תקציר: פעולות משותפות הן סוג הפעולות שמבצעים סוכנים עצמאיים במסגרת יחסי הגומלין ביניהם ב- מערכת מורכבת. מושג זה מתאר את מכלול הסוגים של עבודה משותפת של שני אנשים ויותר, של יחידות או של ארגונים. לגבי הסוגים השונים של פעילויות משותפות נרחיב בהמשך (רזי ויחזקאלי, 2007, עמ' 12).

[תמונה חופשית שהועלתה על ידי novriwahyuperdana לאתר flickr]

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

פעולות משותפות הן סוג הפעולות שמבצעים סוכנים עצמאיים במסגרת יחסי הגומלין ביניהם ב- מערכת מורכבת. מושג זה מתאר את מכלול הסוגים של עבודה משותפת של שני אנשים ויותר, של יחידות או של ארגונים. לגבי הסוגים השונים של פעילויות משותפות נרחיב בהמשך (רזי ויחזקאלי, 2007, עמ' 12).

אם תמציתה של מערכת מורכבת טמונה ביחסי הגומלין בין מרכיביה יותר מאשר בכל דבר אחר, ואם הם הם חיוניים לקיומה, אזי הגברת הדינמיות של הפעולות בצוותא תגרום בהכרח לגידול בתפוקה התוצאתית של המערכת. אולם, השגת דינמיות זו מחייבת שאופי הפעולות המשותפות יהיה בלתי ליניארי! משמע, הוא חייב להיות רב סדרתי ורב שכבתי (כולל את כל שכבות המערכת) (von Bertalanffy, 1969; נוה, 2003, ע' 25).

פעולות משותפות אינן מתבצעות תמיד למטרות חיוביות. כך למשל, נוטים קרטלים לתאם ביניהם מחירים, למרות הפיקוח ההדוק לכאורה, ולמרות הענישה המחמירה יחסית (אקונומיסט, 2014). אנחנו מכירים גם מצבים שבהם גורמים ביחידה יכולים לחבור יחד על מנת למנוע העלאה של תפוקות או שינוי של נורמות עבודה! (טאב ומאנהיים, 1965).

פעולות משותפות בארגון יכולות להיווצר "מלמטה למעלה" ("Bottom Up") בהתארגנות עצמית; וגם בדרך של יוזמה "מלמעלה למטה" "Top Down").

פעולות משותפות הן אסטרטגיה של סוכנים עצמאיים במערכת להגדלה מהירה של עוצמתם בטווח הקצר, למשל חבירה של מספר סוכנים נגד סוכן אחר במערכת, מאפשרת להפנות את העוצמה המצרפית שלהם נגדו.

כיוון שכך, הפעולות המשותפות הן נשקו של החלש. ככל שעוצמתו של גורם בארגון גדולה יותר, כך הוא ייטה פחות לשתף פעולה. בניתוח רשתי ניתן לראות שבעלי העוצמה אינם משתפי פעולה גדולים. הם משתפים פעולה עם אנשיהם, וכחלק מגילויי העוצמה שלהם – מונעים שת"פ מיריביהם.

בתורות המורכבות מכונות הפעילויות המשותפות בשם התארגנות עצמית (Self Organization); והן נחשבות, לאחד התהליכים החשובים ביותר בטבע ובמערכות מורכבות אחרות (ראו בהמשך).

בתורת הארגון מסווגות הפעילויות המשותפות לסוגיהן, לפי עומק שיתוף הפעולה ביניהן (מלמטה למעלה, ומהקל לכבד):

• סנכרון;
• תיאום;
• שיתוף פעולה / שילוביות (מונחים פחות או יותר זהים);
• שיתוף פעולה תוך תחרות.

ברמה המדינתית, פעילויות משותפות הינן כלי חיוני להשגת משילות. 'משילות' היא יכולת הקברניטות האזרחית הנבחרת להפעיל את סמכותה הלגיטימית. משילות כוללת הנהגה והכוונה מערכתיות מצד הקברניטים; יצירה של תנאים שבהם יוכל המינהל הציבורי לתפקד; העצמה של היכולת לפעול; פתרון בעיות ושילוב המשאבים הנדרשים להשגת יעדי הביטחון הלאומי של כל חברה (שוחט, 2007, עמ' 31; רזי ויחזקאלי, 2007, עמ' 12). ברמה הארגונית, פעילויות משותפות הינן כלי חיוני להשגת מטרות הארגון. ברמת המחלקה או הפרט, פעילויות משותפות הינן כלי חיוני להשגת מטרותיה של תת המערכת או העובד. המשמעות היא שלעתים בארגון, בטווח הקצר (שהוא לעולם יהיה דומיננטי יותר מהטווח הארוך),שיתוף פעולה ברמת הפרט או המחלקה עלולה לחבל בהשגת מטרות העל של המערכת כולה.

מקורות

• אקונומיסט (2014), אם אפשר לגנוב, אז למה לא? דה מרקר, 10 אפריל, עמ' 29-28.
• טאב, י' ג',  מנהיים, ב' (1965), הגורם האנושי בעבודה, תל אביב: דביר.
• נוה שמעון (2003), אמנות המערכה, התהוותה של מצוינות צבאית, תל אביב: מערכות.
• • רזי עפרון, יחזקאלי פנחס (2007), מינהל ציבורי על פרשת דרכים. מאנוכיות לשיתוף פעולה, גלילות: המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות, המכללה לביטחון לאומי, צה"ל.
• von Bertalanffy Ludwig (1969), General System Theory, New York: George Braziller.