ככל שניתן!
"לא אשתוק, כי ארצי שינתה את פניה..." שרה גלי עטרי, ואנחנו איתה. רק שמי שסבור שאנחנו לבד בסיפור הזה כדאי לו לצאת למסע במערב ולהתבונן בהפיכה השיטתית של רחובותיו לרחובות בערים מזרח תיכוניות, מטונפות ומצחינות... התופעה של השלטת טינופת במרחב הציבורי ע"י מהגרי אירופה איננה רק בעיה של ניקיון או סדר, אלא כלי במאבק חברתי ופוליטי עמוק, המשקף תהליכים רחבים של שינוי חברתי וזהותי באירופה ומאבק על השליטה במרחב הציבורי.
תופעה חדשה באירופה: מהגרים עושים את צרכיהם בהתרסה במקומות ציבוריים: ברחובות, בגנים, על חלונות ראווה, במעברי הרכבת התחתית ועוד, מול ציבור אירופאי מפוחד ומשותק. גם עשיית הצרכים מסבר, הפכה לסוג של מחאה, וכלי במאבק העוצמה לשליטה במרחב הציבורי. למה ומדוע?
